קרניולה

**קרניולה** (חבל היסטורי)
**Kranjska Carniola Krain**
סמל קרניולה	דגל קרניולה דגל קרניולה
מדינה	סלובניה
נפות בחבל ההיסטורי	קרניולה העליונה ; קרניולה התחתונה ; כולל קרניולה הלבנה (Bela Kranjska); קרניולה הפנימית
בירת החבל ההיסטורי	ליובליאנה
תאריך ייסוד	973
על שם	קראן
שטח	10,033 (או 9,838) קמ"ר
גובה	400 מטרים
קואורדינטות	46°03′N 14°30′E / 46.05°N 14.5°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; ; קרניולה בין האזורים של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בחלק שהשתייך לאוסטריה (ציסלייטניה) - המספר 4

קרניולה או קראנסקה או דֶזֶ'לָה קְרַאנְסְקָה (בסלובנית: Dežela Kranjska או Kranjska, בגרמנית: Krain, בלטינית: Carniola, שמות שמקורם במילה הסלבית "קראינה" - "ארץ ספר") היא חבל ארץ היסטורי בסלובניה, המשתרע לאורך הנהר סאווה מהרי קרוואנקה בצפון ועד לנהר קופה בדרום. קרניולה מורכבת בקירוב מהאזורים ההיסטוריים גורנסקה (קרניולה עילית), דולנסקה (קרניולה תחתית) לרבות האזור הנקרא "קרניולה הלבנה" (בלה קראנסקה), נוטרנסקה (קרניולה פנימית) ומחלקים מפרימורסקה (החוף הסלובני). בירתו ההיסטורית, ליובליאנה היא בימינו בירת סלובניה העצמאית, והיא וסביבתה מהוות האזור המוביל מבחינה כלכלית, תרבותית ופוליטית במדינה. בשנת 1991 47% מתושבי סלובניה חיו בתוך גבולות קרניולה של פעם.

קרניולה הוזכרה לראשונה בתעודות בשנת 973 כחלק מדוכסות קרינתיה. החל משנת 1002 הייתה קרניולה מארקה או מרקיזות עצמאית ובראשה עמדו שליטים שנקראו מרקגראפים. החל משנת 1362 או 1364 הייתה קרניולה לדוכסות (בסלובנית - ווֹיבודינה) במסגרת האימפריה הרומית הקדושה בעלת לאום גרמני. החל מ-1457 נמצאה בשליטת הארכידוכסים של אוסטריה (כשבין השנים 1564–1619 נחשבה לחלק מאוסטריה הפנימית). החל משנת 1804 הייתה חלק מהאימפריה האוסטרית, ובשנים 1849–1918 הייתה "קרונלנד" (בסלובנית "קרונובינה - "ארץ כתר"), דוכסות בבעלות הכתר ההבסבורגי.

במאות הקודמות תחת השלטון ההבסבורגי, אכלסה האוכלוסייה הסלובנית כמעט את כל שטח קרניולה, פרט למרכזים העירוניים הגדולים כמו ליובליאנה (בגרמנית לייבך), מריבור (מרבורג אן דר דראו) וצליה (צילי) שנשלטו על ידי בני התרבות האתנית הגרמנית-אוסטרית. במאות 16–18 השם של "בני קרניולה" היה בשימוש (למשל באיטלקית - carniolino, cragnolino) כמילה נרדפת ל"סלובנים" ולשפתם.

בימי מלחמת העולם הראשונה ברית לונדון הסודית (1915) הבטיחה לאיטליה חלק מאזור נונטרנסקה (הנפות ויפאבה, אידריה ואילירסקה ביסטריצה, ללא פוסטוינה)^[1]. אחרי המלחמה והתפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית רוב שטחי הארצות הסלובניות הפכו לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. בשנת 1920 נחתם הסכם רפאלו (1920) בין הממלכה ה"יוגוסלבית" הזאת לאיטליה, לפיו חלק גדול משטחי קרניולה - הנפות פוסטוינה, אילירסקה ביסטריצה, אידריה, ויפאבה ושטוריה - סופחו לאיטליה.

בימי מלחמת העולם השנייה נכבשה קרניולה על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית. עד 1945 נכבשה על ידי כוחות צבא הפרטיזנים של טיטו והשטח סופח לרפובליקה הפדרלית היוגוסלבית. הסכמי השלום בפריז בשנת 1947 הכירו בכל קרניולה כחלק מיוגוסלביה. אחרי 1991 היא חלק מסלובניה העצמאית.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם קרניולה משמעותו ברומית-קלטית "קרניה הקטנה". מבחינה גאוגרפית היה מדובר באזור שכלל את מרבית קריינה העליונה עם העיר קרניום, לימים קריינבורג או בסלובנית - קראן (Kranj). מאוחר יותר התערבב המונח הגאוגרפי הזה עם המילה הסלאבית "קריינה" שמשמעותה "אזור" ובעיקר "אזור ספר" (כמו בשם "אוקראינה") או מרקה, במובן של ה"מארקיה" או מארקה (marchia) הפרנקית.

החלוקה הגאוגרפית של קרניולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הדוכסות קרניולה עבר במהלך ההיסטוריה שינויים תכופים. בימי שיא ההתרחבות של קרניולה או קריינה השתייכו אליה חלקים מהחוף של טרייסט, צפון איסטריה ואפילו קסטב, קלאנה ופיומה (רייקה). חלוקתה לתת אזורים נדרשה על ידי היבטים מנהליים-טכניים וצבאיים. יאנז וייקרד ולבזור (1641–1693), מחבר הספר "תהילת הדוכסות קרניולה" מנה חמישה תת-אזורים:

קרניולה העליונה (Oberkrain) השתרעה במערב לאורך קו וייסנפלס (Fusine in Valromana) בגבול עם קרינתיה דרך האגם בוחין (ווכיין), לאורך האלפים היוליאנים עד אידריה ומשם עד ליובליאניצה ולליובליאנה. בצפון גבלה עם קרינתיה ובמזרח עם שטיריה התחתונה. הגבול עם קרניולה התחתונה במזרח צוין על ידי נהר ליובליאניצה ובצפון על ידי סאווה. במרכזה היו הערים קמניק (שטיין) וקראן (קריינבורג). נוף האזור מוטבע על ידי הרי האלפים - האלפים של קמניק, קרוונקה, האלפים היוליאנים והעמק שוורצטל.
קרניולה התחתונה (Unterkrain) גבלה במערב עם ליובליאניצה והשתרעה מזרחית בין סאווה בצפון לגורק (קרקה) בדרום בצורת טריז עד לשפך הגורק בסאווה. היישובים הגדולים בה היו נובו מסטו (רודולפסוורט), ליטיה (ליטאי), שמארטנו פרי ליטי (סנט מרטין), שנטוויד (סנט פייט) בקרבת המנזר סטיצ'נה (זיטיך), טרבנייה (טרפן) ווישנייה גורה (וייכסלברג). לקרניולה התחתונה משייכים לפעמים גם את בלה קריינה (קרניולה הלבנה).
קרניולה המרכזית (Mitterkrain) שוכנת בין הנהרות קרקה (גורק) וקולפה. מבחינים בה את האזורים מסביב למטליקה (מטלינג), צ'רנומל (צ'רנמבל), קוצ'בייה (גוטשה) וכן צרקניצה (צירקניץ) עם האגם צרקנישקו (צירקניץ). מערבית מגיעה קרניולה המרכזית עד לקו פוליאנה (פלאנדט), טוריאק (אאורשפרג), דוברפוליה (גואטנפלד), אורטנק (אוטרנג), ריבניצה (רייפניץ), קוצ'ביה (גוטשה), קוסטל עד קולפה. בשלב מאוחר יותר הייתה קרניולה המרכזית לחלק מקרניולה התחתונה.
קרניולה הפנימית (Innerkrain) עם חבלי הקראס של יערות רטנוב (Trnovski gozd) ויער הרושיצה (יער האגסים Birnbaum) והערים אידריה ופוסטוינה (אדלסברג) נעצרת צפונית בגבול עם קרניולה העליונה ומזרחית בגבול עם קרניולה המרכזית.

הגבול המערבי משתרע דרומית מאידריה לדואינו (טיביין), יוצר קשת בסביבות טריאסט ופונה מזרחה עד שקוציאן (סנט קנציאן), אחר כך לאורך הנהר רקה דרך גוטניק (גואטנג) ויבלניצה ומשם עד לנהר קופה.

איסטריה. בנוגע לאזור זה כתב ולוואזור "באיסטריה, שהיא החלק החמישי של חבל קרניולה, חיים תושבים משני סוגים, דהיינו יוצאי פיומה או רייקה, דלמטיים וליבורנים מחד, ואיסטרים מקוריים מאידך". החל של איסטריה המשתייך לקרניולה, גובל בצפון עם קרניולה הפנימית. ממערב הגבול עובר מדרום לשקוציאן דרך טיניאן (קרסטברג, אנטיניאנה), ומשם ביער בנט פטר ושומי, לכיוון מזרח דרך פאצין (מיטרבורג), ברשץ, לובראן, וולוסקו ועד לרייקה }פיומה). משם פונה הגבול צפונית לאורך הנהר רייצ'ינה (פיומארה) עד לנהר קולפה.

ההבדלים בין חבלי ארץ אלה באים לידי ביטוי גם במנהגים וגם בניבי השפה הסלובנית.

גורנסקה = קרניולה העליונה
- נפת קראן (קריינבורג)
- חלק מנפת ליובליאנה
נורטרנסקה = קרניולה הפנימית
- האזור מסביב לפוסטוינה (אדלגסורג, פוסטומיה)
דולנסקה - קרניולה התחתונה
- החלק הדרומי של נפת ליובליאנה
- נובו מסטו (רודולפזסוורט)
- קוצ'ביה (גוטשה)
- קרשקו (גורקפלד)

כמו כן, האזור מדרום-מערב להרי ז'ומבראק (הרי אוזקוקן)

- בלה קריינה:

3 קהילות:

- - מטליקה (מטלינג)
  - צ'רנומל (צ'רנמבל)
  - סמיץ'

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הקדם היה האזור חלק מהפרובינקיה הרומית פאנוניה. בתקופת נדידת העמים מעבר יער האגסים (חרושקה) היווה תחנה חשובה בדרכם של בשבטים הגרמאניים אל איטליה. הלונגוברדים התיישבו קודם באזור הזה. אחרי פלישתם לאיטליה בשנת 568 האזור יושב על ידי הסלאבים האלפינים. במאה השמינית יחד עם קרינתיה, cao קרנטניה סופח האזור לבוואריה והיה חלק מהאימפריה הפרנקית. קרל הגדול החליט שמרכז השלטון של האזור יהיה בפריולי.

המרקיזות קרניולה (קריין)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור שצוין לראשונה תחת השם קרניולה (קריין) היה בשנים 976–1040 מאוחד עם דוכסות קרינתיה, חלק מהאימפריה הרומית הקדושה. החל משנת 973 מרכז השלטון המלכותי המקומי הייתה תחילה באקווילאה. בהמשך התארגן האזור ב-1040 כמארקה או מרקיזות נפרדת בהנהגת מרקיז או מרקגראף. המארקה קרניולה כללה אז את קרניולה העליונה של ימינו, לרבות עיר הבירה קריינבורג (קראן) שבה ישב המרקגרף, כמו כן הריבוע לייבך (ליובליאנה) ועוד אזור בצורת טריז שגבולותיו היו סנט מראין (שמאריה), גרוסלאסיץ' (וליקה לאשצ'ה) ויערות גוטשר (קוצ'בסקי רוג), במערב - לאס (לוז'), צירקניץ (צרקניצה) ואלבן (פלנינה). באמצע המאה ה-16 השתייכה העיירה המבוצרת של קריינבורג ליוהאן פון קיסל וכונתה בהמשך קיזלשטיין.

אחרי היפרדותה מקרינתיה ב-1040, שמרה קרניולה יחסים הדוקים עם המרקיזות זאן (או של סאווה - סאווינסקה קריינה) ועם איסטריה. גבולותיה עברו שינויים תכופים. המרקגרפים האוטונומיים הראשונים שלה היו הרוזנים הבווארים זמפט-אברסברג שתבעו החל משנת 1036 את הבעלות גם על החלקים מדרום לסאווה של המארק זאן המיושבים על ידי סלאבים. ב-1058 עלה על כס המרקיזות אולריך מוויימאר-אורלמינדה, שהיה קודם המרקגרף באיסטריה. ב-1063 הוא סיפח על חשבון הקרואטים רצועה צרה בקצה הצפוני של החוף הדלמטי עם החלק הצפוני של מפרץ קוורנר, המפרץ של פיומה-רייקה. רצועה זו שבין רייקה לברשץ קיבלה את השם "מראניה".

החל משנת 1077 שלטון הרוזנים מווימאר הוחלף על ידי בפטריארכים מאקווילאה. הם נותרו רשמית מרקגרפים של קרניולה עד שנת 1282. החל מ-1086 על השלטון בפועל התחרו כמה הפקידים הבכירים וכמה משפחות שועים: בני אפנשטיינר, הרוזנים אנדכס-מראן, בני וייכסלברג, והרוזנים מגוריציה. הבנברגר האחרון, פרידריך השני של אוסטריה, התחתן ב-1229 עם אגנס לבית אנדכס ומראניה וקנה את האחוזות הבישופיות בפרייזינג. באותה תקופה עוד משפחת אצילים - בני שפאנהיימר - הייתה פעילה במאבקי הכוח במרקיזות.

דוכסות קרניולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דוכסות קרניולה

אוטוקר הובס על ידי הקיסר רודולף הראשון ובמפגש באאוגסבורג בשנת 1282 הוא העביר את החבל בירושה לבניו, אלברכט ורודולף. עם זאת החבל הוחכר למיינהרד, הרוזן של גוריציה-טירול. גם הדוכס היינריך של קרינתיה, לימים מלך בוהמיה, טען לזכויות על האזור, בזמן שדוכסי אוסטריה שראו עצמם כיורשי כתר בוהמיה, שאפו גם הם לבעלות עליו. כשמת היינריך בשנת 1335, ויתר מלך בוהמיה, יאן העיוור, על דרישותיו לגבי קרניולה ודוכס אוסטריה, אלברכט, זכה לקבל את החבל. ב-1364 הפך אותה הדוכס רודולף הרביעי של אוסטריה לדוכסות. מאוחר יותר, איחד הקיסר פרידריך השלישי את קרניולה העליונה, התחתונה והמרכזית, את מטליקה ופיבקה לדוכסות אחת. איחוד כל חלקי החבל הושלם בשנת 1607.

הכיבוש הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1797 ושוב בשנים 1805–1806 נכבשה קרניולה על ידי הכוחות הצרפתים - קודם של הרפובליקה הצרפתית, ואחר כך של האימפריה של נפוליאון. לפי חוזה וינה, הפכה קרניולה עד שנת 1813 לחלק מהחבלים האיליריים של צרפת (1809–1814) שבירתם ליובליאנה. תבוסתו של נפוליאון החזירה את קרניולה, בגבולות נרחבים, לקיסר פרנץ הראשון של אוסטריה. גבולות קרניולה נקבעו מחדש על ידי קונגרס וינה בשנת 1815. בשנים 1816–1849 הייתה קרניולה חלק מממלכת איליריה עם עיר הבירה לייבאך = לובליאנה, במסגרת האימפריה האוסטרית.

השלטון האוסטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה האוסטרית ביטלה את ממלכת איליריה בשנת 1849 וארגנה את שטח קרניולה כדוכסות קרניולה החל משנת 1860. היא הפכה החל משנת 1867 לחלק מארץ הכתר ציסלייטניה (האימפריה האוסטרית) במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בצפון היא גבלה עם קרינתיה, בצפון-מזרח עם שטיריה, בדרום-מזרח ודרום עם קראטיה ובמערב עם טריאסט, גוריציה ואיסטריה. שטחה היה 3857 קמ"ר ומספר תושביה 510,000. עיר הבירה הייתה לייבאך (לובליאנה), מושב של נסיך-בישוף, עם אוכלוסייה של 40,000 תושבים. קרניולה חולקה לקרניולה עליונה (גורנסקה), קרניולה תחתונה (דולנסקה) וקרניולה פנימית (נוטראנסקה). מבחינה מנהלית חולקה הדוכסות ל-11 מחוזות עם 359 מועצות מקומיות. המחוזות היו קאמניק, קראן, רדובליצה, אזור לובליאנה, לוגאטץ, פוסטויה, ליטיה, קרסקו, נובו מסטו, צרנומל וגוטשה או קוצביה. הדוכסות הוקמה מחדש בצו ב-20 בדצמבר 1860 ובצו קיסרי ב-26 בפברואר 1861 ששונה על ידי חוק ב-21 בדצמבר 1867 שהעניק סמכות לפרלמנט מקומי לחוקק חוקים שאינם מעניינה של הדיאטה הקיסרית. קרניולה הייתה מיוצגת בדיאטה הקיסרית על ידי 11 נציגים, מתוכם שניים נבחרים על ידי בעלי האחוזות, שלושה על ידי הערים והאיגודים המסחריים ותעשייתיים, חמישה על ידי מועצות הכפרים, ואחד על ידי ציבור מצביעים של גברים מעל גיל 24 בעלי זכות הצבעה. הפרלמנט הקרניולי כלל בית אחד בעל 37 נציגים, בהם הנסיך-בישוף כחבר ex-ufficio. הפרלמנט כונס על ידי הקיסר ובראשו עמד המושל. בעלי האחוזות בחרו עשרה נציגים, הערים - שמונה, איגודי המסחר והתעשייה - שניים ומועצות הכפרים - שישה עשר. בשנת 1907 הונהג במקום הכללים האלה הצבעה כללית ושוויונית של כל הגברים. הפרלמנט הקרניולי עסק בחוקים בנוגע לחקלאות, למוסדות הציבוריים ומוסדות הרווחה, ניהול הכפרים, הכנסיות ובתי הספר, התחבורה ואחסון החיילים בימי מלחמה ותמרונים וכו'. תקציב החבל בשנת 1901 היה 3,573,280 כתרים (714,656$).

במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 עם התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית הפסיקה הדוכסות להתקיים ושטחה הפכה לחלק ממדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים שנכללה לתוך ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, שנודע החל משנת 1929 ועד 1945 כממלכת יוגוסלביה. בשנת 1920 החלק המערבי של הדוכסות לשעבר, עם הערים פוסטוינה (פוסטומיה), אילירסקה ביסטריצה, אידריה ושטוריה (איידובשצ'ינה) סופחו לממלכת איטליה. החל מ-1945 עם הדחת המונרכיה הפכה קרניולה לחלק מרפובליקה העממית סלובניה, חלק מהרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה (החל מ-1963 - סוציאליסטית). ב-1947 הוחזרו למדינה זו השטחים שאיבדה קרניולה בשנת 1920 לטובת איטליה. בשנת 1991 עם הכרזת עצמאות סלובניה הפכה קרניולה לחלק מהרפובליקה הסלובנית העצמאית.