רודולף סרקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודולף סרקין
Rudolf Serkin
רודולף סרקין ואדולף בוש בקונסבטוריום בבריסל. רישום מאת הילדה ויינר, 1935
רודולף סרקין ואדולף בוש בקונסבטוריום בבריסל. רישום מאת הילדה ויינר, 1935
לידה 28 במרץ 1903
חב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במאי 1991 (בגיל 88)
Guilford, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Christ Church Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוסטריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פיטר סרקין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודולף סרקיןגרמנית: Rudolf Serkin;‏ 28 במרץ 19038 במאי 1991) היה פסנתרן יהודי-אוסטרי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף סרקין נולד באגר, בוהמיה (עכשיו צ'ב, צ'כיה) למשפחה יהודית-רוסית. המשפחה עברה לווינה כשרודי היה בן תשע, ושם למד פסנתר אצל ריכרד רוברט וקומפוזיציה אצל יוזף מרקס. רודולף הוכר כילד פלא והופעתו הראשונה בציבור הייתה עם הפילהרמונית של וינה, כשהיה בן 12. הוא החל בקריירת קונצרטים סדירה בשנת 1920 וחי בברלין עם הכנר אדולף בוש ומשפחתו, ביניהם הבת אירנה בת השלוש, שסרקין יישא לאישה כעבור חמש-עשרה שנים. במשך שנות ה-20' וראשית ה-30' הופיע סרקין בכל רחבי אירופה, הן כסולן והן עם אדולף בוש ועם רביעיית בוש. עם עליית היטלר לשלטון עזבה משפחת בוש, יחד עם סרקין, את גרמניה, תחילה לווינה ואחרי הסיפוח, לשווייץ.

בשנת 1935 הופיע סרקין לראשונה בארצות הברית, בפסטיבל קולידג' בוושינגטון הבירה. בשנה שלאחריה, פתח בקריירת קונצרטים כסולן בארצות הברית, עם הפילהרמונית של ניו יורק בניצוח ארטורו טוסקניני. המבקרים התלהבו ותיארו אותו כ"אמן בעל כישרונות יוצאי דופן ומרשימים, טכניקה צלולה כגביש, כוח רב, עדינות ונקיון צלילי." בשנת 1937 ניגן סרקין ברסיטל הראשון שלו בניו יורק, בקרנגי הול.

בשנת 1939, כשראו כי המלחמה ממשמשת ובאה, היגרו בני סרקין ובוש לארצות הברית. סרקין קיבל עליו את משרת מנהל מכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, שם לימד רבים מטובי הפסנתרנים של ימינו עד 1978. נוסף לבתים בפילדלפיה ובהמשך בניו יורק, רכשה המשפחה המורחבת משק חלב בגילפורד הכפרית, ורמונט, והשתקעה שם. אחרי המלחמה, ייסדו סרקין ואדולף בוש את בית הספר למוזיקה ופסטיבל מרלבורו סמוך לבראטלבורו, ורמונט. בשנים אלה גם הרבה רודולף סרקין בהקלטות עם חברת קולומביה.

סרקין קיבל את מדליית החירות הנשיאותית בשנת 1964 ובמרץ 1972 חגג את הופעתו ה-100 עם הפילהרמונית של ניו יורק בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ברהמס. כמו כן העניקה התזמורת לסרקין תואר חבר כבוד של אגודת התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, אגודת עלית מוזיקלית, הכוללת את אהרן קופלנד, איגור סטרווינסקי ופאול הינדמית. בשנת 1986 חגג סרקין את יובל החמישים שלו כאמן אורח עם התזמורת.

ב-14 בפברואר 1977 הופיע סרקין בפני נשיא ארצות הברית ג׳ימי קרטר ובפני נשיא מקסיקו, חוסה לופס פורטייו, בארוחת ערב ממלכתית שנערכה בבית הלבן.

סרקין זכה להערצת מוזיקאים והיה לדמות אב להמוני הנגנים הצעירים, שבאו אל פסטיבל מרלבורו. הוא סייר ברחבי העולם והמשיך בקריירת הסולו שלו ובהקלטותיו עד שמחלת הסרטן מנעה ממנו את המשך העבודה בשנת 1989. הוא מת מסרטן בחוותו האהובה בגילפורד.

הוא ואירנה היו הורים לשישה ילדים (שאחד מהם מת בינקותו), ביניהם הפסנתרן פיטר סרקין. אירנה בוש סרקין מתה בשנת 1998.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף סרקין בוויקישיתוף