רודולף אויקן

רודולף אויקן
Rudolf Eucken
לידה	5 בינואר 1846; אאוריך, גרמניה (ממלכת הנובר, הקונפדרציה הגרמנית)
פטירה	15 בספטמבר 1926 (בגיל 80); ינה, גרמניה (הרייך הגרמני - רפובליקת ויימאר)
שם לידה	Rudolf Christoph Eucken
מקום קבורה	Aurich Stadtfriedhof
מקום לימודים	אוניברסיטת גטינגן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
מנחה לדוקטורט	פרידריך אדולף טרנדלנבורג
מוסדות	אוניברסיטת פרידריך שילר; אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת בזל ;
מונחה לדוקטורט	Maria Bezobrazova, Adolf Meyer, Walter Mechler, Eberhard Boerma
זרם	אידיאליזם גרמני
תחומי עניין	פילוסופיה של הדת, אתיקה
עיסוק	פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, סופר, פרוזאיסט
מדינה	ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1908)
בן או בת זוג	Irene Eucken
צאצאים	Walter Eucken
חתימה

רוּדוֹלְף כְּרִיסְטוֹף אוֹיְקֶן (בגרמנית: Rudolf Christoph Eucken)‏ (5 בינואר 1846 – 15 בספטמבר 1926) היה פילוסוף גרמני, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1908.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אויקן נולד באאוריך ב-1846. למד פילוסופיה, בלשנות קלאסית והיסטוריה באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת ברלין. לאחר שלימד כמה שנים בבתי ספר תיכוניים, התמנה בשנת 1871 כפרופסור באוניברסיטת בזל. לאחר שלוש שנים עבר לתפקיד זהה ביינה ושם המשיך ללמד עד שנת 1920.

בשנת 1908 הוענק לו פרס נובל לספרות על "החיפוש המעמיק אחר האמת, מחשבה נוקבת, חזון נרחב, חום התיאור ועוצמתו, על קידום העולם האידיאליסטי ופיתוחו".

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה פרסם אויקן, ביחד עם ארנסט הקל, ביקורת חריפה על אנגליה, שהאשימה אותה בלחימה לצד הסלאבים הברברים במלחמה בלתי-צודקת. לטענתם רוסיה פתחה בתוקפנות ואנגליה ליבתה אותה לממדי מלחמת עולם, מתוך קנאה בגרמניה ורצון למנוע ממנה את הגדלת מרחב ההשפעה שלה בתבל^[1]^[2]. כמו כן היה בין החותמים על מנשר התשעים ושלושה. אויקן ראה במלחמה דבר שביכולתו להחיות את הבריאות המוסרית של היחיד, וקבע שגרמניה לא תובס אם תישאר מאוחדת^[3].

הוא נפטר ביינה ב-1926.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אויקן תקף את הגישה הביקורתית והפוזיטיבית והעדיף גישה אידיאליסטית, מטאפיזית, ברוח התאולוגיה הפרוטסטנטית בימיו. הוא לא הפחית מערכה של גישה נטורליסטית, אך היה סבור שהיא לא מאפשרת עיון פילוסופי בתופעות החיים. אויקן ניסה להוכיח, בספריו, קיומו של עולם רוחני עליון. לטענתו, בני האדם מסוגלים לגלות את קיומה של הרוח האלוהית באמצעות הפסיכולוגיה, אך מחובתם לגלות אותה מתוך ביטוי חופשי של אישיותם. בדרך זו, טען, האדם תורם לפיתוח "הנשמה הקוסמית" שבו. לדבריו, הנצרות היא הצורה העילאית של הדת. למרות זאת דגל בהפרדת הדת והמדינה.

בשנת 1920 נוסדה אגודה על שמו ששמה לה למטרה להפיץ את רעיונותיו.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1878 פרסם ספר על מושגי היסוד של תקופתו ובשנת 1890 הופיע ספרו הגדול בו דן בהשקפת עולמם של הוגי הדעות.

Der Kampf um einen geistigen Lebensinhalt 1896 המאבק על תוכן חיים רוחני
Grundlinien einer neuen Lebensanschauung 1907 יסודות השקפת עולם חדשה
Der Sinn und Wert des Lebens 1908 משמעות החיים וערכם
הכרה וחיים (1912)
Mensch und Welt '1919 אדם ועולם
Lebenserinnerungen 1921 זכרונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא רודולף אויקן בוויקישיתוף

רודולף אויקן, באתר פרס נובל (באנגלית)
רודולף אויקן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי רודולף אויקן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
רודולף אויקן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Edward Carpenter, The Healing of Nations and the Hidden Sources of Their Strife, page 134
^ John Horne, A Companion to World War I, page 324
^ Hew Strachan, The First World War: To arms, page 1129

[1] Edward Carpenter, The Healing of Nations and the Hidden Sources of Their Strife, page 134

[2] John Horne, A Companion to World War I, page 324

[3] Hew Strachan, The First World War: To arms, page 1129

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)