קרב רורק'ס דריפט

**קרב רורק'ס דריפט**
	מלחמה: מלחמת הזולו
תאריכי הסכסוך	22 בינואר 1879 – 23 בינואר 1879 (יומיים)
קרב לפני	קרב איסאנדלוואנה
מקום	רורק'ס דריפט, דרום אפריקה
קואורדינטות	; 28°21′29″S 30°32′12″E / 28.358°S 30.536583333333°E
תוצאה	ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים
האימפריה הבריטית	בני הזולו
מפקדים
ג'ון רוז מריאוט צ'ארד	דבולמנזי קמפנדה
כוחות
139 איש	3,500 עד 3,700 איש
אבדות
17 הרוגים, 15 פצועים	351 הרוגים, 500 פצועים
	(למפת דרום אפריקה רגילה) פרטוריה קייפטאון בלומפונטיין יוהנסבורג דרבן פורט אליזבת נמיביה בוטסואנה זימבבואה מוזמביק לסוטו אסוואטיני האוקיינוס ההודי קרב רורק'ס דריפטהתמרונים העיקריים בפלישה הבריטית

קרב רורק'ס דריפט (אנגלית: Rorke's Drift; "מעברת רורק") היה עימות צבאי בין האימפריה הבריטית לשבט הזולו, במהלך מלחמת הזולו, שנמשך מ-22 עד 23 בינואר 1879. מיד אחרי תבוסת הבריטים בקרב איסאנדלוואנה, תקפו הזולו את מעברת רורק, מיסיון בפרובינציית נאטאל שנמצא כיום בשטחה של דרום אפריקה. המבנה ניצב סמוך למעברה בנהר הבפאלו, שהתווה את הגבול בין נאטאל לממלכת זולו. 139 חיילים בריטים, בפיקודו של סגן ג'ון צ'ארד, עמדו מול התקפות עזות של כוח זולו גדול שמנה כ-3,500 עד 3,700 לוחמים, והצליחו לבלום אותם^[1]. אחד-עשר צלבי ויקטוריה הוענקו למגני המיסיון, וזהו אחד הקרבות בגינם הוענק המספר הרב ביותר של עיטורים בכל תולדות בריטניה.

תיאור הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר שלאחר שוך קרב איסאנדלוואנה, פנה כוח של הזולו בפיקודו של דבולמנזי קמפנדה להתקיף בסיס עורף של הבריטים, מיסיון רורק'ס דריפט. הגם שהמוצב הזה לא הוגדר כמטרה של צבא הזולו, יחידתו של דבולמנזי, שהייתה יחידת עילית, השתתפה בקרב איסנדלוואנה כעתודה בלבד, והקרב על רורק'ס דריפט התקיים, לדעת חלק מהחוקרים, במטרה לספק את תאוות החיילים "לטבול את חניתותיהם בדם בריטי". המנזר הישן שימש את הבריטים כבית חולים, שאליו פונו כמה מהפצועים בקרב על איסאנדלוואנה, וכמחסן תחמושת ומזון ללוחמים. הזולו נצפו מבעוד מועד על ידי חיילי באסוטו בפיקודו של וויט, אשר הצליחו להימלט יום קודם מציפורני הזולו. מספרם של הזולו הוערך במתקפה זו בכ-2,000, מה שגרם לרבים מהבריטים והמקומיים שגויסו על ידם, להימלט לנקודה הבאה - הלפמאקר. במחנה נותרו, אפוא, 139 לוחמים כשירים ועוד כמה עשרות פצועים בבית החולים. מפקד הכוח, צ'ארד, ביצר מבעוד מועד את המתחם באמצעות שקי תירס ועגלות שהיו במקום. מתקפת הזולו החלה בשעה 16:30 של 22 בינואר 1879. היא נמשכה עד 2:00 בלילה, וכללה פריצה לאחד המתחמים המבוצרים, חדירה לאחד מחדרי בית החולים, והעלאת גגו באש. אולם בסופו של דבר הסתבר שהבריטים הצליחו להדוף את המתקפה במספר אבדות קטן יחסית: 15 הרוגים מול 351 הרוגים של הזולו. מספר חסר תקדים של 11 צלבי ויקטוריה חולקו לחיילים.

בקולנוע ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב זה מתואר בסרט זולו, סרט קולנוע אנגלי משנת 1964.
הספר עד הסוף המר, מאת בריאן פרט, מתאר קרבות שונים בהיסטוריה שנוהלו "עד הלוחם האחרון" ומקדיש את פרקו החמישי לקרבות אינסדלוואנה ורורק'ס דריפט. בעברית: הוצאת יבנה, 2007.
הסרט "טעם החיים" של מונטי פייתון כולל תיאור סאטירי של הקרב, הלועג להבדלי המעמדות בין שכבת האריסטוקרטיה והקצונה בצבא הבריטי לבין החיילים הפשוטים שמסרו את נפשם בקרב.