רודולף פרנץ הס
 | |
| הס בעת משפטו בפולין, 1947 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1901 באדן-באדן, גרמניה |
|---|---|
| הוצאה להורג |
16 באפריל 1947 (בגיל 45) אושוויץ, פולין |
| מקום קבורה |
אושוויץ I  |
| מדינה |
גרמניה, הרייך הגרמני |
| בן או בת זוג |
Hedwig Höß Eleonore Hodys |
| מספר צאצאים |
5 |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1934–1945 (כ־11 שנים) |
| דרגה |
 אובר-שטורמבאנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד מחנה אושוויץ-בירקנאו | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 צלב הברזל דרגה שנייה | |
  | |
16 באפריל 1947
רודולף פרנץ פרדיננד הֶס (בגרמנית: Rudolf Franz Ferdinand Höß; 25 בנובמבר 1901 – 16 באפריל 1947) היה בכיר נאצי ומפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, היה אחראי לרצח של מיליוני יהודים ושל מאות אלפי קרבנות בני עמים אחרים באושוויץ, במהלך השואה. הס היה מי ששימש כמפקד אושוויץ לתקופה הארוכה ביותר (מ-4 במאי 1940 - נובמבר 1943 ולאחר מכן מ-8 במאי 1944-18 בינואר 1945). הוא בדק והטמיע אמצעים לביצוע שיטתי של משנתו של היטלר לרצח העם היהודי בשטחי הכיבוש הנאצי, הידוע בשם הפתרון הסופי. ביוזמת אחד הכפופים לו, קארל פריטש, הס הציג את רעיון השימוש בחומר ההדברה ציקלון בי לשימוש בתאי הגזים[1] מה ששימש לרצח של יותר ממיליון איש[2].
לאחר המלחמה נידון והורשע ברצח עם כפושע מלחמה, והוצא להורג בתלייה ב-1947 בתוך מחנה אושוויץ.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הס נולד בעיר באדן-באדן למשפחה קתולית אדוקה[3]. הוא היה הבכור מבין שלושה ילדים ובן יחיד, ילד בודד ללא חברים בני גילו עד שהחל ללמוד בבית ספר יסודי. בביוגרפיה שלו הוא טען שנחטף לזמן קצר בנעוריו על ידי צוענים[4].
אביו, קצין צבא לשעבר ששירת במזרח אפריקה הגרמנית, ניהל עסק לתה וקפה. הוא החליט עבור בנו שהוא רוצה לחנך אותו חינוך דתי כך שהוא ייכנס לעולם הכמורה, ולכן הקפיד לחנך את בנו על עקרונות דתיים נוקשים ועם משמעת צבאית. הוס גדל עם אמונה כמעט פנאטית בתפקיד המרכזי של חיים מוסריים[5].
נעוריו ומלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חרף שאיפות אביו שיהפוך לכומר, התנדב בשנת 1915 לצבא, לאחר מות אביו, וכנער בן 15 הספיק להשתתף במלחמת העולם הראשונה. הוא נשלח להילחם כמש"ק לצד העות'מאנים בעיראק ובארץ ישראל, וקיבל שני עיטורי צלב הברזל. במהלך הלחימה נפצע ואושפז בבית החולים בוילהלמה.
בתום המלחמה הצטרף ל"פרייקור של רוסבאך" - מיליציות בריונים ימניות קיצוניות שנהגו להתנפל על גורמי שמאל באלימות, וכן על פולנים ובני המדינות הבלטיות, באזורי הגבול המזרחי של גרמניה. הוא השתתף בפעולות ה"פרייקור" בחבל שלזיה העילית, וכן באזור הבלטי ובחבל הרוהר.
הצטרפות למפלגה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1922 הצטרף למפלגה הנאצית ובשנת 1923 נידון לעשר שנות מאסר על מעורבות ברצח ולטר קאדוב - מורה שנחשד בשיתוף פעולה עם שלטונות הכיבוש הצרפתיים בחבל הרוהר. עמו נידון למאסר גם מרטין בורמן, מי שעתיד היה למלא תפקיד בכיר לצד היטלר בהיסטוריה רווית הדם של הרייך השלישי. לימים יטען הס כי קיבל על עצמו את האחריות העיקרית לרצח, בין היתר בגלל שבורמן היה נשוי.
הס שוחרר בחנינה כללית ב-1928, וב-1929 לצד עיסוקו בחקלאות, המשיך פעילותו בחוגי הימין הקיצוני, והצטרף לארגון הקיצוני "אגודת ארטמן", שהטיפה להתיישבות בשטח פולין שבמזרח. בשנה זו התחתן עם הדוויג הנזל, ולימים נולדו לזוג חמישה ילדים. בתקופה זו גם פגש לראשונה את היינריך הימלר[6].
שירותו באס אס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1933 התקבל לאס אס, וב-1934 התבקש לדבריו על ידי הימלר להצטרף ליחידות גולגולת המת (אס-אס-טוטנקופּף-פֶרבֵנדה, SS-Totenkopfverbände) ואכן התגייס אליהם בדצמבר אותה שנה. יחידות אלה, שהיו מורכבות מנאצים קנאים, היו המאגר האנושי להפעלת מחנות הריכוז, וכל מנגנון השמדת היהודים מאוחר יותר. הס הוצב במחנה הריכוז דכאו בתפקיד "מפקד בלוק". בשנת 1938 הועבר לתפקיד עוזר מפקד מחנה זקסנהאוזן ובנובמבר אותה שנה קודם לדרגת האופטשטירמפירר. בשנת 1939 התקבל כחבר בוואפן אס אס לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין. הוא נחשב למצטיין בתפקידו והממונים עליו המליצו שיקבל תחומי אחריות נוספים וקידום. בינואר 1940 בעת ששימש כמפקד מחנה זקסנהאוזן, הוא ציווה על כל האסירים שלא הוקצו לטובת עבודה, לשהות בחוץ בתנאי מזג אוויר קשים ובטמפרטורה שהגיעה עד מינוס 26 מעלות צלזיוס כאשר לרובם לא היה ביגוד מתאים, לא כפפות ולא מעילים. כאשר חבריהם למחנה ניסו לקחת אותם לטיפול רפואי הס הורה על סגירת דלתות המרפאה, במהלך היום מתו 78 אסירים ועוד 67 מתו בלילה[7].
מפקד אושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1940, קיבל פיקוד על מחנה ההשמדה אושוויץ. בזמן ששהה באושוויץ ארגן הס את המחנה והכינו למילוי תפקידו ב"פתרון הסופי לשאלת היהודים". השמדת היהודים בקנה מידה תעשייתי החלה בפועל שם, בינואר 1942. לדברי גיסו של הס, שבזמן המלחמה התארח וסייר באושוויץ, הוא שאל את הס כיצד הוא מסוגל לתפקד בשגרת הזוועה השוררת במחנה. הס השיב לו, לדבריו, שלא יוכל להבין זאת משום שאושוויץ זו "פלנטה אחרת".[8]
בדצמבר 1943 הודח הס מתפקידו כמפקד אושוויץ והוחלף על ידי ארתור ליבהנשל, ככל הנראה בשל קשר שרקם עם אסירה אוסטרית קומוניסטית. נראה שהוא ניצל מעונש חמור יותר הודות הנאמנות שגילה בזמנו לבורמן (ר' למעלה). הס החליף את ליבהנשל בתפקידו ב-WVHA ("המשרד הראשי למשק ולמינהל" של האס אס). בתפקיד זה היה אחראי, בין היתר, להחדרת השימוש בגז ציקלון בה בתעשיית השמדת היהודים.
מבצע הס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 במאי 1944 הורה הימלר להס לשוב לאושוויץ כדי לפקד על "מבצע הס" - השמדת יהודי הונגריה.
במבצע זה הועברו למעלה מ-430,000 מיהודי הונגריה למחנות והושמדו תוך 56 ימים[9]. גם עם שימוש במתקנים שתכנן הס לצרכים אלו לא הצליחו הנאצים להתמודד עם המספר העצום של גופות הקורבנות, וצוות המחנה נפטר מאלפי גופות על ידי שריפה בבורות פתוחים[10]. במהלך החודשים מאי ויוני הושמדו כמעט 10,000 יהודים כל יום בתאי הגזים. מכיוון שמספר הנרצחים עלה על הקיבולת של תאי הגזים והמשרפות, נעשו הוצאות להורג המוניות בבורות. יהודים אולצו להתפשט, ואז הובילו לבור אש נסתר על ידי הזונדרקומנדו, שם הם נורו על ידי ה-SS, ואז הושלכו ללהבות.
עם נפילת הרייך השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום המלחמה נעלם הס והתנהל אחריו מרדף. הוא נלכד ב-11 במרץ 1946 על ידי יחידה של המשטרה הצבאית הבריטית, בפיקודו של הנס אלכסנדר. לכידתו התאפשרה אחרי איתור אשתו של הס, הדוויג, שבמהלך חקירתה הסגירה את מקום מחבואו[11]: חווה בסמוך לגבול הדני ליד גוטרופל, תחת השם פרנץ לאנג. כשנתפס בידי חוליה בריטית שהוביל היהודי קפטן הנס אלכסנדר, הציג הס מסמכי זיהוי מזויפים על שם פרנץ לאנג. קצין בריטי יהודי בשם קארל אברהמס, התעקש לבדוק את טבעת הנישואין שענד, ומצא שבחלקה הפנימי חרותים השמות "רודולף" ו"הדוויג", שם אשתו. אז נשבר והודה בזהותו.[12]
ב-16 במרץ 1946 השמיע באוזני שני קצינים של יחידת התחקור של הצבא הבריטי הצהרה לפיה "אני עצמי ארגנתי, לפי הוראות משקיבלתי מהימלר במאי 1941, את ההמתה בגז של שני מיליון בני אדם, מיוני–יולי 1941 ועד סוף 1943, התקופה שבה הייתי מפקד אושוויץ". במהלך משפטי נירנברג הופיע כעד במשפטם של ארנסט קלטנברונר, אוסוולד פוהל ומפעל אי גה פארבן. ב-25 במאי 1946 נמסר לידי הפולנים, וב-2 באפריל 1947 הם דנו אותו למיתה בתלייה. העונש הוצא לפועל ב-16 באפריל 1947 ברחבה שלפני הכניסה לקרמטוריום במחנה הריכוז אושוויץ I.
דמותו של הס מופיעה בספרו של ויליאם סטיירון "בחירתה של סופי" משנת 1979 ואף בגרסה הקולנועית בעלת אותו שם משנת 1982. הספר והסרט אינם מבוססים על מקרים אמיתיים והאירועים בהם מופיע הס הם פרי דמיונם של היוצרים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 באוגוסט 1929 הוא התחתן עם הדוויג הנסל[13] (3 במרץ 1908-15 בספטמבר 1989). בשנים 1930 עד 1943 נולדו לזוג חמישה ילדים, שני בנים: קלאוס והנס ירגן, ושלוש בנות: היידה־טראוד, אינגה־בריגיט ואנגרט.
קלאוס, נולד ב-1930, מת ככל הנראה בשנות השבעים באוסטרליה, מצריכת יתר של אלכוהול, היידה־טראוד נולדה ב־1932 ומתה מסרטן בגרמניה בעשור השני של המאה ה-21, אינגה־בריגיט נולדה ב־1933, מתגוררת בארה״ב; הנס־ירגן, נולד ב־1937 בדכאו, שם שירת אביו ומתגורר בגפו בעיירת נופש בצפון גרמניה; אנגרט, נולדה ב־1943 באושוויץ ומתגוררת בפולדה בגרמניה.
אשתו של הס, הדוויג, הופיעה קצרות כעדה במשפטי אושוויץ, שנערכו בפרנקפורט באמצע שנות השישים. היא מתה ב־1989 בגיל 81.
ריינר הס, נכדו של הס (בנו של הנס־ירגן), הופיע, לצד צאצאים אחרים של נאצים בכירים, בסרט "ילדי היטלר", אשר הוקרן בערוץ 2 ב-1 במאי 2011. בספרו של אלדד בק "גרמניה, אחרת", הוא מתאר בהרחבה את פגישותיו עם ריינר. ב-2020 כתב בק שריינר שבמהלך השנים ניסה להציג עצמו כמתנגד לנאציזם וסולד ממעשי סבו, למעשה השתמש בשמו כנכד לפושע נאצי בכיר על מנת להונות אנשים ולהוציא מהם כספים במרמה. אחיו הגדול של ריינר, קאי, הוא ממקימי הקהילה האוונגלית בשטוטגרט ומנהלה כיום, והוא מנסה לפרסם את פעילותו הפלילית של אחיו ולמנוע את גנבותיו[14]. בהמשך פרסם בק, שניצולת השואה אווה מוזס קור, ש"אימצה" כנכד את ריינר ב־2014, לאחר ששכנע אותה שמשפחתו מתעלמת ממנו בשל "התכחשותו לפשעי סבו, ופועלו להנצחת זכר השואה", ניתקה את הקשר ביניהם פחות משמונה חודשים לאחר שנפגשו.[15]
אינגה בריגיט, אחת מבנותיו, צוטטה אומרת שמעולם לא קראה את ספר הזיכרונות של אביה בטענת חוסר עניין וש"הנאצים תמיד מקבלים סיקור גרוע". למרות זאת, היא מתחה ביקורת על ריינר הס ואמרה שהוא לא נולד באותו זמן, ולכן לא יכול היה לדעת מה קרה מה שעושה אותו "צעיר שקרן, מכור לסמים, שוחר תהילה, רעב כסף ומרושע"[16].
עליו במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביוגרפיה עליו, אשר פורסמה בשנת 1958 בשם "רודולף הס - קומנדנט באושוויץ", הציגה אותו כמי שגידלו אותו ל"חוש חזק לחובה" ואשר נשבע ל"מעלה הגבוהה של הציות הצבאי". הביוגרפיה יצאה לאור בעברית בהוצאת "בית לוחמי הגטאות" בשנת 1978.
בשנת 2023 יצא לאקרנים סרט עליו ועל משפחתו בשם אזור העניין (באנגלית: The Zone of Interest) זה הוא סרט דרמה היסטורי אזור העניין שכתב וביים ג'ונתן גלייזר, המבוסס באופן רופף על הרומן משנת 2014, "The Zone of Interest", מאת מרטין איימיס. הסרט נעשה בשיתוף פעולה בין ארצות הברית, בריטניה ופולין. מככבים בו כריסטיאן פרידל (אנ') בתור המפקד הנאצי הגרמני רודולף פרנץ הס, השואף לבנות חיים מושלמים עם אשתו, הדוויג (סנדרה הולר), בבית חדש ליד מחנה הריכוז הגרמני אושוויץ.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי שנר (עורך), "הקומנדנט מאושוויץ מעיד", רשימותיו של רודולף פרדינאנד הס, הוצאת הקיבוץ המאוחד / בית לוחמי הגטאות, ה'תשכ"ה, 1964
- יואכים פסט, פני הרייך השלישי, הוצאת מערכות, 1987, עמ' 320-308
- תום שגב, חיילי הרשע, ירושלים: דומינו 1987
- תומאס הרדינג, הנס ורודולף: המצוד אחר מפקד אושוויץ, הוצאת כתר, 2013
- אלדד בק, גרמניה, אחרת, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודולף פרנץ הס, ברשת החברתית Goodreads- שיחותיו של הפסיכולוג גולדנסון עם הס בזמן משפטו
- אלכסנדר לאסיק, רודולף הס: מנהל הפשע, אתר יד ושם
עופר אדרת, האיש שלכד את מפקד אושוויץ, באתר הארץ, 22 בינואר 2014- איתמר אייכנר, "זה הסיפור של סבי": איש המודיעין היהודי לכד את מפקד אושוויץ, באתר ynet, 6 בפברואר 2020
- רודולף פרנץ הס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רודולף פרנץ הס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רודולף פרנץ פרדיננד הס (1900-1947), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Israel Gutman, Michael Berenbaum, United States Holocaust Memorial Museum, U.S. Holocaust Research Institute, Anatomy of the Auschwitz death camp, Bloomington : Published in association with the United States Holocaust Memorial Museum, Washington, D.C. by Indiana University Press, 1994, ISBN 978-0-253-32684-3
- ^ Auschwitz-Birkenau - Franciszek Piper, web.archive.org, 2011-05-21
- ^ Michael Phayer, The Catholic Church and the Holocaust, 1930-1965, Indiana University Press, 2000-09-01, ISBN 978-0-253-33725-2
- ^ Constantine Fitzgibbon, Rudolf Hoess, Joachim Neugroschel, Rudolph Hoess, Primo Levi, Commandant of Auschwitz : The Autobiography of Rudolf Hoess, New Ed edition, London: Phoenix, 2000-09-01, ISBN 978-1-84212-024-8. (בenglish)
- ^ Joseph Tenenbaum, Auschwitz in Retrospect: The Self-Portrait of Rudolf Hoess, Commander of Auschwitz, Jewish Social Studies 15, 1953, עמ' 203–236
- ^ The Third Reich in Power by Richard J. Evans: 9780143037903 | PenguinRandomHouse.com: Books, PenguinRandomhouse.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Architect of death at Auschwitz : a biography of Rudolf Höss | WorldCat.org, search.worldcat.org (באנגלית)
- ^ תום שגב, חיילי הרשע, עמ' 168, בתוך: המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 460; עמ' 533, הערה 13.
- ^ יד ושם, Encyclopedia of the Holocaust, Wikipedia 2, 2022-09-08, עמ' 692
- ^ Wilkinson, Alec (2008-03-10). "Picturing Auschwitz". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2024-03-27.
- ^ הדוויג סיפרה שהס נבגד על ידי חותנו, אביה, שמסר למודיעין הבריטי היכן הוא נמצא והסגיר אותו, אך לפי גרסה אחרת, הדוויג עצמה היא שהסגירה את בעלה, מאחר שלא סלחה לו על שבגד בה באושוויץ עם אסירה מאוסטריה (ראה כתבתו של אלדד בק בהערות שוליים)
- ^ איתמר אייכנר, "זה הסיפור של סבי": איש המודיעין היהודי לכד את מפקד אושוויץ, באתר ynet, 6 בפברואר 2020
עופר אדרת, טבעת הנישואין שהובילה לתלייתו של מפקד אושוויץ, באתר הארץ, 15 באפריל 2017 - ^ "Hiding in N. Virginia, a daughter of Auschwitz". Washington Post (באנגלית אמריקאית). 2023-05-17. ISSN 0190-8286. נבדק ב-2024-03-24.
- ^ אלדד בק, הנכד הפושע של מפקד אושוויץ, באתר ישראל היום, 23 ביולי 2020
- ^ אלדד בק, ניצולת השואה ניתקה קשר עם נכדו של רודולף הס, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2020
- ^ Graham Anderson, My Nazi family, The Berliner, 2014-05-06 (באנגלית בריטית)