רב המנונא סבא (זוהר)

רב המנונא סבא

לידה	בבל
פטירה	המאה ה-2
מקום קבורה	טבריה
מקום מגורים	סכנין
מקום פעילות	בבל, ארץ ישראל
תקופת הפעילות	דור שלישי לתנאים – דור רביעי לתנאים
רבותיו	אביו
תלמידיו	רבי שמעון בר יוחאי וחבורתו
בני דורו	רב ייסא סבא
חיבוריו	ספרא דרב המנונא סבא
צאצאים	הינוקא מכפר סכנין

רב המנונא סבא (רב המנונא הזקן, מכונה גם רב המנונא סבא קדמאה - הקדמון) על פי ספר הזוהר, היה חכם ארצישראלי בדור השלישי לתנאים, בסוף תקופת בית המקדש השני^{[דרושה הבהרה]}. הוא אינו מוזכר כלל בספרות חז"ל, אך מוזכר בספר הזוהר פעמים רבות.

לפי הזוהר הוא היה חכם גדול בתורת הסוד, ורבי שמעון בר יוחאי וחבורתו התייחסו אליו כקדוש ועליון, וקיבלו ממנו דברים רבים. לאחר מותו המשיכו החכמים ללמוד את תורתו בהתגלויות חד פעמיות שלו בעולם הזה, באמצעות ספרו המכונה "ספרא דרב המנונא סבא", ובמפגשים עם בנו הפלאי, "הינוקא מכפר סכנין".

ביוגרפיה

נולד בבבל, ובשלב כלשהו בחייו עבר לכפר סכנין בארץ ישראל יחד עם שנים עשר מתלמידיו. הוא אמר שהוא אינו עולה לארץ ישראל בשביל עצמו, אלא בשביל להחזיר את נשמתו לקב"ה שנתן לו אותה, משום שמי שלא זוכה לחיות בארץ ישראל - משיב את נשמתו לסטרא אחרא.

מעלתו

רב המנונא סבא נחשב לאדם קדוש במעלה רוחנית גבוהה, היודע ומבין את נסתרות התורה ותורת הסוד. השם "המנונא" הוא נוטריקון של הביטוי "נוני ימא", שפירושו בארמית הוא "דגי הים". משמעות הביטוי היא שרב המנונא שט בים של תורת הסוד והיה במדרגה גבוהה מאוד. רב המנונא מכונה במספר מקומות גם "נונא רבא" - דג גדול. לפי תורת הקבלה, מדרגתו הגבוהה נבעה מכך שהוא היה גלגול של משה רבנו. בספר עמק המלך נכתב שהיה גלגולו של יהוידע, אביו של בניהו בן יהוידע.

מעלתו הייתה כל כך גדולה, עד כדי כך שפעם אחת אליהו הנביא לא הגיע לאדרא (התאספותם של החכמים לשמוע סודות תורה), והוא הסביר לרבי שמעון בר יוחאי שהסיבה לכך היא שהקב"ה רצה לעשות נס לרב המנונא סבא וחבריו שנאסרו על ידי המלכות, ולכן הוא (אליהו) הפיל את הכותל של ארמון המלך והרג תחתיו ארבים וחמשה שרים. הוא הוציא את רב המנונא וחבריו מהמאסר והאכיל אותם לחם ומים ולא עזבם במשך יום שלם, ולכן לא היה יכול לבוא לאדרא.

ממדרגתו הגבוהה נבעה גם שיטת לימודו המיוחדת. מסופר שלפני שהיה מלמד את ה"חברים" את סודות החכמה, היה מלמד אותם פרק ב"מילי דשטותא" , משום ששמיעת השטות לפני דברי החכמה מועילה להבנתם של דברי החכמה, כמו שכתוב במגלת קהלת: ”יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד, סִכְלוּת מְעָט” (קהלת, י', א'). הרב אברהם יצחק הכהן קוק ורבי נחמן מברסלב פירשו, שרק רב המנונא במדרגתו הגבוהה היה יכול להשתמש בשטות על מנת להתעלות על ידה ולהבין את החכמה.

מסופר, שבכל ערב שבת היה רב המנונא סבא טובל בנהר, וכשהיה עולה מן הנהר, היה יושב רגע אחד ומרים את עיניו לשמים ושמח. רב המנונא הסביר ששמחתו נבעה מכך שראה את שמחת המלאכים העולים ויורדים בשמים, משום שבכל ערב שבת יושב האדם בעולם הנשמות. על סיפור זה אומר מחבר ספר הזוהר: ”זכאה איהו מאן דידע ברזין דמאריה” - אשריו שהוא יודע בסודות אדונו. ממעשה זה למד האר"י את דין הטבילה בערב שבת.

עוד מסופר, שפעם אחת עלו ישראל לרגל לחוג את חג הסוכות בבית המקדש, ולא הבחינו שהתערבו ביניהם גויים לחוג יחד אתם. כתוצאה מכך אותה שנה לא הייתה מבורכת, ובאו לשאול מרב המנונא סבא את הסיבה לכך. רב המנונא אמר שהשנה לא הייתה מבורכת כיוון שחלק מהעולים לרגל היו גויים או אנשים שלא נימולו, משום שהקב"ה מברך ברגל רק את הישראלים שנימולו. בשנה הבאה הצליחו היהודים לגלות את הגויים שעלו לרגל ולהרגם, ואותה שנה הייתה ברכה בעולם בשלמות.

במקום אחר נאמר, שרב המנונא סבא ידע לתקן את העולם באמצעות קול השופר בראש השנה, ועליו נאמר הפסוק: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" (תהלים, פ"ט, ט"ז).

מתורתו

בהקדמה לספר הזוהר מובאת "פתיחת רב המנונא סבא", בה מבאר רב המנונא סבא, את הסיבה לכך שהתורה פותחת במילה "בראשית", המתחילה באות ב', השנייה באותיות האלפבית העברי, ולא באות א. רב המנונא מבאר, שכשרצה הקב"ה לברוא את העולם, באה לפניו כל אחת מאותיות האלפבית, מת' עד ב', וביקשה ש"יברא בה את העולם". כשהגיעה האות ב' לפני הקב"ה, היא אמרה שיברא דווקא בה את העולם, משום ש"בי מברכאן לך לעילא ותתא" - בה מברכים את הקב"ה למעלה ולמטה. אלוהים קיבל את בקשתה וברא בה את העולם, ולכן התורה פותחת באות ב'. מדרש זה נקרא בפי המקובלים "אותיות דרב המנונא סבא".

רב המנונא סבא הנהיג את מנהג הזמנת האושפיזין בחג הסוכות. הזוהר מביא, שלפני כניסתו לסוכה היה אומר רב המנונא: ”נזמן לאושפיזין” (נזמין את האורחים), ולפני שהתיישב לאכול היה אומר: ”בסוכות תשבו שבעת ימים. תיבו אושפיזין עלאין תיבו. תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו.” (תרגום: שבו אורחים עליונים, שבו. שבו אורחי האמונה, שבו).

גם איסור הנחת תפילין בחול המועד מקורו בדברי רב המנונא סבא, שבימים טובים מניח הקב"ה תפילין של ראש, ובחול המועד הוא מניח תפילין של יד, ולכן אין מניחין תפילין בחול המועד.

הזוהר לומד את דין נטילת ידיים לפני הסעודה מהפסוק "לחם אבירים אכל איש", שרב המנונא סבא פירשו "לחם שמלאכי השרת אוכלין". ו”מה מלאכי השרת אוכלים בקדושה ובטהרה ובנקיות, אף ישראל כן צריכין לאכול בקדושה ובטהרה”. עוד מביא הזוהר בשם רב המנונא סבא, את האימרה הבאה: ”שתי מדות עומדות על שולחנו של אדם, אחת מדת טוב, ואחת מדת רע. כשהאדם מקדש ידיו ומברך, מדת טוב אומרת, זהו שולחנו של הקדוש ברוך הוא, ומנחא ידיה על ראשו, ואומרת לו, עבדי אתה. עבדו של מקום אתה... וכשאין אדם מקדש את ידיו ואוכל. מדת רע אומרת, זה שלי הוא. מיד שורה עליו ומטמאה אותו, ומאכלו נקרא לחם רע עין.”

ספרא דרב המנונא סבא

בספר הזוהר מוזכר פעמים רבות "ספרא דרב המנונא סבא", ספר קדוש בתורת הסוד שכתב רב המנונא סבא, אך אבד במשך הדורות. מסופר שפעם אחת היה העולם שרוי בצער, ובעזרת ספרא דרב המנונא סבא העירו את רבי אלעזר ברבי שמעון והוציאו אותו מקברו בגוש חלב, על מנת שיתפלל על העולם בגן עדן וירפא אותו. הזוהר מציין, שאת הסודות הכתובים בספר שמע רב המנונא סבא מאביו, ואביו שמע אותם מרבו, ורבו מרבו, עד אליהו הנביא.

הזוהר מביא בשם הספר סודות תורה עמוקים, וגם דינים ואזהרות. כך למשל מביא הזוהר בשם ספר זה, את הדין המובא גם בספרות ההלכה, שמי שלא עוצם את עיניו בזמן התפילה - מלאך המוות יהרוג אותו, והוא לא יראה את אור השכינה.

בין השאר, מביא הזוהר בשם ספרא דרב המנונא סבא תיאור של הארץ הדומה מודל הארץ ככדור:

...דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל אינון בריין משניין בחזווייהו, משינויא דאוירא כפום כל אתר ואתר... ועל דא אית אתר בישובא, כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא, ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא.

תרגום: שהרי כל היישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלה למטה ואלה למעלה, וכל אותן בריות משונות במראיהן, משינוי האוויר כפי כל מקום ומקום... ועל זה יש מקום ביישוב, כאשר מואר לאלה חשוך לאלה, לאלה יום ולאלה לילה, ויש מקום שכולו יום, ולא נמצא בו לילה חוץ משעה אחת קטנה...

— ספר הזוהר, חלק ג', דף י', עמוד א'

.

מקום קבורתו

רבי חיים ויטאל טען כי רבו האר"י גילה את קברו של רב המנונא מהזוהר בטבריה, בסמוך לקברי רבי חייא ובניו.

ר' יוסף סופר מצפת, זיהה את מקום קבורתו של רב המנונא סבא בבית הקברות היהודי העתיק בצפת, על יד מקווה האר"י, אך אין לדעת האם מדובר על התנא רב המנונא סבא, או על האמורא הנקרא בשם זה.

לאחר מותו

לאחר שנפטר רב המנונא סבא, הוא היה מתגלה לתנאים הקדושים ומתחזה לסוחר ההולך אחריהם בדרך, ומגלה להם סודות תורה. פעם אחת הלכו רבי אלעזר ורבי אבא בדרך והוא הלך אחריהם וגילה להם סודות תורה. כשפגשו את רבי שמעון בר יוחאי וסיפרו לו שנפגשו עם רב המנונא סבא, הוא בכה על כך שלא זכה לפגשו. רבי שמעון נפל על פניו, ואז ראה את רב המנונא סבא "עוקר הרים, מאיר נרות, בהיכל המלך המשיח", ואמר לו: "רבי, באותו עולם תהיו שכנים בעלי הוראה לפני הקב"ה".

בנו הינוקא

ערך מורחב – הינוקא מכפר סכנין

לרב המנונא סבא היה בן ששמו אינו ידוע, שנולד מספר שנים לפני פטירתו, ומוזכר בספר הזוהר, רק כ"ינוקא" (תינוק - ילד). ה"ינוקא" היה ילד קדוש וחכם, והוא לימד את התנאים דברים רבים בפגישותיו עמם. מסופר שלאחר פטירתו של רב המנונא סבא, רבי יצחק ורבי יהודה עברו בדרכם בכפר סכנין, והתארחו אצל אשתו של רב המנונא סבא. באותו יום הינוקא היה בבית והוא לימד את התנאים דברים רבים ומופלאים שהם לא ידעו, ואף הוכיח אותם על מעשים שעשו שלא כדין. החכמים התפלאו מאוד ושאלו אותו מיהו אביו, אך הוא לא רצה לגלות להם משום שאם מדרגתם הייתה גבוהה מספיק היה אביו הולך ומחמר אחריהם. התנאים תמהו מאוד על הילד החכם, הם אמרו: "נדמה לנו שתינוק זה אינו בן אדם", וברכוהו. החכמים ישנו באותו לילה בבית אשתו של רב המנונא, ובבוקר הלכו וסיפרו את המעשה לרבם, רבי שמעון בר יוחאי, שאמר להם שודאי סלע תקיף וחזק זה, הוא בנו של רב המנונא סבא.

לקריאה נוספת

• יונתן מ' בן הראש, סבא וינוקא: האל, הבן והמשיח בסיפורי הזוהר, ירושלים: מאגנס, תשע"ט
• יונתן מ' בן הראש, ינוקא דרב המנונא סבא: עיון ומהדורה סינופטית, סיפור הינוקא דבלק' (זוהר, ח"ג קפו ע"א – קצב ע"א), לוס אנג'לס: כרוב, תשע"ט

קישורים חיצוניים

• הלפרין, יחיאל בן שלמה, רב המנונא סבא, סדר הדורות, באתר היברובוקס
• הערך רב המנונא סבא, באתר חב"דפדיה
• רב המנונא סבא מהזוהר, באתר אהלי צדיקים
• רב המנונא סבא, באתר mytzadik
• יהודה ליבס, הזוהר והתיקונים - מרנסאנס למהפכה, על רב המנונא סבא ומשה רבנו
• מידע על המנונא סבא בקטלוג הספרייה הלאומית