רבי חנינא בן חכינאי
| לידה |
המאה ה־2 ישראל  |
|---|---|
| תקופת הפעילות | דור 3 ו-4 לתנאים |
| רבותיו | רבי עקיבא |
| בני דורו | אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא, שמעון התימני, רבי אלעזר בן מתיא |
  | |
רבי חנניא (חנינא) בן חכינאי היה תנא בדור השלישי והרביעי. הוא היה מתלמידי רבי עקיבא הראשונים, והיה חברם של רבי אלעזר בן מתיא, שמעון בן זומא ושמעון התימני.[1] לפי אחת הגרסאות היה מעשרה הרוגי מלכות.
לפי האגדה, ישב 12 (או 13) שנה ולמד תורה בבית רבי עקיבא רבו. כשהגיעה זמן בתו להינשא שלחה לו אשתו מכתב, והודיעה לו על כך. כשנשאר ללמוד ולא חזר לביתו ידע רבי עקיבא על כך, ודרש: כל מי שיש לו בת – ילך וישיאנה!
חזר רבי חנניא אל עירו, אך כיוון שהשתנו פני העיר לא מצא את ביתו. מה עשה? הלך והתיישב ליד הבאר, עד שהגיעה קבוצת נשים ושמע אחת קוראת: בת חכינאי, מלאי את כדך! ידע שזאת בתו, עקב אחריה ונכנס לביתו. אשתו, שלא הייתה מוכנה לכך – ראתה אותו ונבהלה, עד שיצאה נשמתה. התפלל עליה רבי חנניא ואמר: ״רבונו של עולם, ענייה זו זה שכרה?״ ביקש רחמים עליה וחייתה.[2]
בנוסף, האגדה מספרת על ר' חנינא בן חכינאי, שכל ימיו היה יושב בתענית מגיל שתים עשרה שנה עד תשעים וחמש.[3]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
”אותו היום שהוציאוהו להריגה ערב שבת היה. אמרו לו תלמידיו: רבי, רצונך שתטעם משהו קדם שתיהרג? אמר להם: עד עתה התעניתי, ועתה איני יודע איזה דרך אלך, ואתם אומרים לי לאכול ולשתות? התחיל בקידוש היום – "ויכולו" עד "ויקדש" – ולא הניחוהו לגמור עד שהרגוהו. יצאה בת-קול ואמרה: אשריך ר' חנינא בן חכינאי, שהיית קדוש, ויצאה נשמתך בקדושה”.
קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי מנחם החברוני (1215 לערך), מציין כי רבי חנינא נקבר לצד רבי דוסא בן הרכינס ורבי אליעזר בן הורקנוס במערה בצפת, המזוהה כיום עם "מערת שם ועבר".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בן חכינאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 507-506, באתר היברובוקס
- חנניא בן חכינאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ישעיהו בן-פזי, הומור מאופק וסאטירה מוסווית באגדה תלמודית, הומור מקוון 3, ינואר 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תוספתא ברכות ד:יח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'.
חיים וייס ושירה סתיו, שובו של האב הנעדר - קריאה מחודשת בסדרת סיפורים מן התלמוד הבבלי, מוסד ביאליק, 2018, עמ' 73–85 - ^ אוצר המדרשים, מדרש עשרת הרוגי מלכות, עמ' 443
| עשרת הרוגי מלכות | |
|---|---|
|