רבי יהודה בר נחמני
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | שני ושלישי אמוראים |
| רבותיו | ריש לקיש |
| בני דורו | רבי לוי |
  | |
רבי יהודה בר נחמני (מכונה בשמות נוספים כגון "רבי יהודה בר נחמן" או "רבי יודן בר נחמיה", ועוד) היה אמורא ארץ ישראלי שפעל בדור השני והשלישי של התקופה, במאות ה-3 וה-4, ומקום מושבו העיקרי היה טבריה.
המסופר עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יהודה בר נחמני ידוע בעיקר בתור מתורגמנו של ריש לקיש[1], ובתור דרשן בבית המדרש של טבריה, יחד עם חברו רבי לוי. בכל שבת, לפני דרשתו של רבי יוחנן, בזמן שאחד מהם היה מקבץ את האנשים לבוא לדרשה, היה השני דורש, עד שהגיע רבי יוחנן. כל אחד מהם נשכר שני סלעים בשבוע מעבודה זו[2].
מסופר[3], שכשמונה לדיין אדם שלא היה תלמיד חכם, בזכות עושרו, ר' יהודה בר נחמני נתבקש להרצות לפני הציבור את הדברים שהלה ילחש לאוזניו. הטה לו את אזנו לשמוע את דבריו, אך הדיין לא אמר מאומה. כשראה זאת רבי יהודה, החל לדרוש את הפסוק בספר חבקוק ”הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ”[4], כעוסק באותו אדם, שהוא כעץ ואבן שאין סיכוי לגרום להם לדבר, ואינו יכול כלל להיות דיין ולהורות. הוא מונה לדיין רק בזכות כספו וזהבו, "וכל רוח אין בקרבו" - אין בקרבו שום רוח חכמה, ודבריו חסרי טעם. הוא סיים בכך ש”עתיד הקב"ה ליפרע ממעמידן” - ה' עתיד להעניש את מי שממנה דיינים כמוהו מחמת בצע כסף, כמו שנאמר בפסוק הבא: ”וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ”[5].
כשמת בנו של רבי חייא בר אבא, מלמדו של בנו של ריש לקיש, באו ריש לקיש ורבי יהודה לנחם את האבלים. בהזדמנות זו, אמר רבי יהודה את דברי התנחומים הבאים: "אחינו המיוגעים המדוכאים באבל הזה: תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו, רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים. אחינו: בעל נחמות ינחם אתכם!"[6].
מאמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ”כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות: בקשת ובנשיא ובכהנים (בשעת ברכת כהנים)”[7].
- ”כתיב (כתוב): "כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" וכתיב "כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות, ל"ד, כ"ז). הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב”[8].
- לדעתו, קרינת פני משה נגרמה מהסיבה הבאה: ”עד שהיה כותב בקולמוס, נשתייר קימעא והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד שנאמר: "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות, ל"ד, כ"ט)”[9].
- ”ראוי היה יעקב לירד במצרים בשלשלאות של ברזל, ועשה הקב"ה כמה מגננאות כדי להורידו בכבודו”[10].
- על הפסוק ”הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ” המדבר על נדודיה של כנסת ישראל בגלות, הוא אמר: ”אילו מצאה מנוח - לא היתה חוזרת!”[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה בר נחמני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב אהרן הימן, "רבי יהודה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 565, באתר היברובוקס
- משה יהודה בלוי (עורך), "יהודה בר נחמיני", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, עמודים קכ"א-קכ"ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ז, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה א', בראשית רבה, פרשה צ"ח, פסקה י"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', עמוד ב'
- ^ ספר חבקוק, פרק ב', פסוק י"ט
- ^ ספר חבקוק, פרק ב', פסוק כ'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ח', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד ב'
- ^ שמות רבה, פרשה מ"ז, פסקה ו'
- ^ מדרש תהלים, מזמור ק"ה, פסוק ה'
- ^ איכה רבה, פרשה א', פסקה כ"ט