קריית שאול

קריית שאול
מידע
עיר	תל אביב-יפו
תאריך ייסוד	1922
על שם	הרב שאול גרשון
קואורדינטות	32°07′28″N 34°49′26″E / 32.1244444°N 34.8238889°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) קריית שאול קריית שאול קריית שאול מפת צפון __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] מצפון: __ רמת השרון, __ הרצליה; ממזרח: __ פתח תקווה, __ בני ברק, __ רמת גן; ממערב: הים התיכון

ערך זה עוסק בשכונה בתל אביב. אם התכוונתם לבית עלמין בשם זה, ראו בית העלמין קריית שאול.

רחוב מאיר בינט אחד משני הרחובות בחלק התל אביבי של השכונה

קריית שאול היא שכונה בגבול תל אביב ורמת השרון, צפונית לתל ברוך, דרומית לכפר הירוק, מערבית לדרך משה סנה ומזרחית לנתיבי איילון. כל חמשת רחובותיה של השכונה - הגנים, הפרחים, השדות, הבריכה והבאר - מצויים בתחום שיפוטה של רמת השרון. אזור זה מכונה "נווה גן". עם זאת, מקובל להתייחס גם ליתר האזור שממערב לדרך משה סנה וצפונית לצומת הפיל, רחוב מאיר בינט הנושק לבית העלמין קריית שאול ורחוב לילי מנחם, המצויים בתחום שיפוטה של עיריית תל אביב-יפו, כחלק מהשכונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשוני תושביה של קריית שאול היו בני 14 משפחות של סוחרים יוצאי סלוניקי, תושבי תל אביב ויפו. המתיישבים רכשו קרקעות בשטח של כ-260 דונם ועברו להתגורר במקום ב-1922. הם שאפו להמשיך ולהחזיק בעסקיהם בערים, אך להתגורר באזור כפרי יותר, בו יוכלו להשלים הכנסה באמצעות גידולים חקלאיים, שכללו בעיקר ירקות ובקר. המייסדים גם הקימו באר ומגדל מים, אך המושבה הקטנה שהקימו סבלה בכל זאת ממצוקת מים, ו-11 מהמשפחות עזבו בתוך שנה. השכונה קרויה על שם הרב שאול גרשון (1854–1926), אביו של חיים גרשון, אחד מן המייסדים, וסבם של נסים אלוני ושאול אלוני.

ב-1924 הגיעו מתיישבים חדשים, ובמקום התגוררו 15 משפחות. כדי לייעל את אספקת המים לחלקות החקלאיות הן חולקו מחדש. רוב הגידולים כללו עתה בננות והדרים. בסוף שנות ה-20 הגיעו משפחות חדשות, שרכשו קרקעות נוספות. שטח המושבה גדל ל-1,700 דונם. בתקופת המרד הערבי שימש מגדל המים גם לנקודת תצפית ועמדת שמירה, ונבנו בו חרכי ירי. ב-1949 הוחל בהקמת בית העלמין קריית שאול צפונית-מזרחית לשכונה.

המושבה נוהלה בידי ועד מקומי, אך זה התקשה באספקת שירותי תשתיות וחינוך. בראשית שנות ה-50 נדרשו התושבים להכריע האם ברצונם להסתפח לתל אביב או לרמת השרון. התושבים בחרו ברמת השרון, בשל מסי הארנונה הגבוהים בתל אביב. באותה העת, הייתה המושבה מרוחקת משתיהן, אך במהלך השנים התקרבה אליה תל אביב, עם הקמתן של השכונות הסמוכות - תל ברוך, צהלה ונאות אפקה. כך נוצר רצף טריטוריאלי בין השכונה לבין שכונות עבר הירקון של תל אביב, בעוד בינה לבין רמת השרון גופא מפרידים כביש 5, הכפר הירוק ושטחים חקלאיים. ניתוקה של השכונה מרמת השרון גרם לכך שחלק מהבעיות לא נפתרו, ועדיין היו קשיים באספקת שירותים לשכונה.

השכונה בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה השכונה לשנות את פניה, עם אישורן של תוכניות לבניית בנייני מגורים רבי קומות במקומם של הבתים צמודי הקרקע. ב-2005 אוכלסו ראשוני הבניינים, וב-2011 נחנך בית ספר יסודי ראשון לילדי השכונה. הבנייה החדשה עוררה מחלוקות בין עיריות רמת השרון ותל אביב-יפו. עיריית תל אביב-יפו דרשה לספח אליה את השכונה, בשל הרצף הטריטוריאלי בינה לבין שכונת תל ברוך צפון הסמוכה לה, ושגם בה בתי מגורים יוקרתיים בעלי אופי דומה. בשנת 2007 החלה עיריית תל אביב-יפו לקדם תוכנית לחסימת הרחובות המחברים בין השכונה לבין תל ברוך צפון, כדי למנוע מעבר של כלי רכב בתל ברוך צפון. תושבי שכונת קריית שאול הגישו עתירה מינהלית נגד החלטה זו, ואילו עיריית רמת השרון סללה כביש גישה חדש, לכיוון הכפר הירוק. במקביל, הקים משרד הפנים ועדת גבולות לבחינה מחודשת של השיוך המוניציפלי של השכונה.

בשטח השכונה, ברחוב הבאר סמוך לבית הספר, נותר מגדל המים הראשון ולידו בית הבאר, שרידים כמעט אחרונים למושבה קרית-שאול (פרט למספר בתי מגורים שגם הם עתידים להרס ובמקומם יוקמו מגדלי מגורים).

בסקר שימור אתרים שערכה עיריית רמת השרון בשנת 2010 הומלץ להכריז על מגדל המים ובית הבאר כאתרים לשימור בדרגה א' בשל ערך היסטורי וציבורי גבוה.

בשנת 2018 החלה קבוצת פעילים, הכוללת כמה מצאצאי המייסדים בפעילות, בשיתוף המועצה לשימור אתרים, במטרה לשמר את מגדל המים המקורי ולהפוך את בית הבאר שלידו למרכז להנצחת המושבה קרית-שאול. כתוצאה מפעילותם הציבה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שלט במקום המכריז "אתר היסטורי לשימור". במקביל, בחודש ינואר 2019 הכין משרד אדריכלים, עבור עיריית רמת השרון, תיק תיעוד "באר נווה-גן".

בריכת החורף של נווה גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכת החורף צפונית לשכונה היא אחד מאתרי הטבע הייחודיים של מישור החורף ומאחרונות בריכות החורף שנותרו ללא הרס, שריד לנוף המקומי שהיה נפוץ בעבר ואבד. השטח עשיר בצמחיית מים ייחודית כמו בצעוני וכף צפרדע איזמלנית. מבחינת החי בשטח נצפו בו תנים, דורבנים, ארנבות שדה ועופות מים כמו מגלנים וברכיות. במי הבריכה מתעוררים בחורף סרטנים ירודים. בנוסף היא משמשת כבית ריבוי לדו חיים כמו אילנית מצויה, קרפדה ירוקה וגם לטריטון הפסים שמצוי בסכנת הכחדה חמורה.

באפריל 2021 למרות עתירות של אקולוגים החלו העבודות על הרס שולי הבריכה והמשך הכנת תשתית לבנייה. בהמשך, שטח הבריכה שוטח ונהרס לצורך הקמת שכונת מגורים חדשה, לצד פארק אקולוגי. פעילי סביבה ותושבי שכונה יצאו למאבק לשמר שטחי הצפה מצפון לבריכה שעדיין עשירים בחי וצומח ולשלבם בפארק העתידי. לבסוף, הוחלט ב-2022, כי לפי התכנון החדש, יהיו כ-60 דונם של בריכות חורף ואחו לח, וייחפרו שתי בריכות שלא היו בתכנון הקודם. בחלק מהשטח יקימו חווה חקלאית, ורוב השטח יהיה יער פארק שרוני – שם יינטעו עצים וצומח מקומי. בסך הכל, מדובר בכ-270 דונם של פארק אקולוגי, שהעבודות עליו צפויות להסתיים ביולי 2025.^[1]