רודולף מרקוס

רודולף א' מרקוס
Rudolph A. Marcus
לידה	21 ביולי 1923 (בן 100); מונטריאול, קנדה
ענף מדעי	כימיה
מקום מגורים	קנדה, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת מקגיל; Baron Byng High School ;
מנחה לדוקטורט	קארל א. וינקלר
מוסדות	אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל (1949–1951); המכון הטכנולוגי של קליפורניה (1 בספטמבר 1978); בית ספר טנדון להנדסה באוניברסיטת ניו יורק; אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ;
תלמידי דוקטורט	Nathan Hodas, Donald W. Noid, Robert J. Cave
פרסים והוקרה	פרס נובל לכימיה (1992); פרס אירווינג לאנגמיור (1978); Oesper Award (1997); חבר זר של החברה המלכותית (25 ביוני 1987); פרס פטר דביי (1988); פרס לינוס פאולינג (1991); מדליית לבואזיה (1994); מדליית יובל המאה (1988); פרס רמסן (1991); פרס וילארד גיבס (1988); פרס החברה האמריקאית לכימיה תאורטית (1997); המדליה הלאומית למדעים (1989); פרס וולף לכימיה (1984); עמית אלכסנדר פון הומבולדט; פרס הומבולדט; עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית ;
תרומות עיקריות
	תרומותיו לתאוריה של תגובות העברת אלקטרונים במערכות כימיות

רודולף ארתור מרקוס (באנגלית: Rudolph A. Marcus; ‏נולד ב־21 ביולי 1923) הוא חוקר כימיה יהודי אמריקאי-קנדי. זכה בשנת 1992 בפרס נובל לכימיה, על תרומותיו לתאוריה של תגובות העברת אלקטרונים במערכות כימיות. נודע בשל "תיאורית מרקוס" (Marcus theory).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף מרקוס נולד ב-1923 במונטריאול, קוויבק, להוריו, אסתר ומאיר מרקוס, ממוצא יהודי-ליטאי. התעניינותו במדעים החלה בגיל צעיר. הוא הצטיין במתמטיקה בתיכון ברון בינג. לאחר מכן למד באוניברסיטת מקגיל, שם בשנת 1943 קיבל תואר ראשון, ובשנת 1946 תואר דוקטור. בשנת 1958 הפך מרקוס לאזרח ארצות הברית.

קריירה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו, בשנת 1946, עבד תחילה בבית המועצה הלאומית למחקר (קנדה) ולאחר מכן באוניברסיטת צפון קרוליינה, ובמכון הפוליטכני של ברוקלין. בשנת 1952, באוניברסיטת צפון קרוליינה, הוא פיתח את תורת רייס – רמספרגר – קאסל – מרקוס, על ידי שילוב של תורת ה- RRK עם תורת מצבי המעבר.

תורת מרקוס של העברת אלקטרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העברת אלקטרונים היא אחת הצורות הפשוטות ביותר של תגובה כימית. היא מורכבת מהעברת אלקטרונים בשכבה החיצונית בין חומרים בעלי מבנה אטומי זהה למחקריו של מרקוס בין יוני ברזל דו-ערכיים וטרו-ערכיים. בלעדיה החיים אינם יכולים להתקיים. העברת אלקטרונים משמשת בכל תפקודי הנשימה וכן בפוטוסינתזה. בתהליך חמצון מולקולות מזון, שני יוני מימן, שני אלקטרונים ומולקולת חמצן מגיבים בתגובה אקסותרמית כמו גם H₂O (מים). בשל העובדה שהעברת אלקטרונים היא תגובה כה נרחבת, נפוצה וחיונית בטבע, התיאוריה של מרכוס הפכה לחיונית בתחום הכימיה.

2H ⁺ + 2e ^- + 1/2 O ₂ → H ₂ O + heat

תגובה כימית המקושרת למחקריו הרבים על העברת אלקטרונים היא העברת אלקטרון בין יוני מתכות במצבי חמצון שונים. דוגמה לתגובה כימית מסוג זה תהיה אחת בין יון ברזל דו-ערכי לתלת-מימי. בתקופתו של מרקוס כימאים נדהמו מהקצב האיטי שבו התרחשה תגובה ספציפית זו. מרקוס ערך מחקרים רבים על בסיס העקרונות שנמצאו בתגובה כימית זו, ובאמצעות לימודיו הצליח ליצור את תאוריית מרקוס המפורסמת שלו. תיאוריה זו פינתה את מקומה לתוכניות ניסוי חדשות, שתרמו לכל ענפי הכימיה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקוס קיבל תוארי כבוד מאוניברסיטת שיקגו בשנת 1983, אוניברסיטת גוטבורג בשנת 1986, המכון הפוליטכני של ברוקלין בשנת 1987, אוניברסיטת מקגיל בשנת 1988, אוניברסיטת קווינס בשנת 1993, אוניברסיטת ניו ברונסוויק בשנת 1993, אוניברסיטת אוקספורד בשנת 1995, אוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל בשנת 1996, האוניברסיטה הלאומית יוקוהמה בשנת 1996, אוניברסיטת אילינוי באורבנה – שמפיין בשנת 1997, הטכניון - המכון הישראלי לטכנולוגיה בשנת 1998, האוניברסיטה הטכנית של ולנסיהבשנת 1999, אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשנת 2000, אוניברסיטת ווטרלו בשנת 2002, האוניברסיטה הטכנולוגית Nanyang בשנת 2010, אוניברסיטת טומקור בשנת 2012, אוניברסיטת היידראבאד בשנת 2012, ואוניברסיטת קלגרי בשנת 2013. בנוסף הוענק לו דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו, צ'ילה בשנת 2018.

בין הפרסים שקיבל לפני פרס נובל בשנת 1992, קיבל מרקוס את פרס אירווינג לנגמויר בפיזיקה כימית בשנת 1978, פרס רובינסון של אגף פאראדיי של החברה המלכותית לכימיה בשנת 1982, פרס צ'נדלר של אוניברסיטת קולומביה ב 1983, את פרס וולף בכימיה בשנת 1984, את פרס וילארד גיבס ואת פרס פטר דביי ב 1988, את מדליית הלאומי למדע בשנת 1989, אוהיו של ויליאם לויד אוונס פרס ב 1990, תיאודור ויליאם ריצ'רדס פרס (NESACS) בשנת 1990,מדליית פאולינג, פרס רזמן, פרס פלייט הזהב של האקדמיה להישגיות אמריקאית, ופרס הירשפלד לכימיה תאורטית 1993.

הוא גם קיבל מלגת פרופסור באוניברסיטת קולג' באוקספורד בין השנים 1976-1975.

הוא נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1970, לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1973, לאגודה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1990, קיבל חברות כבוד בחברה המלכותית לכימיה בשנת 1991 ובחברה המלכותית בקנדה בשנת 1993. כמו כך הוא נבחר לחבר בחברה המלכותית (ForMemRS) ב 1987 .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא רודולף מרקוס בוויקישיתוף

רודולף מרקוס, באתר פרס נובל (באנגלית)
רודולף מרקוס, באתר גוגל סקולר
רודולף מרקוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רודולף א' מרקוס באתר פרס וולף
אבי בליזובסקי, ‏חתני פרס נובל יגיעו לכנס באוניברסיטת תל אביב בשבוע הבא, באתר "הידען", 12 ביוני 2003
יבשם עזגד, אלקטרון עובר ושב, על מחקרו של מרקוס
רודולף מרקוס, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023)