קרב עזה השלישי

קרב עזה השלישי

מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך	1 בנובמבר 1917 – 2 בנובמבר 1917 (יומיים)
קרב לפני	קרב עזה השני קרב באר שבע קרב תל חווילפה קרב תל א-שריעה
קרב אחרי	הקרב על גבעות מע'אר קרב עיון קרא
מקום	עזה וסביבותיה
קואורדינטות	31°29′21″N 34°28′25″E
תוצאה	ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים הממלכה המאוחדת אנזא"ק: מנהיגים המלך ג'ורג' החמישי דייוויד לויד ג'ורג'  מהמט החמישי וילהלם השני  מפקדים אדמונד אלנבי פרידריך קרס פון קרסנשטיין כוחות חיל המשלוח המצרי הצי המלכותי הבריטי הצי הצרפתי הצבא העות'מאני
(למפת מערב הנגב מוגדלת)   קרב עזה השלישי (למפת מערב הנגב רגילה)   קרב עזה השלישי (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום קרב עזה השלישי (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום קרב עזה השלישי

קרב עזה השלישי, שהיה חלק מן המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, נערך, ככל המדובר בקרבות תמרון, החל מן הלילה שבין 1 ו-2 בנובמבר 1917, אם כי גישושים וריכוך ארטילרי החלו מספר ימים קודם לכן. הקרב, אשר נערך לאחר קרב באר שבע וכהמשך לו, הסתיים ב-7 בנובמבר עם פינויה של עזה על ידי הכוחות העות'מאניים אשר הגנו עליה. וזאת על אף שמטרת ההתקפה הבריטית הייתה סיוע להתקדמות בגזרת באר שבע, ולאו דווקא כיבוש עזה. בצד מעצמות המרכז לחמו כוחות האימפריה העות'מאנית בסיוע הקיסרות הגרמנית. בצד מדינות ההסכמה, שנהנו מיתרון ניכר, בעיקר בעוצמת האש, לחם, ככל המדובר בכוח יבשתי, חיל המשלוח המצרי, שרוב חייליו מן האימפריה הבריטית, ובפיקוד בריטי. קרב זה, יחד עם המאמץ הבריטי העיקרי לכיבוש באר שבע, שנערך ב-31 באוקטובר, היה שלב נוסף בהבקעת החזית העות'מאנית לאחר שהמערכה נקלעה לקיפאון במשך כמעט כל אותה שנה. הבקעת החזית הייתה ציון דרך חשוב בדרך לכיבוש ארץ ישראל כולה בשנה שלאחר מכן, ואחר כך, בסתיו 1918, להוצאת האימפריה העות'מאנית מן המלחמה.

רקע

הנחת מסילת הברזל החוצה את מדבר סיני

ביולי 1916 ניסו העות'מאנים, בסיוע גרמני, בפעם השנייה במהלך המלחמה, לאיים על תעלת סואץ מכיוון סיני וארץ ישראל. באוגוסט, בקרב רומני, הם נהדפו על ידי חיל המשלוח המצרי, בפיקודו של סר ארצ'יבלד מארי, שהיווה חלק מן הצבא הבריטי. הכוח הבריטי, שמנה כ-156,000 חיילים ועוד כ-13,000 פועלים מצרים, החל בהתקדמות איטית ושיטתית, תוך הנחת צינור מים ומסילת ברזל, ממצרים, בעיקר דרך צפון סיני, לאל עריש, ובכוון ארץ ישראל. הבריטים תפסו את אל עריש ללא התנגדות ב-21 בדצמבר, וכמעט מיידית שימש נמלה עורק אספקה חשוב לכוחותיהם בסיני. יומיים אחר כך הם אבטחו את האגף הימני של התקדמותם, עת ניצחו את העות'מאנים בקרב מגדבה מדרום לאל עריש (בין ביר לחפן ואבו עגילה). ב-9 בינואר 1917 הבריטים ניצחו בקרב רפיח (1917), ונכנסו לארץ ישראל. ניסיונות של הבריטים להתקדם הלאה, כמו קרב עזה הראשון וקרב עזה השני - נכשלו, תוך אבדות כבדות לבריטים. בסוף יוני סר ארצ'יבלד מארי הוחלף באדמונד אלנבי. כניסתו של זה האחרון לתפקיד, הביאה להתנערות ולהעלאת המורל של חיל המשלוח, מה גם שהגיעו לצבאו תגבורות.

ב-31 באוקטובר תקפו הבריטים וכבשו את באר שבע, במה שהיה המאמץ העיקרי בחזית ארץ ישראל עם התחדשות קרבות התנועה. אף על פי שהבריטים הצליחו לעקור את העות'מאנים מבאר שבע, הרי האחרונים הצליחו לייצב קו הגנה מצפון לעיר, ומשם מערבה, עד לחוף הים התיכון, מעט דרומה לעזה. ההתקפה על עזה, עיר ובה כ-16,000 תושבים טרם המלחמה, שימשה עבור הבריטים כמאמץ משני, שמטרתו לסייע לתוקפים באזור באר שבע, ולכן כוונתם בשלב הראשון הייתה לכבוש רק את קו ההגנה הראשון של העות'מאנים בחזית זו.

שדה הקרב וסדר הכוחות

העות'מאנים

בראש הכוח העות'מאני עמד פרידריך קרס פון קרסנשטיין, ולהגנת עזה, כחלק מהגנת החזית הארץ ישראלית בכלל, עמד לרשותו הקורפוס ה-22, בן שתי אוגדות בחזית ואוגדה נוספת מעט מאחור. עוד אוגדה נותרה כעתודה. אלה נתמכו בסיוע ארטילרי של 116 תותחים של הקורפוס, שישה תותחי צי וכמה סוללות הוביצרים. קורפוס נוסף, ה-20, הגן על הקו שמזרחית לעזה.

קרס פון קרסנשטיין, 1916

העות'מאנים ניצלו את תקופת הקיפאון בחזית לחיזוק משמעותי של ביצוריה של עזה. אלה כללו שרשרת של חפירות, גדרות תיל ומוקשים, וכלפי דרום ודרום מזרח ירדו שיפועים מלאכותיים, אשר איפשרו שדה אש נקי יחסית למגינים, והיקשו על תוקפים פוטנציאליים. ואכן, בקרב עזה הראשון ובקרב עזה השני ביצורים אלה גבו מחיר דמים כבד מן הבריטים. בנוסף, בנו העות'מאנים שרשרת של ביצורי שדה לאורך כל קו החזית, החל מעזה ועד מספר קילומטרים ממערב לבאר שבע. ביצורים אלה נהנו מחיפוי הדדי של ארטילריה ומכונות ירייה. במקביל, נוצל פרק זמן זה לארגון ולאימון מחדש של הכוח העות'מאני. בין היתר, אחת מכל ארבע פלוגות רגלים הפכה לפלוגת מכונות ירייה, וכתוצאה, גדל בהרבה כוח האש של אותן יחידות. כן הוקמו מספר קבוצות של חיילי סער, בנות כמה עשרות חיילים כל אחת.

הבריטים

גנרל אלנבי, סביב 1917

חיל המשלוח המצרי גדל מאז צאתו ממצרים, וערב ההתקפה מנה כ-200,000 איש, כולל פועלים, כמחציתם, 100,189, לוחמים. רובם של אותם לוחמים היו חיילים ותיקי קרבות, חלקם הגדול כנגד העות'מאנים, למשל במערכת גליפולי. חיל המשלוח נעזר במאות תותחים ומרגמות, כמו גם בשמונה טנקים, וכן בכ-20,000 גמלים וכ-15,000 חמורים ופרדות. כן נהנה חיל המשלוח המצרי מסיוע אווירי ומסיוע ארטילרי, תחומים בהם עלו הבריטים לאין שיעור על יריביהם. בנוסף נהנו התוקפים מסיוע של הצי המלכותי הבריטי. סיוע זה כלל בעיקר מוניטורים (ספינות איטיות ולא משוריינות, אך חמושות היטב בתותחים), חמישה במספר, וכן סיירת ושתי משחתות. לאלה נוספו ארבע ספינות מלחמה צרפתיות.

בשולי חזית ארץ ישראל פעלו לצד הבריטים כוחות המרד הערבי בהדרכת לורנס איש ערב. ערכם הצבאי לא היה רב, ומחויבותם למלחמתם של הבריטים (הנוצרים) כנגד העות'מאנים (המוסלמים) - מפוקפקת, אבל בכל זאת היה לפעולותיהם ערך כלשהו כהסחה, כמו גם בריתוק כוחות עות'מאניים. כך למשל, בתחילת יולי, תקפו וכבשו כוחות אלה את עקבה בקרב עקבה.

כוחות המשנה של חיל המשלוח המצרי היו:

• הקורפוס הרכוב המדברי (בפיקוד גנרל הנרי שובל) כלל שלוש דיוויזיות (האוסטרלית, אנזא"ק ויומנרי (Yeomanry, הזרוע הרכובה של הצבא הטריטוריאלי, עתודת המתנדבים של הצבא הבריטי)) ושתי בריגדות רכובות (הרכובה ה-7 ובריגדת גמלים). כוחות אלו מנו 745 קצינים ו-17,935 בעלי דרגות אחרות (בד"א).
• הקורפוס ה-20 (בפיקוד גנרל פיליפ צ'טווד) כלל ארבע דיוויזיות רגלים (ה-10, ה-53, ה-60, וה-74) ורגימנט פרשים יומנרי. הכוחות כללו 1,435 קצינים ו-44,171 בד"א.

הכוחות הנ"ל פעלו בגזרת באר שבע.

• הקורפוס ה-21 (בפיקוד גנרל אדוארד באלפין) כלל שלוש דיוויזיות רגלים (ה-52, ה-54 וה-75) הבריגדה ההודית ה-20 ורגימנט רכוב יומנרי. שתיים מן האוגדות היו בריטיות, אחת מעורבת: אנגלית, הודית ודרום אפריקנית. היחידה הנוספת כללה בריגדה מהודו, גדוד מאיי הודו המערבית, כוחות מצרפת ומאיטליה, בריגדת פרשים ובנוסף רגימנט פרשים ובו כ-1,000 רוכבים. בקורפוס היו 1,154 קצינים ו-34,759 בד"א. הקורפוס כלל בנוסף ארטילריה בת 68 קנים: כבדים, בינוניים והוביצרים.

כוח זה נשא בעיקר נטל הקרב שיתואר.

הקרב

צעדים ראשונים

הצעד הראשון בהתקפה על עזה החל ב-26 באוקטובר, כשכוחות מהקורפוס ה-21 פשטו על גבעה מדרום מזרח לעיר, אשר כונתה על ידי הבריטים "גבעת המאחז" (Outpost Hill). ב-27 באוקטובר החלו הבריטים בהרעשה רצופה כמעט של עזה. ההרעשה הלכה וכבדה, ומ-29 לחודש הצטרפו להפגזה הצי המלכותי הבריטי והצי הצרפתי, וכן הפצצות משלושה מטוסי ים. כך, עד לתחילת ההתקפה הרגלית, הומטרו על העות'מאנים כ-15,000 פגזים, מה שהיווה את ההפגזה הכבדה ביותר במלחמה מחוץ לחזיתות האירופיות. בין המטרות שהופגזו היה ראש מסילת הברזל (המקום אליו מגיעה האספקה במסילה, וממנו והלאה מועברת לכוחות שבחזית באמצעים אחרים) אשר בבית חאנון. כן הוקצו 300 פגזים לכל סוללת תותחים עות'מאנית שאותרה. בכל ימי ההפגזות נורו גם פגזי גז רעיל, אם כי ככל הנראה ללא השפעה מיוחדת. העות'מאנים והגרמנים השיבו באש, ובתקיפה אווירית נפגעה אחת הספינות הצרפתיות, ולצוותה נגרמו 38 אבדות. בנוסף להפגזות, בימים הבאים ערכו הבריטים מספר פעולות שנועדו ליצור רושם כאילו בכוונתם לאגף את עזה מכיוון הים. ב-1 בנובמבר בשעה 3:00, תחת חיפוי של הפגזה כבדה, ערכו חיילי גורקה מאותו הקורפוס פשיטה שנייה על גבעת המאחז, בכוח של 220 חיילים בפיקוד חמישה קצינים. הם חזרו לקוויהם לאחר שחדרו למוצב העות'מאני, הרגו 28 ופצעו 15, במחיר אבדות של שני הרוגים ו-23 פצועים.

תקיפות ראשונות

החל מן הלילה שבין 1 ל-2 בנובמבר החל הקורפוס ה-21 גם בתקיפות רגליות, במגמת כיבוש, על המגננים העות'מאניים שמסביב לעזה, וחלקן הוכתר בהצלחה. תקיפות אלה התמקדו בקטע חזית שאורכו כ-4.5 ק"מ, בין חוף הים מצפון מערב, אגף בו תוכננה חדירה של כ-2.25 ק"מ, והלאה בכיוון כללי דרומה מזרחה, עד לגבעה שכונתה על ידי הבריטים "גבעת המטריה" (Umbrella Hill), כ-1,800 מ' מדרום מערב לעזה, וממערב לדרך עזה - רפיח, אגף בו תוכננה חדירה עד לעומק של כ-450 מ'. מגבעת המטריה ועד לים, כלל קטע חזית זה, לאורך כ-3.2 ק"מ, את מגנן אל עריש, מגנן רפיח ומגנן "קריקט". אלה היה מקושרים הדדית במערכת של חפירות, ולה מספר קווי הגנה לעומק.

גבעת המטריה

מגבעת המטריה, שהייתה למעשה דיונה חולית, ניתן היה לצפות על כל סביבתה. ב-22:50 הבחין חיל המצב העות'מאני בתנועות של הבריטים בשטח ההפקר שבין קווי שני הצדדים, לקראת תקיפת הגבעה אשר נועדה להיערך ב-23:00. העות'מאנים פתחו באש ממכונות ירייה ומרובים, והבריטים, בחיפוי הפגזה עזה, התארגנו להתקפה. הכוח שהוקצה לכך כלל גדוד אחד ועוד פלוגה, וזה אכן כבש את הגבעה. שלושה קצינים ו-55 חיילים עות'מאניים נישבו, תוך אבדות קלות לתוקפים. עם זאת, בהפגזות עות'מאניות על הגבעה ביממה שלאחר כיבושה, נגרמו לבריטים 103 אבדות. כיבוש הגבעה היה אבן דרך חשובה בהתגברות על מערך ההגנה העות'מאני בגזרת עזה.

מגנן אל עריש

התוכנית לכיבוש מגנן אל עריש^{[דרושה הבהרה]} כללה שתי התקפות בו זמניות, נפרדות כמעט, על חלקו המזרחי ועל חלקו המערבי, כל אחת בכוח של בריגדה (חטיבה מוגברת).

בשעה 3:00 אור ל-2 בנובמבר, החלה ההתקפה על חלקו המזרחי של מגנן אל עריש הסמוך מצפון לגבעת המטריה. התקפה זו נסתייעה בשני טנקים, ובוצעה בארבעה גלים. לאחר הכנה ארטילרית של כעשר דקות, נערכה התקפה שנייה בשעה 6:00. בשעה 6:30 נערכה התקפת נגד עות'מאנית אשר כמעט עקרה ממקומה את הפלוגה הבריטית המובילה. הבריטים הצליחו להחזיק בחלקו המזרחי של המגנן, וגדוד בריטי נקרא לחזק את האחיזה בו. טנק שלישי נקרא לסייע לתוקפים, בין היתר, בסילוק גדרות התיל, לאחר ששני הטנקים שנשלחו תחילה חלפו על פני התוקפים לסייע בכיבוש חלקו המערבי של המגנן.

במקביל, ובסיוע מסך אש מתגלגל (הפגזה המתואמת עם התקדמות הכוחות התוקפים, כך שתכסה בכל רגע, עם טווח ביטחון מסוים, את השטח הקרוב אליו הם עומדים להתקדם), נערכה התקפה על חלקו המערבי של המגנן. ההתקפה נעזרה בארבעה טנקים, ששניים מהם סייעו קודם להתקפה על החלק המזרחי של המגנן (ר' למעלה). התוקפים הגיעו עד לקו ההגנה השלישי תוך כדי קרב פנים אל פנים, בו אבדותיהם היו קלות יחסית. עם הגיעם לקו ההגנה השלישי, הם נאלצו לסגת קמעה בשל אש עות'מאנית עזה. שיבוש נוסף בהתקפה חל כאשר חלק מן הכוחות התוקפים איבד את דרכו. לעיתים הדבר הוביל לכך שהותקפו יעדים שונים מאלה שהוקצו לכוח מסוים. כך, רק חלק מן הכוחות הגיעו ליעדיהם, ונתפס רק חלק מחלקו המערבי של המגנן. בנוסף, עקב התנגדות העות'מאנים, הבריטים נאלצו לסגת מחלק מן המקומות שתפסו.

ההתקפה על המגננים הסמוכים לחוף

בריגדה בריטית נוספת תקפה את המגננים הסמוכים לחוף: מגנן רפיח ומגנן קריקט. אלה נכבשו, מגנן רפיח חלקית, ומגנן קריקט בשלמותו, אף על פי שגם כאן חלק מן הכוחות התוקפים תעו בדרכם. אבדות הבריטים באותן התקפות היו קלות יחסית תחילה. גם כאן נעזרו התוקפים בטנק, אשר סייע בהסרת מחסום התיל של מגנן קריקט. הטנק יצא מכלל פעולה בשל תקלה, ואחרי שתוקן, ספג פגיעה ושוב הושבת. במקומו הוזעקו שני טנקים אחרים, ואלה סייעו בהובלת חומרי ביצורים לשם התבססות במקום. בהמשך נכבשה יתרת מגנן רפיח, אם כי באותו שלב, כבר לאור היום, אבדות הבריטים היו כבדות יותר. באותו בוקר, 2 בנובמבר, הבריטים התקדמו הלאה צפונה ממגנן קריקט וכבשו שתי עמדות עות'מאניות נוספות: אחת שכונתה "גבעת התותח" (Gun Hill), ומצפונה, בקרב שארך כרבע שעה (6:00 - 6:15), עמדת שייח' חסן. בכיבושה של עמדה אחרונה זו הם לכדו גם 182 שבויים. ב-7:30 נעשה ניסיון להתקדם מעבר לשייח' חסן, עוד כ-1.2 ק"מ, לעמדה שכונתה בפי הבריטים "חפירת האריה" (Lion Trench). אם כי זה הוכתר תחילה בהצלחה, הרי הגדוד שכבש את העמדה נסוג חזרה לשייח' חסן לאחר כ-20 דקות, משעמד בפני כיתור, ובהיעדר סיוע ארטילרי.

התייצבות החזית ב-2 בנובמבר ובימים הבאים

החל מבוקר 2 בנובמבר, הגזרה התייצבה יחסית. העות'מאנים ריכזו שני רגימנטים לצורך חיזוק ההגנה בגזרת עזה ואף להתקפת נגד, ואלה התקדמו מצפון ומצפון מזרח, אלא שהם פוזרו בעת התקדמותם על ידי הרעשה ארטילרית בריטית, שכללה סוללות יבשתיות של הקורפוס וכן ספינות מטיפוס מוניטור. החשת תגבורות זו עלתה בקנה אחד עם כוונת הבריטים לסייע באמצעות התקפה בגזרת עזה למאמץ הבריטי בגזרת באר שבע. הבריטים, אשר כיבושיהם במשך הלילה יצרו מעין אצבע דקה וארוכה במקביל ובצמוד לחוף, ניסו להרחיב מעט את אחיזתם כלפי מזרח עם כיבוש קו ביצורים עות'מאני, אשר השתרע על קו צפון-דרום, וכונה על ידי הבריטים "חפירת יונס", אלא שהם נעקרו מן המקום בהתקפת נגד. ניסיון נוסף שנערך ביום המחרת, ה3 לחודש, הסתיים בצורה דומה. הבריטים חיזקו בימים הבאים את אחיזתם ב"אצבע" ובעיקר בשייח' חסן. עם העצרות הכוחות, הפגיזו הבריטים בהתמדה את ביצורי העות'מאנים בגזרת עזה, תחילה מסוללות קרקעיות, והחל מן החמישי לחודש, הצטרפו גם תותחי צי. ההפגזה הגיעה לשיא עוצמתה ב-6 לחודש.

פינוי עזה

למרות הישגיהם של הבריטים בכרסום המערך העות'מאני, הרי זה לא נפרץ בשום מקום בגזרת עזה. בכל זאת, המערך העות'מאני בגזרה נחלש, ובייחוד סבלה הארטילריה, הן ממחסור בפגזים, מהם נותרו כ-300 בלבד, הן מאש אנטי סוללתית בריטית. אלה, בד בבד עם כיבוש באר שבע וההתקדמות הבריטית בגזרה זאת, הביאו את העות'מאנים להחלטה לסגת מעזה. הנסיגה התבצעה בלילה שבין 6 ל-7 לחודש, והעות'מאנים נערכו כעשרה ק"מ צפונה יותר, בקו שהתבסס על ואדי אל חסי (נחל שקמה). בלילה שבין 6 לבין 7 לחודש, הבריטים חידשו את התקפותיהם על מוצבי החוץ של עזה, כגון "גבעת המאחז", אשר נכבשה לפנות בוקר, וכמו כן, הבריטים הגיעו עד לרכס עלי מונטר. בהמשך לאותן התקפות, הבריטים נכנסו לעיר בבוקר, ומצאו אותה ריקה מכוחות עות'מאניים, כמו גם חרֵבה כתוצאה מההפגזות הרבות שספגה. ההתנגדות במבואות עזה הייתה לרוב קלה, יחסית, ונמשכה בעוז רק על הדרך היוצאת מעזה לכיוון באר שבע, אך לקראת ערב נכבשו המוצבים עות'מאניים גם באזור זה, ועד למחרת, 8 לחודש, הבריטים שלטו על אותה דרך לכל אורכה.

ניצול ההצלחה

לקורפוס ה-20 ניתנה בתחילת המתקפה הבריטית עדיפות באמצעי התובלה על פני הקורפוס ה-21. כיוון שהתנגדות המשמר העורפי העות'מאני סמוך לדרך עזה-באר שבע שיבשה את החזרת אמצעי תובלה אלה לקורפוס ה-21, נפגעה ניידותו של האחרון בשלב זה של הלחימה. בכל זאת, הקורפוס ה-21 מיהר לשגר פרשים כדי לנצל את ההצלחה, ואלה חדרו דרך הפרצה במערך העות'מאני, עברו דרך הריסות עזה ב-9:00 והגיעו בשעה 13:00 באותו יום, 7 לחודש, עד למבואות בית חאנון. שם, כ-2.5 ק"מ דרומה מזרחה לעיירה, הם נתקלו בהתנגדות המשמר העורפי של העות'מאנים הנסוגים, אשר ניצלו את פני הקרקע הגבוהים יותר מסביבתם באותו מקום. בהמשך אותו יום הבריטים הצליחו להשתלט על מבואות העיירה. גם מערבה לבית חאנון הבריטים נתקלו בהתנגדות עזה. כוח בריטי אחר התקדם לעבר ג'באליה ולבית לאהיא. במקביל, בבוקר אותו יום, שיגר הקורפוס ה-20 רגימנט מערבה, וזאת כדי לשמור על רציפות קו החזית הבריטי גם בעת ההתקדמות, ואותו כוח יצר מגע עם הקורפוס ה-21 בשעה 14:45, כ-1.5 ק"מ מזרחה לבית חאנון. במקביל, בריגדת חי"ר התקדמה במשך היום על קו החוף משייח' חסן, ועד לרדת החשיכה חצתה את ואדי אל חסי סמוך לפתחו. למחרת הצטרפו אליה עוד שתי בריגדות. הבריטים, שהסתייעו בתותחי צי על מוניטורים, השתלטו בהמשך, בקרבות שנמשכו גם במשך הלילה ועד לשחר יום המחרת, 9 לחודש, על אזור גבעות חול שכונה 'רכס הנקניק' (Sausage Ridge). האזור הוגן בעוז על ידי משמר עורפי עות'מאני, אשר ביצע אף מספר מתקפות נגד. עם כיבוש "רכס הנקניק", הבריטים העמיקו והרחיבו במספר ק"מ את אחיזתם צפונה לוואדי, ומזרחה לנקודת החצייה. התקדמות הבריטים לוותה גם בהתקפות אוויר על מטרות כמו מפקדות, שדות תעופה (בהם שדה התעופה בעזה ששימש אותם לאחר המלחמה), מתקני תחבורה וכיוצא בזה, בשטח המוחזק על ידי העות'מאנים. מספר מטוסים הושמדו על הקרקע, ומטוס גרמני אחד הופל.

שלב זה של ניצול מהיר של ההצלחה, האופייני להתנהלותו של גנרל אלנבי, מנע התייצבות אפשרית של העות'מאנים על קו הגנה חדש, המתבסס על ואדי אל חסי.

אחרית דבר

בשבועות שלאחר הבקעת קו באר שבע-עזה, הצבא הבריטי התקדם כ-80 ק"מ, עד מעבר לירושלים ומעבר ליפו (ואגב כך, השתלט על מושבות הדרום, היישובים היהודיים הראשונים בארץ ישראל, אשר נכנסו תחת שלטון בריטי). הצבא העות'מאני לא הובס, אם כי נסוג, והנסיגה, שבוצעה במיומנות ובסדר יחסי, שימרה את עיקר כוחו. כדי לעקרו מארץ ישראל, עדיין עמדה לפני הצבא הבריטי כמעט שנה נוספת של קרבות.

ראו גם

• השריון הבריטי במערכה על ארץ ישראל (1917)

לקריאה נוספת

• Anon (1920). History of the 15th (Imperial Service) Cavalry Brigade during the Great War 1914–1918. His Majesty's Stationery Office (H.M.S.O.).
• Baly, Lindsay (2003). Horseman, Pass By: The Australian Light Horse in World War I. East Roseville, Sydney: Simon & Schuster. OCLC 223425266.
• Bluett, Antony A Gunner's Crusade: The Campaign in the Desert, Palestine & Syria as Experienced by the Honourable Artillery Company During the Great War Leonaur Ltd
• Bou, Jean (2009). Light Horse: A History of Australia's Mounted Arm. Australian Army History. Port Melbourne: Cambridge University Press. ISBN 9780521197083.
• Bruce, Anthony (2002). The Last Crusade: The Palestine Campaign in the First World War. London: John Murray. ISBN 978-0-7195-5432-2.
• Carver, Michael, Field Marshal Lord (2003). The National Army Museum Book of The Turkish Front 1914–1918: The Campaigns at Gallipoli, in Mesopotamia and in Palestine. London: Pan Macmillan. ISBN 978-0-283-07347-2.
• Cutlack, Frederic Morley (1941). The Australian Flying Corps in the Western and Eastern Theatres of War, 1914–1918. Official History of Australia in the War of 1914–1918. Vol. VIII (11th ed.). Canberra: Australian War Memorial. OCLC 220900299.
• Dalbiac, Philip Hugh (1927). History of the 60th Division (2/2nd London Division). London: George Allen & Unwin. OCLC 6284226.
• Dennis, Peter; Jeffrey Grey; Ewan Morris; Robin Prior; Jean Bou (2008). The Oxford Companion to Australian Military History (2nd ed.). Melbourne: Oxford University Press, Australia & New Zealand. OCLC 489040963.
• Downes, Rupert M. (1938). "The Campaign in Sinai and Palestine". In Butler, Arthur Graham (ed.). Gallipoli, Palestine and New Guinea. Official History of the Australian Army Medical Services, 1914–1918. Vol. 1 Part II (2nd ed.). Canberra: Australian War Memorial. pp. 547–780. OCLC 220879097.
• Erickson, Edward J. (2001). Ordered to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War: Forward by General Hüseyiln Kivrikoglu. No. 201 Contributions in Military Studies. Westport Connecticut: Greenwood Press. OCLC 43481698.
• Erickson, Edward J. (2007). John Gooch and Brian Holden Reid (ed.). Ottoman Army Effectiveness in World War I: A Comparative Study. No. 26 Cass Military History and Policy Series. Milton Park, Abingdon, Oxon: Routledge. ISBN 978-0-203-96456-9.
• Falls, Cyril; G. MacMunn (1930). Military Operations: Egypt & Palestine From the Outbreak of War with Germany to June 1917. Official History of the Great War Based on Official Documents by Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence. Vol. 1. London: HM Stationery Office. OCLC 610273484.
• Falls, Cyril; A. F. Becke (maps) (1930). Military Operations: Egypt & Palestine from June 1917 to the End of the War. Official History of the Great War Based on Official Documents by Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence. Vol. 2 Part I. London: HM Stationery Office. OCLC 644354483.
• Grainger, John D. (2006). The Battle for Palestine, 1917. Woodbridge: Boydell Press. ISBN 1843832631.
• Gullett, Henry S. (1941). The Australian Imperial Force in Sinai and Palestine, 1914–1918. Official History of Australian in the War of 1914–1918. Vol. VII (11th ed.). Canberra: Australian War Memorial. OCLC 220900153.
• Hill, Alec Jeffrey (1978). Chauvel of the Light Horse: A Biography of General Sir Harry Chauvel, GCMG, KCB. Melbourne: Melbourne University Press. ISBN 978-0-522-84146-6.
• Hughes, Matthew, ed. (2004). Allenby in Palestine: The Middle East Correspondence of Field Marshal Viscount Allenby June 1917 – October 1919. Army Records Society. Vol. 22. Phoenix Mill, Thrupp, Stroud, Gloucestershire: Sutton Publishing. ISBN 978-0-7509-3841-9.
• Keogh, E. G.; Joan Graham (1955). Suez to Aleppo. Melbourne: Directorate of Military Training by Wilkie & Co. OCLC 220029983.
• Massey, Graeme (2007). Beersheba: The Men of the 4th Light Horse Regiment Who Charged on the 31st October 1917. Warracknabeal, Victoria: Warracknabeal Secondary College History Department. OCLC 225647074.
• Massey, William Thomas (1919). How Jerusalem Was Won: Being the Record of Allenby's Campaign in Palestine. London: Constable and Company. OCLC 2056476.
• Moore, A. Briscoe (1920). The Mounted Riflemen in Sinai & Palestine: The Story of New Zealand's Crusaders. Christchurch: Whitcombe & Tombs. OCLC 561949575.
• Paget, G.C.H.V Marquess of Anglesey (1994). Egypt, Palestine and Syria 1914 to 1919. A History of the British Cavalry 1816–1919. Vol. 5. London: Leo Cooper. ISBN 978-0-85052-395-9.
• Powles, C. Guy; A. Wilkie (1922). The New Zealanders in Sinai and Palestine. Official History New Zealand's Effort in the Great War. Vol. III. Auckland: Whitcombe & Tombs. OCLC 2959465.
• Preston, R.M.P. (1921). The Desert Mounted Corps: An Account of the Cavalry Operations in Palestine and Syria 1917–1918. London: Constable & Co. OCLC 3900439.
• Wavell, Field Marshal Earl (1968) [1933]. "The Palestine Campaigns". In Sheppard, Eric William (ed.). A Short History of the British Army (4th ed.). London: Constable & Co. OCLC 35621223.
• Woodward, David R. (2006). Hell in the Holy Land: World War I in the Middle East. Lexington: The University Press of Kentucky. ISBN 978-0-8131-2383-7.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב עזה השלישי בוויקישיתוף

יומני יחידות ומיפקדות שהיו מעורבות בקרב:

• "12th Light Horse Regiment War Diary". First World War Diaries AWM4, 10-17-10. Canberra: Australian War Memorial. בנובמבר 1917. {{cite web}}: (עזרה)
• "2nd Light Horse Brigade War Diary". First World War Diaries AWM4, 10-2-35. Canberra: Australian War Memorial. בנובמבר 1917. {{cite web}}: (עזרה)
• "New Zealand Mounted Rifles Brigade Headquarters War Diary". First World War Diaries AWM4, 35-1-31. Canberra: Australian War Memorial. בנובמבר 1917. {{cite web}}: (עזרה)
• "Egyptian Expeditionary Force General Staff Headquarters War Diary". First World War Diaries AWM4, 1-6-19 Part 2. Canberra: Australian War Memorial. בנובמבר 1917. {{cite web}}: (עזרה)