רבי מנחם ברבי יוסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי מנחם בר יוסי היה תנא בן הדור החמישי, אחד מחמשת בניו של רבי יוסי ואחיו של רבי ישמעאל ברבי יוסי. הוא מוזכר בברייתא פעמים ספורות בלבד. מכונה גם רבי מנחם-ורדימוס. לדעת אהרון היימן הוא הנקרא בשם "רבי מנחם" סתם במשנה, ומובא במסכת יומא.[1]

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מנחם בר יוסי פוסק, כי כאשר באו עדים האומרים כי בעלה של אשת איש נפטר ומותר לאשתו להנשא, ולאחר מכן באו עדים אחרים סותרים האומרים כי בעלה חי, תלויה ההלכה אם האשה כבר נישאה: לכתחילה לא תנשא האשה, אך אם נישאה האשה על פי פסק בית הדין שהסתמך על העדים הראשונים, לא יבטלו בית הדין את פסק הדין, אלא יתירו לאשה להמשיך את חיי הנישואין עם בעלה השני, וזאת מפני כבוד בית הדין, שלפיו יש לבית הדין לשמור על כבודו במקרים גבוליים, ולכן יסתמכו בית הדין במקרה כזה על עדות העדים הראשונים - שהבעל מת - כל עוד עדותם לא הופרכה בוודאות. (בתלמוד הוסבר כי מדובר באשה שיודעה בעצמה בבירור שבעלה מת אלא שראיותיה אינן כאלו הקבילות בפני בית הדין, ובעלה הוא אחד מהעדים שבאו להעיד עליה כי היא פנויה ובעלה מת, כך ששני בני הזוג יכולים להסתמך על הידוע להם, וכל עוד בית הדין לא יודע אחרת בבירור אין הם יכולים למנוע מהם להמשיך בחיי הנישואין)[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אורנשטיין, אנציקלופדיה לתוארי כבוד בישראל, כרך ד, תל אביב: הוצאת נצח, תשכ"ד, עמ' 59

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.