רודמין (עיירה)

**רודמין**
**Rudamina**
	סמל רודמין סמל רודמין
	תמונת פנורמה של רודמינה
מדינה	ליטא
מחוז	אליטא
מחוז משנה	לזדיי
גובה	168 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	256 (2011)
קואורדינטות	54°17′18″N 23°27′06″E / 54.28833°N 23.45167°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ליטא רגילה) וילנה קלייפדה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה; מחוז קלינינגרד; רודמין

רודמין (בליטאית: Rudamina, רודמינַה; ביידיש: רודאמין/רודאמינע; בפולנית: Urdomin, אורדומין) היא עיירה במחוז משנה לזדיי במחוז אליטא שבדרום מערב ליטא. העיירה נוסדה במאה ה-18 על ידי נסיך פולני שהזמין יהודים להתיישב בשטחים שהשכיר להם.

היסטוריה כללית ותולדות העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה החלה להתפתח ליד אחוזה של נסיכים פולניים בסוף המאה ה-16 עד שנוסדה במאה ה-18 בידי נסיך פולני. העיירה עברה מבעלות לבעלות מספר רב של פעמים. בשנת 1795 היא סופחה לפרוסיה, בין השנים 1807-1815 השתייכה לדוכסות ורשה ומשנת 1815 הייתה תחת שלטון האימפריה הרוסית. ב-1918 קיבלה ליטא את עצמאותה, ורודמין הפכה למרכז נפה.

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים הראשונים בעיירה הוזמנו על ידי הנסיך הפולני שייסד את העיירה, להתיישב במקום והחכיר להם קרקעות. הקרקעות אכן נרכשו על ידי היהודים. קהילת היהודים החלה לצמוח וליצור קשרים טובים עם שכניהם הנוצרים. מצבם הכלכלי של יהודי רודמין היה טוב. הם התפרנסו בעיקר ממסחר ומחקלאות והיו להם קשרים טובים עם הנוצרים בעיירה.

היהודים הראשונים שהגיעו למקום היו בעלי מלאכה, חייטים, סנדלרים. כשהישוב היהודי גדל, הזמינו רב. רוב היהודים היו חקלאים וחכרו אדמה מן ה"פריץ" הפולני לתקופות של חמש שנים. בסוף המאה ה-19 התגוררו בעיירה כ-50 משפחות יהודיות. בשנת 1899 קנה אחד היהודים את רוב השטח המעובד, וכך החלה פריחה קצרה בחיי היהודים ברודמין וסביבתה.

בתחילת שנות ה-20 עם ההכרזה על האוטונומיה ליהודים, פעל ועד קהילה שמנה חמישה אנשים שנבחרו על פי חוק. הוועד טיפל ברוב תחומי החיים היהודיים וגבה מיסים. על פי הסקר שערכה ממשלת ליטא בשנת 1931, בעלי החנויות ברודמין היו יהודים. בשנים אלו מצבם הכלכלי של האיכרים היהודים הלך והידרדר, דבר שהוביל לכך שיהודים רבים עזבו את רודמין, אך הדבר לא פגע בפעילות הקהילה היהודית בעיירה.

היהודים בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילתה של מלחמת העולם השנייה חיו ברודמין כ-20 משפחות יהודיות ועוד כ-50 משפחות יהודיות בסביבת העיירה. עם תחילת המלחמה וכיבוש פולין בידי הנאצים, סופחה ליטא, ואיתה רודמין, לברית המועצות. עקב היותה קרובה לגבולה של פולין עם ליטא, העיירה הופצצה ברגע שהחל מבצע ברברוסה. ההפצצות החריבו כמה בתים והרגו כמה יהודים. יהודים שניסו לברוח עקב הקרבות נאלצו לשוב לעיירה עם הגעתם של הנאצים אליה. בהגעתם וביסוס שלטונם, החלו כנופיות ליטאיות לאומניות להוציא יהודים לעבודות כפיים מבזות, התעללו בהם, שדדו את רכושם, הכו ופצעו אותם. מרגע שהתבסס שלטונם של הנאצים בעיירה, נאלצו היהודים לענוד טלאי צהוב על בגדיהם, והותר להם לקנות רק מוצרי צריכה בסיסיים. כשאיימו עליהם הנאצים בעונש מוות, הם דרשו 500 רובל לאדם, והעשירים נאלצו לשלם על העניים. לאחר מכן גורשו היהודים מבתיהם ושוכנו בבית המדרש ובכמה בתים קטנים הסמוכים לו. בתיהם נלקחו על ידי שכניהם הליטאים.

ב-15 בספטמבר 1941 גורשו יהודי רודמין וסביבתה לגטו קאקטישק שליד לזדיי, שם נכלאו בתנאים קשים עם יהודי המקום. ב-3 בנובמבר 1941 נרצחו כל היהודים ביער הסמוך. רק יהודי אחד, גדליהו ליפא כהן, בנו של רב העיירה שרד, לאחר שהתחבא בעליית גג במשך שנות המלחמה. הוא עלה לארץ ישראל לאחר המלחמה.^[1]^[2]

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת ברודמין תואר על ידי התושבים כמרהיב ביופיו. יהודי האזור היו מתכנסים בבית הכנסת בעיקר בחגים ובמועדים.

בתקופת השואה בית הכנסת אכלס את יהודי רודמין למשך כמה שבועות לפני שהוצאו מהעיירה אל לזדיי.

אישיים יהודיים מהעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניך זימן, שהיה במקור מרודמין, הוצנח בימי מלחמת העולם השנייה על ידי הסובייטים ביערות רודניק, וארגן תנועת פרטיזנים סובייטית בליטא בהשתתפות יהודים רבים מווילנה, קובנה וסביבותיהן. הוא היה מוכר בקרב הפרטיזנים בשם יורגיס. עד סיום המלחמה, הוא המשיך לערוך את העיתון המרכזי של הממשלה בליטא - "אמת".