רבי יצחק עטושיא
רבי יצחק עטושיא (בכמה מהגרסאות גם: ר' יצחק איש כפר עיטוש) היה אמורא ארצישראלי בדור השלישי והרביעי (סוף המאה ה-3 עד תחילת המאה ה-4).
לפי הסברה, שמו בא לו ממקום מוצאו - הכפר עטוש, המזוהה כיום עם "ח'רבת עטושה" שבשיפולי בקעת יבנאל בגליל התחתון[1].
רבי יצחק עטושיא שאל מריש לקיש[2], והיה תלמידו של רבי זירא[3][4], וכך מובא בתלמוד: ”ר' יצחק עטושיא אמר קומי ר' זעירא משום דבית רבי ינאי אפונים חיים מערבין בהן למי נצרכה לרבי מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן”[5]. לפי דעה אחת היה אף תלמידו של רבי ירמיה[3].
כמו כן, נזכר מספר פעמים בסדר נשים: ”אייתי דרבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנון ליה כגיטין כן מתנה, אמר ליה רבי בא או מה גיטין אם לא נתן בחייו לא נותן”[6], וכן: ”אייתי ר' זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה וכל מנחה בלולה בשמן, מה אנן קיימין אם בבלול של חיטין כבר הוא אמור”[7].
בנו, רבי חייא (גם: רבי חייה), היה אף הוא תלמיד חכם[8].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, עמ' 83, ח' עטוש.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק א', הלכה ט'.
- ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג', הלכה א'.
- ^ "אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים", הוצאת צ'צ'יק תל אביב, כרך ב', 593, ר' יצחק עטושיא.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ג', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת גיטין, פרק ו', הלכה ה'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ג', הלכה א'.
- ^ ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק י', הלכה ו'. ומסכת נזיר, פרק ג', הלכה א'
| תקופת חייו של הרב רבי יצחק עטושיא על ציר הזמן |
|---|
 |