רוברטו בטגה
 | ||||
| בטגה במדי יובנטוס, 1971 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
27 בדצמבר 1950 (בן 73) טורינו שבאיטליה | |||
| שם מלא | רוברטו בטגה | |||
| גובה | 1.84 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
רוברטו בטגה (באיטלקית: Roberto Bettega; נולד ב-27 בדצמבר 1950 בטורינו) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ.
בטגה שיחק לאורך רוב הקריירה ביובנטוס בה גדל, והוא השלישי בטבלת מלך השערים של המועדון בכל הזמנים עם 178 שערים בכל המסגרות. הוא זכה עם יובנטוס במגוון תארים, בהם שבע אליפויות, שני גביעים וזכייה אחת בגביע אופ"א. לזכותו של בטגה 42 הופעות במדי נבחרת איטליה, בהן כבש 19 שערים. הוא אחד משישה שחקנים שכבשו רביעייה במשחק אחד במדי איטליה לאורך ההיסטוריה.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטגה החל את דרכו בקבוצת הנוער של יובנטוס. לקראת עונת 1969/1970, כשסיים את גילאי הנוער, הוחלט להשאילו לעונה אחת לוארזה מהסרייה ב'. תחת המאמן נילס לידהולם, השתלב בטגה מיידית בהרכב הפותח, ובאותה עונה כבר הוכיח את יכולת כיבוש השערים שלו, כשסיים כמלך השערים של הליגה עם 13 שערים ב-30 הופעות, וזכה עם קבוצתו באליפות ליגת המשנה.
בטגה חזר ליובנטוס לאחר עונת השאלה אחת. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בסרייה א' ב-27 בספטמבר 1970 במשחק חוץ מול קטניה, וכבש את השער היחיד במשחק שהעניק לקבוצתו ניצחון 1-0. עונת הבכורה שלו בקבוצה הייתה מוצלחת, כשהחלוץ הצעיר כבש 13 שערי ליגה ו-21 שערים בכל המסגרות.
עונה אחר כך שוב פתח בטגה את העונה בכושר הבקעה מצוין, וב-14 משחקי ליגה כבש עשרה שערים. הוא שיחק וכבש מול פיורנטינה ב-16 בינואר 1972, אך הייתה זו הופעתו האחרונה לאותה עונה, לאחר שנתגלה לו זיהום בריאה ושלבים ראשונים של מחלת השחפת. על אף ששיחק רק חצי עונה, היה לו חלק משמעותי בזכייתה של יובנטוס באליפות איטליה באותה עונה.
בטגה חזר למגרשים כעבור שמונה חודשים, זמן קצר לאחר פתיחת עונת 1972/1973. הוא תרם לזכייתה השנייה ברציפות של יובנטוס בתואר האליפות, ולהעפלתה הראשונה בהיסטוריה לגמר גביע אירופה לאלופות, בו נוצחה 1-0 על ידי אייאקס אמסטרדם. בטגה פתח בהרכב למשחק הגמר, והוחלף זמן קצר לאחר פתיחת המחצית השנייה.
הגעתו של המאמן ג'ובאני טרפטוני בקיץ 1976 הובילה לתקופה מוצלחת עבור בטגה, ברמה האישית והקבוצתית. בעונת 1976/1977 זכתה יובנטוס בתואר האליפות המקומית, שהייתה הרביעית של בטגה עם הקבוצה. הוא תרם 17 שערי ליגה באותה עונה, שיא קריירה אישי. במקביל, רשמה הקבוצה טורניר מוצלח בגביע אופ"א. בטגה היה פעיל מאוד וכבש חמישה שערים במהלך הטורניר. יובנטוס פגשה לגמר כפול את אתלטיק בילבאו, וגברה עליה 1-0 בסטאדיו אולימפיקו בטורינו. במשחק החוץ באצטדיון סן ממס כבש בטגה בנגיחה כבר בדקה השביעית שער חוץ לזכות יובנטוס. על אף שיובנטוס נוצחה במשחק 2-1, שער החוץ של בטגה הביא לה את התואר בזכות חוק שערי חוץ.
בעונת 1979/1980 כבש בטגה 16 שערי ליגה, שהקנו לו את תואר מלך השערים בסרייה א' באותה עונה. תרמה לכך רבות העובדה כי הפך לבועט הפנדלים הקבוע של קבוצתו.
ב-4 בנובמבר 1981, בדקה ה-27 במשחקה של יובנטוס מול אנדרלכט גביע אירופה לאלופות, התנגש בטגה בשוערה של אנדרלכט ונפצע באופן חמור ברצועות בברכו. כתוצאה מכך, הוא לא שב עוד למגרשים באותה העונה וזאת לאחר שכבש חמישה שערים בשבעה משחקי ליגה בלבד. הפציעה אף גרמה לו להחמיץ את טורניר מונדיאל 1982 עם איטליה. הוא חזר לסגל בעונת 1982/1983, בה סייע לקבוצתו להעפיל עד לגמר גביע אירופה השני בתולדותיה. הוא פתח בהרכב אך לא הצליח לכבוש ויובנטוס הפסידה במשחק הגמר 1-0 להמבורג.
בתום העונה סיים בטגה את דרכו ביובנטוס לאחר 13 עונות. הוא ממוקם שלישי בטבלת מלך שערי המועדון בכל הזמנים אחרי ג'מפיירו בוניפרטי ואלסנדרו דל פיירו, עם 178 שערים בכל המסגרות, וחמישי בטבלת ההופעות בכל הזמנים במועדון, עם 481 בכל המסגרות. הוא עבר לשנתיים בקבוצת טורונטו בליזארד הקנדית, בסיומן פרש ממשחק פעיל בגיל 34.
נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטגה החל את דרכו בנבחרת איטליה ב-5 ביוני 1975, כשעלה בהרכב במשחק החוץ מול פינלנד במסגרת מוקדמות יורו 1976. שנה בדיוק לאחר מכן, ב-5 ביוני 1976, כבש את שעריו הראשונים במדי איטליה. הוא עלה מהספסל לקראת המחצית השנייה במשחק ידידות בין איטליה לרומניה, וכבש פעמיים בדרך לניצחון 4-2. היה זה צמד ראשון מתוך שלושה צמדים רצופים ושישה משחקים רצופים בהם כבש במדי הנבחרת.
בטגה היה גורם משמעותי בטורניר מוקדמות מונדיאל 1978, בו התמודדה איטליה בבית קשה מול אנגליה. בטגה פתח בהרכב בכל ששת משחקי המוקדמות, וכבש בחמישה מתוכם. ב-15 באוקטובר 1977, כשאיטליה אירחה את פינלנד, כבש בטגה ארבעה שערים בדרך לניצחון 6-1. בכך, הוא היה לאחד משישה שחקנים בלבד לאורך ההיסטוריה שכבשו רביעייה במדי איטליה. שעריו של בטגה סייעו לאיטליה להעפיל על חשבון אנגליה לטורניר הגמר.
לקראת טורניר מונדיאל 1978 בארגנטינה, זומן בטגה לסגל על ידי המאמן אנצו ביארזוט. בטגה ופאולו רוסי הובילו את התקפת איטליה בטורניר, ופתחו שניהם בהרכב הקבוצה בכל שבעת משחקיה. בשלב הבתים הראשון הצטיינה איטליה על אף שהוגרלה לבית קשה. היא גברה על צרפת 2-1 במשחק הראשון, על אף שנקלעה לפיגור כבר בדקה הראשונה. במשחק השני פגשה איטליה את הונגריה. בדקה ה-35, דקה לאחר שרוסי העלה את איטליה ליתרון, כבש בטגה לאחר שהשתלט על כדור בתוך הרחבה והכניע את השוער. איטליה ניצחה במשחק 3-1. במשחק השלישי והאחרון בשלב הבתים פגשה איטליה את המארחת ארגנטינה. בדקה ה-67 השלים בטגה מהלך של דאבל-פס עם רוסי, וכבש בבעיטה לפינה הרחוקה. שער נאה של איטליה שקבע את תוצאת המשחק, 1-0 בסיום, ואיטליה צלחה את שלב הבתים עם מאזן מושלם. בשלב הבתים השני נפרדה איטליה בשוויון 0-0 עם גרמניה המערבית וגברה 1-0 על אוסטריה. במשחק השלישי והמכריע נכנעה איטליה 2-1 להולנד וסיימה שנייה בבית. המקום השני הקנה לה מקום במשחק על המקום השלישי בטורניר, בו פגשה את ברזיל שגברה עליה 2-1. איטליה סיימה את הטורניר במקום הרביעי הכולל, ובטגה ורוסי היו נציגיה היחידים בנבחרת הטורניר בסיום המונדיאל.
ביארזוט זימן את בטגה גם לטורניר יורו 1980 אותו אירחה איטליה. בטגה פתח בכל ארבעת משחקיה של איטליה בטורניר, שהסתיימו בהפסד לצ'כוסלובקיה במשחק על המקום השלישי בדו-קרב בעיטות עונשין. בטגה לא כבש לזכות איטליה במהלך הטורניר, ואיטליה כולה סבלה מיכולת התקפית חלשה וכבשה רק פעמיים בארבעת משחקיה.
בטגה היה שותף פעיל בטורניר מוקדמות מונדיאל 1982, וכבש את שערו ה-19 והאחרון במדי הנבחרת במהלך הטורניר. היה זה במשחק החוץ מול יוגוסלביה ב-17 באוקטובר 1981, שהסתיים בשוויון 1-1. על אף ששותף לאורך רוב טורניר המוקדמות, נאלץ בטגה להחמיץ את טורניר הגמר בעקבות הפציעה הקשה שחווה במדי יובנטוס. הוא חזר להופעה אחת אחרונה במדי הנבחרת ב-16 באפריל 1983 במשחק חוץ מול רומניה, בו נוצחה איטליה 1-0 במסגרת מוקדמות יורו 1984.
בסך הכול ערך בטגה 42 הופעות בינלאומיות, בהן כבש 19 שערים.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1994, כעשור לאחר פרישתו ממשחק, נקרא בטגה על ידי אומברטו אניילי, נשיא הקבוצה, לחזור ליובנטוס ולשמש כסגן נשיא המועדון. הוא היה חלק משלישייה ניהולית שהובילה את המועדון להצלחות רבות. יובנטוס נמצאה אשמה בפרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006, שהשפיעה על כל הצמרת הניהולית בקבוצה למעט בטגה, שנמצא נקי מכל עבירה. הוא נותר ללוות את הקבוצה בתפקיד ניהולי בעונתה הראשונה בהיסטוריה בסרייה ב', עונת 2006/2007, ובסיומה התפטר מתפקידו במועדון.
בדצמבר 2009 חזר שוב לכהן בתפקיד סגן הנשיא, אך עזב בסיום אותה עונה לאחר כחצי שנה בלבד בתפקידו.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גביע אופ"א: 1976/1977
- אליפות איטליה (7): 1971/1972, 1972/1973, 1974/1975, 1976/1977, 1977/1978, 1980/1981, 1981/1982
- הגביע האיטלקי (2): 1978/1979, 1982/1983
- תארים אישיים
- נבחרת המחזור של מונדיאל 1978
- מלך השערים של הסרייה א': 1979/1980
- מלך השערים של הסרייה ב': 1969/1970
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביע | באירופה | סך הכול | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
| 1969/1970 | וארזה |  סרייה ב' |
30 | 13 | 3 | 0 | - | 33 | 13 | |
| 1970/1971 | יובנטוס | סרייה א' |
28 | 13 | 3 | 2 | 11 | 6 | 42 | 21 |
| 1971/1972 | 14 | 10 | 4 | 1 | 5 | 4 | 23 | 15 | ||
| 1972/1973 | 27 | 8 | 9 | 1 | 7 | 2 | 43 | 11 | ||
| 1973/1974 | 24 | 8 | 5 | 2 | 2 | 0 | 31 | 10 | ||
| 1974/1975 | 27 | 6 | 10 | 3 | 10 | 1 | 47 | 10 | ||
| 1975/1976 | 29 | 15 | 3 | 2 | 4 | 1 | 36 | 18 | ||
| 1976/1977 | 30 | 17 | 4 | 1 | 12 | 5 | 46 | 23 | ||
| 1977/1978 | 30 | 11 | 4 | 2 | 7 | 2 | 41 | 15 | ||
| 1978/1979 | 30 | 9 | 9 | 2 | 2 | 0 | 41 | 11 | ||
| 1979/1980 | 28 | 16 | 4 | 0 | 8 | 1 | 40 | 17 | ||
| 1980/1981 | 25 | 5 | 8 | 3 | 4 | 3 | 37 | 11 | ||
| 1981/1982 | 7 | 5 | 4 | 2 | 3 | 1 | 14 | 8 | ||
| 1982/1983 | 27 | 6 | 7 | 1 | 6 | 1 | 40 | 8 | ||
| 1983 | טורונטו בליזארד |  NASL |
21 | 2 | - | - | 21 | 2 | ||
| 1984 | 27 | 9 | - | - | 27 | 9 | ||||
| סך הכול בקריירה | 404 | 153 | 77 | 22 | 81 | 27 | 562 | 202 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת איטליה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1975 | 2 | 0 |
| 1976 | 7 | 8 |
| 1977 | 5 | 6 |
| 1978 | 12 | 3 |
| 1979 | 2 | 0 |
| 1980 | 10 | 1 |
| 1981 | 3 | 1 |
| 1982 | 0 | 0 |
| 1983 | 1 | 0 |
| סה"כ | 42 | 19 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל השחקן באתר MyJuve.it
| מלך השערים של הסרייה א' | |
|---|---|
|
| נבחרת איטליה – מונדיאל 1978 | ||
|---|---|---|
|
1 זוף • 2 בלוג'י • 3 קבריני • 4 קוצ'ורדו • 5 ג'נטילה • 6 מאלדרה • 7 מנפרדוניה • 8 שיראה • 9 אנטוניוני • 10 בנטי • 11 פצ'י • 12 קונטי • 13 פ. סאלה • 14 טארדלי • 15 זקארלי • 16 קאוזיו • 17 ק. סאלה • 18 בטגה • 19 גרציאני • 20 פוליצ'י • 21 רוסי • 22 בורדון • מאמן: ביארזוט |
| |
| נבחרת איטליה – יורו 1980 | ||
|---|---|---|
|
1 זוף • 2 פ. בארזי • 3 ג'. בארזי • 4 בלוג'י • 5 קבריני • 6 קולובאטי • 7 ג'נטילה • 8 מלדרה • 9 שיראה • 10 אנטוניוני • 11 בנטי • 12 בורדון • 13 בוריאני • 14 אוריאלי • 15 טארדלי • 16 זאקרלי • 17 אלטובלי • 18 בטגה • 19 קאוזיו • 20 גרציאני • 21 פרוצו • 22 גאלי • מאמן: ביארזוט |
| |