רבי שמעון בר אבא
| תקופת הפעילות | דור שני לאמוראי ארץ ישראל |
|---|---|
| בני דורו | רבי יוחנן |
  | |
רבי שמעון בר אבא (או רבי שמעון בר בא או בר ווא) הכהן היה תלמיד-חבר של רבי יוחנן.
התלמוד ירושלמי (ברכות פ"ב) מזכירו כמדקדק במצוות. מתואר שהיה בקיא בשווי היהלומים, אך למרות זאת היה אדם עני[1] והתפרס מכך שהיה כהן. בתלמוד הירושלמי מובא שבעל אחוזה עשיר בשם אליפוסה ביקש לתת לו מעשרות, אך רבי שמעון בר אבא היסס לקבלן, מפני שפקפק בנאמנותו של אליפוסה בתרומות ומעשרות, ורק לאחר שהתייעץ עם רבי יוחנן, שאישר לו נאמנות האיש, הסכים לכך[2]. ייתכן שהיה קרובו או אף אחיו של רבי חייא בר אבא.[3]
בשל עוניו נאלץ לעזוב את ארץ ישראל ולהשתקע בדמשק[4]. רבי חייא ניסה לשווא למנוע ממנו לרדת מארץ ישראל, ואמר לו: ”למחר אני אצל אבותיך והם אומרים לי: נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרת לה לצאת לחו"ל?!” (ירושלמי מועד קטן פא עמוד ג).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג', תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק א', הלכה א'
- ^ שאול ליברמן, יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ג 1962, עמ' 18
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב', הלכה ג'