רוחמה אברהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוחמה אברהם
רוחמה אברהם, 2020
רוחמה אברהם, 2020
לידה 29 בינואר 1964 (בת 60)
ט"ו בשבט ה'תשכ"ד
ראשון לציון, ישראל
שם מלא רוחמה אברהם
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת בר-אילן, המרכז האקדמי פרס
עיסוק מנכלית חברת השתתפויות בנכסים
מפלגה קדימה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הליכוד, קדימה
שרת התיירות ה־17
14 ביולי 200831 במרץ 2009
(37 שבועות ויומיים)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת
4 ביולי 200731 במרץ 2009
(שנה ו־38 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
חברת הכנסת
17 בפברואר 200315 בפברואר 2013
(10 שנים)
כנסות 16 - 18
יו"ר ועדת הכנסת ה־21
16 במאי 200625 ביולי 2007
(שנה ו־10 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוחמה אברהם (נולדה ב-29 בינואר 1964 ט"ו בשבט ה'תשכ"ד) היא אשת ציבור ישראלית. כיהנה בעבר כחברת הכנסת מטעם סיעות הליכוד וקדימה, שרת התיירות, השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, האחראית על חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל וסגנית יושב ראש הכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחמה אברהם בלילא נולדה בראשון לציון. בוגרת בית הספר התיכון המקיף על שם רקוסין ברמלה במגמת שרטוט מכונות[1], בעלת תואר בוגר במדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן ובעלת MBA (תואר שני) מוסמך במנהל עסקים מטעם המרכז האקדמי פרס (התמחות בניהול ארגוני ומשאבי אנוש).

רוחמה אברהם היא היוזמת הראשונה של 6 הצעות חוק פרטיות שנכנסו לספר החוקים.[2]

ראשית הפעילות הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכה הפוליטית החלה כעוזרת למנכ"ל הליכוד, אביגדור ליברמן, בראשית שנות ה-90. בשנים 19941999 שימשה כמנהלת לשכתו של יו"ר האופוזיציה ולאחר מכן ראש הממשלה בנימין נתניהו, בין השאר בעת שכיהן כראש הממשלה. לאחר מכן שימשה יועצת לאביגדור ליברמן כשזה כיהן כשר התשתיות הלאומיות.

חברת כנסת בליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמודדה בפריימריס בליכוד בשנת 2003 ונבחרה למקום ה-16 ברשימה. בבחירות לכנסת השש עשרה זכה הליכוד ב-38 מנדטים, ואברהם נבחרה לכנסת. בכנסת זו כיהנה כיו"ר ועדת המשנה לעסקים קטנים, וכן כחברה בוועדת הכספים, הוועדה לקידום מעמד האישה והוועדה המיוחדת לנושא העובדים הזרים. כיו"ר ועדת המשנה, קידמה את הקמת הקרן הממשלתית לעסקים קטנים ובינוניים בערבות המדינה[3].

ב-30 במרץ 2005 מונתה לסגנית שר הפנים על ידי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון[4].

בשלהי שנת 2005 התפטר שר הפנים, אופיר פינס-פז. אברהם שכיהנה כסגניתו קיבלה את סמכויות שר הפנים תחת ראש הממשלה שהחזיק בתיק הפנים. כך הפכה לשרת הפנים בפועל עד תום מערכת הבחירות ב-2006. בתקופתה כממלאת מקום שר הפנים, יצאה לראשונה עם תוכנית איגוח מוניציפלי, שיושמה על הערים רמלה, יהוד, אילת ורעננה. באותה עת נחשף כי חברת אגרקסקו שילמה עבור הוצאות הנסיעה שלה לביקור בבלגיה ובארצות הברית[5]. והדבר הביא לפתיחת חקירה משטרתית בחשד שמימון הטיסות היווה שוחד שניתן תמורת קידום ענייני אגרקסקו בוועדות הכנסת[6]. לאחר כמעט שנתיים נסגר תיק החקירה ללא הגשת כתבי אישום ולאחר שחברי הכנסת שילמו את עלות הטיסה[7].

חלקה בהקמתה של קדימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף נובמבר 2005 פרשה מהליכוד והקימה יחד עם 13 חברי כנסת נוספים את מפלגת קדימה. היא הוצבה במקום ה-19 ברשימה ונבחרה לכנסת השבע עשרה. עם הקמת הממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט, לא שבה אברהם לתפקיד סגן שר מכיוון שלא מונו סגני שרים, על אף שלטענתה הדבר הובטח לה על ידי אריאל שרון.

במקום זאת, מונתה אברהם לתפקיד יו"ר ועדת הכנסת. בתפקידה כיו"ר ועדת הכנסת יצאה לראשונה כנגד חוק ההסדרים לקראת תקציב 2007, הביאה לביטול כרבע מסעיפיו ולפיזור חלקיו בין הוועדות השונות על פי תחומים, זאת בניגוד לשנים קודמות בהן אושר חוק ההסדרים כיחידה אחת בוועדת הכספים.

ב-4 ביולי 2007, במסגרת סבב תיקים בממשלה, מונתה לתפקיד השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, וכן השרה (בלי תיק) האחראית על חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל[8], במסגרתן הייתה אחראית על ארגון עשרות אירועים ועל תקציב החגיגות שעמד על כ-140 מיליון ש"ח[9].

ב-6 ביולי 2008 אישרה הממשלה את מינויה לשרת התיירות ובתאריך ה-14 ביולי 2008 היא נכנסה לתפקיד[10]. כשרת התיירות ביטלה את הצורך באשרות שהייה לאזרחי אוקראינה השוהים בישראל, פתחה נציגות של משרד התיירות ברפובליקה העממית של סין ונחצה קו התייר ה-3 מיליון[11].

בכנסת השמונה עשרה שימשה כסגנית יושב ראש הכנסת, יושבת-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים[12], יושבת ראש השדולה לביטחון תזונתי, חברת וועדת חוץ וביטחון, ועדת הכנסת ומ"מ מקום בוועדת החוקה. במהלך כהונתה בכנסת השמונה עשרה יזמה מספר חוקים:

  • חוק ארוחה יומית לתלמיד[13].
  • חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, שתפקידו לבחון תוכנית ולייעץ לממשלה כיצד לטפל בתופעת העוני בישראל.
  • תיקון לחוק מס ערך מוסף הקובע כי בעסקים קטנים ובינוניים יהיה מועד תשלום המע"מ ביום התשלום עבור שירות ולא ביום מתן השירות (יחד עם אלכס מילר).
  • תיקון לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי המסדיר את אופן חלוקת הזכויות בדיור ציבורי במקרה של פרידת בני זוג[14].
  • תיקון לחוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), שיזמה עוד במהלך כהונתה של הכנסת ה-17, עם אביגדור יצחקי. התיקון הקובע כי הסכם או החלטת ממשלה שלפיהם המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל לא יחולו על שטח, יהיו טעונים את אישור הכנסת ויובאו למשאל עם. החוק מסדיר גם את דרך עריכתו של משאל עם.
  • תיקון לחוק המחשבים האוסר על עריכה והעברה של תוכנה הגורמת נזק למחשב או לחומר מחשב, גם אם לא נגרם נזק בפועל, אם הדבר נעשה במטרה לחדור למחשב, לבצע פעולות שתוצאתן מידע או פלט כוזב, או כדי לבצע האזנת סתר.

לאחר פיזור הכנסת ה-18, באוקטובר 2012, הודיעה אברהם כי לא תתמודד בבחירות לכנסת ה-19[15].

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2014 ל-2016 שימשה אברהם כדירקטורית חיצונית בחברת הנדל"ן ב. יאיר[16]. משנת 2017 מכהנת כדח"צית בחברת מנרב, דורי מדיה גרופ וכן בחברת "סקייליין אינווסטמנטס אינק" שנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב[17].

בחודש יוני 2019 נבחרה לשמש כמנכ"לית חברת "השתתפויות בנכסים בישראל", חברת בת של הסוכנות היהודית, שעוסקת בניהול מבנים[18].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחמה נישאה למיכאל אברהם, ממנו התגרשה בשנת 1999 ולזוג שני ילדים. לאחר מות אביה בשנת 2007, החליטה אברהם להוסיף לשם משפחתה את שם נעוריה - בלילא.

היא מתגוררת בפתח תקווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגלה יחס טוב לחבריה – תעודת הבגרות של רוחמה אברהם יוצאת לאור
  2. ^ הצעות חוק פרטיות של ח"כ רוחמה אברהם, באתר מאגר החקיקה הלאומי
  3. ^ בן-ציון ציטרין, שלומי שפר, ח"כ רוחמה אברהם תגיש הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003
    הדס מנור, ‏אני אנווט, באתר גלובס, 27 במאי 2004
  4. ^ מירון רפופורט, סגנית שר הפנים בירכה על הכוונה להרוס 90 בתים במזרח ירושלים, באתר הארץ, 2 ביוני 2005
  5. ^ צבי זרחיה, בעקבות חשיפת TheMarker: ח"כ רוחמה אברהם החזירה לאגרקסקו את מלוא עלות נסיעתה, באתר TheMarker‏, 2 בנובמבר 2005
  6. ^ גיא לשם, בעקבות חשיפת TheMarker: חקירה פלילית נגד רוחמה אברהם ושלמה תירוש בפרשת אגרקסקו, באתר TheMarker‏, 1 באוקטובר 2006
    נועם שרביט, ‏השרה רוחמה אברהם נחקרה שוב במסגרת השלמת חקירת פרשת אגרקסקו, באתר גלובס, 27 במרץ 2008
  7. ^ תומר זרחין, מזוז החליט: התיק נגד השרה אברהם ייסגר, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2008
    נועם שרביט, ‏מזוז: התנהגות רוחמה אברהם בפרשת אגרקסקו נושקת לפלילים - אך לא אעמידה לדין, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2008
  8. ^ אהוד אשרי, מסיבה ליהודים בלבד, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2007
  9. ^ גיא משיח, ‏חגיגות השרה רוחמה אברהם-בלילא, באתר גלובס, 10 באפריל 2008
  10. ^ זוהר בלומנקרנץ, השרה אברהם-בלילא עברה במכס עם מספר בקבוקי אלכוהול גדול מהמותר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2009
  11. ^ עירית רוזנבלום, זינוק של 32% במספר המבקרים בישראל ב-2008 ל-3 מיליון, באתר הארץ, 18 בינואר 2009
  12. ^ ספיר פרץ, ‏ח"כ רוחמה אברהם, יו"ר השדולה למען עסקים קטנים ובינוניים: "עיני צריך לייצג גם את העצמאים", באתר גלובס, 28 בפברואר 2011
  13. ^ יצחק ספורטא, מדינה או בית תמחוי?, באתר "העוקץ", 18 במרץ 2004
  14. ^ אורי חודי, ‏אושרה בקריאה ראשונה: זכות לדיור ציבורי לבני-זוג שנפרדו, באתר גלובס, 13 ביוני 2011
  15. ^ לילך ויסמן, ‏הערכות: אחרי הפרישה - רוחמה אברהם תתמודד על ראשות עיר, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2012
    רויטל חובל, קדימה מתפוררת: 12 ח"כים כבר עזבו, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2012
  16. ^ אתר למנויים בלבד ערן אזרן, מניית חברת הנדל"ן ב. יאיר נפלה ב-21% במחזור הגבוה פי 160 מהממוצע, באתר TheMarker‏, 20 במאי 2014
  17. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל רוכוורגר, רוחמה אברהם נגד צבי האוזר: מי ילחש על אוזנו של נתניהו בשליחות הבנקים, באתר TheMarker‏, 17 ביולי 2018
  18. ^ אתר למנויים בלבד גיא רונן, חברת ניהול היא החמצן של ענף הנדל"ן בקורונה, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2020