ראשי שנים ביהדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארבעה ראשי שנים מציינים בהלכה את תחילת השנה בתחומים שונים. הבנת ציר השנה התואם לכל תחום הכרחית לקיום מצוות מחזוריות-שנתיות, בעיקר מצוות התלויות בארץ ובכלל זה: שמיטה, יובל, ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני.

תאריכי ראשי השנים נקבעו במשנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א':

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
בְּאֶחָד בְּנִיסָן – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט – רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.

אחד בניסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ראש השנה למלכים ולרגלים
טקס הבסיסה

ראש השנה למלכים ולרגלים. הולדתו של עם ישראל, כפי שמתואר בתורה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

בתוספתא הוזכרו עניינים נוספים שא' בניסן הוא ראש השנה שלהם: ”ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים [לחדשים] ולתרומת שקלים ויש אומרים אף לשכירות בתים” בגרסת הברייתא המובאת בתלמוד הבבלי מוזכר גם "לעיבורים"[1].

באחד בניסן מתחיל מניין שנות מלכותם של מלכי ישראל: ”ואפילו עמד בשבט או באדר, כלתה שנתו משהגיע ניסן, ויתחילו למנות לו שנה שנייה.” (רש"י) עם קום מדינת ישראל, היו שטענו שגם את שנות המדינה יש למנות מאחד בניסן:

אלה הנוהגים למנות בכתובות או בהזמנות לחתונות וכדומה, למניין השנים שמתחילת הקמת המדינה, שיש להם להתחיל השנה החדשה מראש חודש ניסן ולא מה' באייר, דראש השנה למלכי ישראל הוא באחד מניסן.

הרב צבי שכטר, בעקבי הצאן, עמוד ק"ו.

ביום זה עורכים יהודי תוניסיה ולוב את טקס הבסיסה. הטקס כולל ברכות לשנה טובה ומעשה המזכיר את הקמת המשכן, שנעשתה בא' בניסן[2].

יום זה הוא ראש השנה היחיד בלוח השנה במגילות קומראן.

אחד באלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמרא מובא דיון על קביעת ראש השנה למעשר בהמה בא' באלול או בא' בתשרי. הוויכוח מבוסס על קביעת חודשי הרבייה של הבהמות, על פי פסוק בתהלים (פרק ס"ה, פסוק י"ד):

"לבשו כרים הצאן, ועמקים יעטפו בר, יתרועעו אף ישירו".
ר"מ סבר: אימתי לבשו כרים הצאן? בזמן שעמקים יעטפו בר.
ואימתי עמקים יעטפו בר? באדר.
מתעברות באדר ויולדות באב – ראש השנה שלהן אלול.
ר' אלעזר ור"ש אומרים: אימתי לבשו כרים הצאן? בזמן שיתרועעו אף ישירו.
אימתי שבלים אומרות שירה? בניסן.
מתעברות בניסן ויולדות באלול – ראש השנה שלהן תשרי.

לעומת זאת, כבר במשנה מופיעה טענה על שלוש פעימות של ילודה בשנה:

שלשה גרנות למעשר בהמה:
בפרס הפסח, בפרס העצרת, בפרס החג, דברי ר' עקיבא.
בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב.
ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.
ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא יום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.
ר' מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
בן עזאי אומר: האלוליים מתעשרין בפני עצמן.

אחד בתשרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש השנה לשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ראש השנה

לפי המסורת היהודית, באחד בתשרי נברא האדם הראשון ולכן יום זה מסמל את בריאת העולם ואת מלכותו של ה' על האנושות. הגמרא שואלת כיצד מניין השנים בא לידי ביטוי מעשי ועונה שבשטרות: ”למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות. דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין.” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ח', עמוד א')

ראש שנות שמיטה ויובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – שנת שמיטה, שנת היובל

הרמב"ם פוסק שלעניין שביעית, התאריך הקובע לכל דבר ועניין הוא א' תשרי. פירות שחנטו לפני א' תשרי של השנה השביעית - הרי הם חולין, ואילו פירות שחנטו בין א' תשרי של השנה השביעית לבין כ"ט אלול של שנה זו קדושים בקדושת שביעית:

באחד בתשרי, ראש השנה לשמיטין וליובלות. פירות שישית שנכנסו לשביעית ... או פירות האילן, והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש השנה--הרי אלו מותרין: ואף על פי שאוסף אותם בשביעית, הרי הן כפירות שישית לכל דבר. ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה, הרי הן כפירות שביעית.

ראש שנות נטיעה וירקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – איסור ערלה

בהלכות ערלה, יש להפריד בין ראש השנה לעניין נטיעה, לבין ראש השנה לעניין פירות ערלה ונטע רבעי. היום הקובע למניין שנות האילן הוא ראש השנה, א' תשרי. לעניין הפירות, היום הקובע הוא ט"ו בשבט. לכן, פירות אילן שחנטו לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית, עדיין נחשבים לערלה, ואם הם חנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט, הם נחשבים לנטע רבעי. ההלכות מסוכמות בדברי הרמב"ם:

באחד בתשרי, ראש השנה לעורלה ולרבעי; ומאימתיי מונין לעורלה ורבעי, משעת נטיעה ...ואף על פי כן אין פירות הנטיעה הזאת מותרין בעורלה או ברבעי, עד חמישה עשר יום בשבט--שהוא ראש השנה לאילן.

חמישה עשר בשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר תפילות לט"ו בשבט העוסק בפירות הארץ
ערכים מורחבים – ט"ו בשבט (מועד)

ראש השנה לאילן בהלכה הוא תחילת השנה לעניין מצוות התלויות בארץ החלות על פירות האילן. המשנה בראש השנה מביאה מחלוקת בין בית הלל לבין בית שמאי מהו זמנו של ראש השנה לאילן - באחד בשבט או בחמשה עשר בו. להלכה נפסק שראש השנה לאילן חל בחמישה עשר בשבט, כדעת בית הלל. לתאריך זה השלכות כמעט לכל המצוות התלויות בארץ ובכלל זה: ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני, ולחלק מהדעות אף שביעית.

בעניין שביעית, בניגוד לרמב"ם פוסק רבנו חננאל בפירושו למסכת ראש השנה פוסק שהתאריך הקובע הוא ט"ו בשבט:

בנות שוח ... שחנטו בשנת השמטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית ... אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית - מן הששית הן חשובין ומותרין ...

ראשי שנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.