ראסל הולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראסל אלן הולס
Russell Alan Hulse
לידה 28 בנובמבר 1950 (בן 73)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי פיזיקה
מקום לימודים אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט
מנחה לדוקטורט ג'וזף הוטון טיילור
מוסדות אוניברסיטת טקסס בדאלאס, אוניברסיטת פרינסטון
פרסים והוקרה פרס נובל לפיזיקה (1993)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראסל אלן הולסאנגלית: Russell Alan Hulse;‏ נולד ב-28 בנובמבר 1950) הוא פיזיקאי אמריקאי המתמחה במחקר בנושא פולסרים וגלי כבידה, שחלק את פרס נובל לפיזיקה בשנת 1993 עם ג'וזף טיילור על "גילוי סוג חדש של פולסר, גילוי שפתח אפשרויות חדשות במחקר הכבידה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל הולס נולד בניו יורק לאלן ובטי הולס, והחל להתעניין במדע בגיל מאוד צעיר. הולס למד בתיכון ברונקס למדע, סיים תואר ראשון בפיזיקה בקולג' "קופר יוניון", וקיבל את הדוקטורט באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט בשנת 1975. המנה לדוקטורט של הולס היה הפיזיקאי ג'וזף הוטון טיילור, שהפך במהרה לשותפו במחקר. לאחר הדוקטורט, עבד הולס באוניברסיטת פרינסטון. החל משנת 2003 הולס עובד כפרופסור באוניברסיטת טקסס בדאלאס.

בזמן למידתו לדוקטורט שם, בשנת 1974, למד הלס במצפה הכוכבים ארסיבו בפוארטו ריקו של אוניברסיטת קורנל, שם עבד הלס עם ג'וזף טיילור. עבודתו שם היא, בין השאר, מה שהוביל לתגלית שעליה קיבל את פרס נובל.

ראסל הלס הוא אתאיסט. הוא מעיד על עצמו: "אני מחשיב את עצמי אדם מאוד מוסרי, אבל אני לא צריך דת בשביל זה" הלס הוא רווק, ונמצא בזוגיות ממושכת עם ז'אן קולמן.[דרושה הבהרה]

לאחר התגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1975 הלס השלים את הדוקטורט שלו בפיזיקה, ולאחר מכן עשה עבודת פוסט-דוקטורט במצפה הלאומי לרדיו אסטרונומי בגרין בנק שבמערב וירג'יניה[1].

ב-1977 הלס עשה הסבה לפיזיקת פלזמה והצטרף למעבדת פיזיקת הפלזמה בפרינסטון[2]

ב-1993 הלס קיבל פרס נובל בפיזיקה יחד עם ג'וזף טיילור

ב-2004 הלס הצטרף לאוניברסיטת טקסס בדאלאס והפך למנהל המייסד של המרכז לחינוך במדע והנדסה באוניברסיטת טקסס בדאלאס[3].

מחקריו ועבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת עבודתו עם ג'וזף טיילור, השניים גילו עשרות פולסרים, ביניהם הפולסר PSR B1913+16. יום אחד, בשנת 1974, הלס שם לב שהאותות מהפולסר PSR B1913+16 הם בלתי עקביים, ולאחר שפסל את האפשרות שהדבר נבע משגיאה במחשב, הלס שם לב שתדר האותות מאותו פולסר משתנה באופן מחזורי, שחוזר על עצמו כל פחות מ-8 שעות. בעקבות כך הוא תיאר לעצמו שפולסר זה הוא ככל הנראה בינארי, והוא מקיף במהירות סביב אובייקט מלווה. בשיתוף פעולה עם ג'וזף טיילור, הצליח הולס להוכיח שהפולסר PSR B1913+16 הוא הפולסר הבינארי (שני פולסרים המסתובבים זה סביב זה) הראשון שהתגלה, ואף קבע את מאפייני המפתח שלו[1].

עם משמעות גדולה יותר, השדות הכבידתיים של שני הפולסרים, שהייתה ביניהם אינטראקציה, אפשרו להולס, טיילור ורבים אחרים להמציא שיטות לאיתור גלים כבידתיים, אשר נובאו על ידי תורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין, באופן שמאמת באופן יעיל את התיאוריה של איינשטיין למערכת מחוץ למערכת השמש. תגליתם של הלס וטיילור דורגה בין ההישגים המדעיים החשובים ביותר של המאה ה-20. על תגליתם זו הם קיבלו יחד פרס נובל בפיזיקה בשנת 1993[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראסל הולס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]