רונן ברגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רונן ברגמן
לידה 16 ביוני 1972 (בן 51)
קריית ביאליק, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, חוקר, מרצה, סופר
מקום לימודים קורפוס כריסטי קולג', קיימברידג', אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות נקודת האל-חזור, הבור (ספר), Rise and Kill First עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב (2017)
www.ronenbergman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רונן ברגמן (נולד ב-16 ביוני 1972) הוא עיתונאי ישראלי, העוסק בנושאי ביטחון לאומי בעיתונות המודפסת, בטלוויזיה ובספרי עיון. זוכה בפרס סוקולוב (2017), ובפרס ג'ורג' פולק לעיתונות (מרץ 2024)[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונן ברגמן נולד ב-1972 וגדל בקריית ביאליק. הוא הצעיר מבין שלושה ילדים. אמו מרים הייתה מורה, ואביו שמואל רואה חשבון. הוריו הם ניצולי שואה ילידי פולין.[2]

ברגמן למד בתיכון אורט קריית ביאליק. בהיותו נער שימש כתב צעיר בתוכנית הטלוויזיה לנוער "שמיניות באוויר", בשבועון העולם הזה, ובמקומון "כלבו" בחיפה.[3]

שירת ביחידת המודיעין של מצ"ח.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא בוגר אוניברסיטת חיפה במשפטים והוסמך לעריכת דין. הוא בעל תואר שני ביחסים בינלאומיים, ובשנת 2007 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ביחסים הביטחוניים והמודיעיניים בין ישראל לאפריקה.

בשנת 1990 נסע לארצות הברית במשלחת נוער, ופרסם את רשמיו בכתב העת "פוליטיקה". במאמר נעשה שימוש על ידי משרד החינוך בבחינת הבגרות ב"חיבור עברי" בשנת 1995. בתביעה שהגיש ברגמן בשנת 1998 נגד משרד החינוך טען שהמשרד פגע בזכויות היוצרים שלו. ברגמן זכה בתביעתו (תיק מספר 12595/98).

כתב עיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגמן כתב בשבועון "העולם הזה", במקומוני רשת שוקן ובעיתון "הארץ", ומשנת 2000 הוא כותב במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", וחבר במערכת העיתון, שם מתפרסמים מאמרים ותחקירים מפרי עטו.

ברגמן מומחה בנושאי מודיעין, ביטחון, טרור והמזרח התיכון. מרצה בפורומים שונים בישראל ובארצות הברית. במהלך הקריירה שלו חשף מספר פרשיות, בהן מחדלים במכון לרפואה משפטית, קשריו של נחום מנבר לתעשיית הנשק האיראנית, חשבון הבנק הסודי של יאסר ערפאת, פרשת חיסוני האבעבועות השחורות המקולקלים שהוכנו לקראת מלחמת המפרץ, וקשריו של טדי קולק עם הביון הבריטי.

אחד הנושאים שברגמן עסק בו שנים רבות הוא המקור המצרי הבכיר שדיווח על התוכניות למלחמת יום הכיפורים לראש "המוסד" צבי זמיר, וזכה לכינוי "בבל" על ידי ברגמן. בעקבות חשיפותיו של ברגמן ושל עיתונאים אחרים נודע כי האיש הוא אשרף מרואן. ברגמן טען, בדומה לאלי זעירא, ראש אמ"ן באותה עת, כי מרואן היה סוכן כפול. החשיפות הובילו לסכסוך משפטי בין זעירא לזמיר, ובפסק בוררות של שופט בית המשפט העליון בדימוס תאודור אור בסכסוך זה נכתב כי קיים "חשש כבד של תיאום עדויות" בין ברגמן לזעירא.[5][6] בנובמבר 2013 הגיש ברגמן תביעה נגד הסופר מיכאל בר-זהר והעיתונאי ניסים משעל בגין פגיעה בזכויות יוצרים שלו, לאחר שלטענתו העתיקו השניים קטעים נרחבים מעבודותיו, בספרם "המוסד".

ב-17 בפברואר 2018, התעמת עם ראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי בוועידת מינכן על החוק הפולני,[7] ובעקבות כך עבר מתקפת רשת אנטישמית ופוגענית, שלטענת חברת Cyabra ("סיאברה"), ייתכן שבוצעה על ידי ממשלת פולין.[8]

ב-27 במרץ 2018 הצטרף כחבר מערכת למגזין האמריקאי הניו יורק טיימס. ברגמן מונה לכתב המגזין במזרח התיכון, ומשמש ככתב המוסף השבועי של העיתון NYT Magazine.[9]

בחודש יוני 2023 פורסם שברגמן פנה לפרקליטות ולמשטרה, והציע למסור מידע על פרשת הצוללות.[10]

הנחייה ופרשנות בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 החל להנחות את "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית, לצדם של דן מרגלית, טלי ליפקין שחק ומיה בנגל, ב-2011 עזב את התוכנית.

בשנת 2018 שימש ברגמן כפרשן באופן קבוע במהדורת החדשות "שישי עם איילה חסון" ששודרה בערוץ עשר.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגמן זכה בפרסים ובציונים לשבח בתחום העיתונות, בהם פרס העיתונות הבינלאומי של ארגון "בני ברית".

  • 2021 ציון מיוחד לשבח מטעם איגוד המו"לים של אסיה.
  • מרץ 2024 - פרס ג'ורג' פולק לעיתונות (אחד משני הפרסים החשובים בתחום ביחד עם הפוליצר), יחד עם צוות נרחב של "הניו יורק טיימס"על חלקו בסיקור המלחמה בין ישראל לחמאס[1].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגמן נשוי ליאנה.[12]

בין השנים 2009–2010 נודע כי ניהל ברגמן מערכת יחסים עם הזמרת ריטה.[13][14]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 חבצלת דמארי, פרס יוקרתי בינלאומי לצוות "הניו יורק טיימס" ולעיתונאי רונן ברגמן, באתר ynet, 21 בפברואר 2024
  2. ^ רונן ברגמן, שמואל ברגמן: 1935- 2020, באתר "mailchi".
  3. ^ שושן מנולה, “חייבים לשמור על הקול של העיתונות המקומית”, באתר כלבו – חיפה והצפון, 12 בדצמבר 2017
  4. ^ איתי רום, ‏רונן ברגמן, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2009
  5. ^ יוסי מלמן, הבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול", באתר הארץ, 12 ביוני 2007
  6. ^ יואב יצחק, השופט פסק: חשש שברגמן תיאם עדויות וחשף מקור מידע, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 ביוני 2007
  7. ^ ראש ממשלת פולין עומת עם סיפור משפחתי מהשואה - והתשובה הדהימה, באתר ynet, 17 בפברואר 2018
  8. ^ רונן ברגמן, "ברגמן יהודי חכם, בא למינכן לעשות כסף מהשואה", באתר ynet, 10 ביולי 2018
  9. ^ הטיימס פרסם זה עתה כי הצטרפתי כחבר מערכת לעיתון, ברשת החברתית טוויטר
  10. ^ אבישי גרינצייג, העיתונאי שהציע עצמו כמקור למשטרה ולפרקליטות בפרשת הצוללות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 ביוני 2023
  11. ^ אשר אטדגי, כנס רוטרי הארצי יתקיים בקניון ערים ויעניק אות הוקרה לד"ר רונן ברגמן, mynet כפר סבא, 26 באוקטובר 2017
  12. ^ סוכן תרבות - 17 במרץ 2023, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 52:00), הדקה ה-39
  13. ^ יפעת הללי, ‏החבר החדש של ריטה: העיתונאי רונן ברגמן, באתר ‏מאקו‏, 30 בנובמבר 2009
  14. ^ יפעת הללי, ‏שביל הבריחה: ריטה ורונן ברגמן כבר לא, באתר ‏מאקו‏, 9 במאי 2010
  15. ^ הארץ, ספר חדש: שרון הורה ב-1982 להפיל מטוסי נוסעים כדי להרוג את ערפאת, באתר הארץ, 24 בינואר 2018