קרום כדור הארץ
קרום כדור הארץ הוא השכבה החיצונית בגאוספירה של כדור הארץ. מתחת לשכבה זו נמצאים מעטפת כדור הארץ וגלעינו. הגבול התחתון של הקרום, המפריד בינו לבין המעטפת, נקרא תחום אי-רציפות מוהורוביצ'יץ'.
קרום כדור הארץ, יחד עם החלק העליון של המעטפת שלו, מהווים את שכבת הליתוספירה.
על אף שהקרום לבדו מחזיק עליו את כל המתרחש על פני האדמה, נפחו הוא רק כ-1% מכלל נפח כדור הארץ, ומסתו היא רק כ-0.5% ממסת כדור הארץ. העובי הממוצע של הקרום הוא כ-30 ק"מ, כשעובי הקרום היבשתי הוא בין 25 ל-70 ק"מ, ועובי הקרום הימי, שנמצא מתחת לאוקיינוסים, הוא פחות מ-10 קילומטרים.[1] הבדלים משמעותיים אלה מצביעים על כך שהיבשה הנראית לעינינו אינה רק התנשאות חיצונית של מסה מעל המפלס הממוצע של פני שטח כדור הארץ, אלא שמקורה עמוק ונעוץ בתוך חומר כבד יותר (חומר המעטפת והחלק התחתון של הקרום היבשתי) וקשור לתהליכים בטקטוניקת הלוחות. בנוסף, גם הבליה שנגרמת ביבשה משפיעה ישירות על עוביו של קרום היבשה. התורה העוסקת במערכת שיווי המשקל הזו היא תורת האיזוסטזיה (Isostasy).
ההבדל בין הקרום הימי (האוקייני) לבין הקרום היבשתי (הקונטיננטלי) מתבטא גם ברמת צפיפות החומר ובהרכבם של שני סוגי הקרומים. הקרום היבשתי הוא בעל צפיפות של כ-2.7 גרם לסמ"ק, והרכבו דומה להרכב הגרניט, לכן הוא גם נקרא "שכבת הגרניט" או סיאל (ע"ש מרכיבי הגרניט הנפוצים: Si - צורן, Al - אלומיניום). הקרום היבשתי מורכב משתי שכבות, כאשר הקרום היבשתי העליון קל ופחות צפוף מהקרום התחתון. לעומתו, הקרום הימי הוא בעל צפיפות של 3 עד 3.3 גרם לסמ"ק, והרכבו דומה להרכב הבזלת, לכן מכנים אותו גם "שכבת הבזלת" או סימה – הלחם של Si – התחילית של סיליקון, ו-Ma – התחילית של מגנזיום.
השכבה החיצונית של הקרום היבשתי בנויה בעיקרה מסלעי משקע, המהווים כ-75% מפני השטח של היבשות, ורק בכ-25% מפני השטח נחשפים סלעי יסוד. למרות זאת, אחוז נפח סלעי המשקע מכלל נפח קרום כדור הארץ מוערך בכ-5% בלבד.
קרום כדור הארץ, הן היבשתי והן הימי, אינו מקשה אחת. הלחצים הפנימיים של המאגמה בשכבת המעטפת יוצרים בקרום שברים וסדקים אנכיים המחלקים אותו ללוחות טקטוניים, וגורמים בסופו של דבר לתהליך נדידת היבשות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדור הארץ (כוכב), קרום, דף שער בספרייה הלאומית
