קרב נאופקטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב נאופקטוס (קרב ימי)
מלחמה: המלחמה הפלופונסית
תאריך הסכסוך 429 לפנה"ס
קרב לפני קרב ריון (429 לפנה"ס)- קרב ימי
קרב אחרי קרב מיטילנה (428 לפנה"ס)
מקום מפרץ קורינתוס
קואורדינטות 38°23′29″N 21°49′47″E / 38.3914°N 21.8297°E / 38.3914; 21.8297
תוצאה ניצחון אתונאי
הצדדים הלוחמים

קורינתוס ובעלות בריתה

אתונה

מפקדים

קְנֵמוֹס, בְּרָסִידָאס, טִימוֹקְרָאטֵס ולִיקוֹפְרוֹן

כוחות

77 אוניות

20 אוניות

אבדות

אונייה אחת טבעה ושש נתפסו על ידי האויב

אונייה אחת נפלה לידי האויב, שמונה ניזוקו

מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב נָאוּפַּקְטוֹס הוא קרב ימי שניטש ב-429 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, בין שייטת אתונאית לבין צי פלופונסי בפיקוד ספרטני. ההתנגשות ארעה סמוך לנאופקטוס (Ναύπακτος, Naupactus), בחוף הצפוני של המפרץ הקורינתי, והייתה המשך לקרב רִיוֹן, שהתחולל בין הצדדים בעברו השני של המפרץ שבועות אחדים קודם לכן. קרב נאופקטוס, כמו קודמו, הסתיים בניצחון האתונאים, והכשיל שוב את ניסיון הספרטנים ובעלי בריתם להצר את צעדיה של אתונה במערב יוון ולנתק את הקשר בינה לבין קֶרְקִירָה, בעלת בריתה הימית החשובה ביותר.

נמל נאופקטוס (לפנטו), מפרץ קורינתוס והר פאנאכייקו, מבט ממבצר נאופקטוס

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 429 לפנה"ס, בשנה השנייה למלחמה, ניסו הספרטנים על ידי פעולה משולבת של צבא וצי לשלול מאתונה את אחיזתה באותם מקומות במערב יוון, ששימשו תחנות ביניים בנתיב השיט סביב הפלופונסוס אל קרקירה, בעלת בריתה הימית החשובה ביותר. זאת ועוד, הספרטנים ביקשו גם להשתלט על נאופקטוס האוהדת את אתונה, שם ניצבה שייטת אתונאית בת עשרים טריארות בפיקוד פוֹרְמִיוֹן, שהשגיחה ובה בעת איימה על תנועת אוניותיה של קורינתוס, בעלת בריתה הימית החזקה ביותר של ספרטה.[1]

הספרטנים ובעלי בריתם נחלו מפלה ביבשה ובים כאחד. צבא בן אלף הופליטים פלופונסים, בפיקודו של הנָאוּאַרְכוֹס הספרטני קְנֵמוֹס, נוצח בקרב סטראטוס, לאחר שנחפז להתנגש מבלי להמתין לסיוע מן הצי המלחמתי. צי המשלוח הקורינתי, שהוביל את התגבורות לצבא, ניסה אומנם לחמוק מן השייטת האתונאית, אך ללא הצלחה. פורמיון כפה על הקורינתים ובעלי בריתם להילחם, ובקרב שניטש בפתח המפרץ הקורינתי הטביע אחת מאוניותיהם ולכד שתים-עשרה אחרות.[2]

כשהגיעה לספרטה בשורת המפלה הכפולה, עורר הדבר כעס רב. לא זו בלבד שהקרב הימי הראשון בהנהגתם במלחמה זו הסתיים בתבוסה חרף עדיפותם המספרית, אלא גם לא יכלו להשלים עם נוכחותה של שייטת אתונאית, המטילה הסגר ומונעת את תנועת אוניות הברית החיוניות להם אל הים הפתוח. על כן שלחו האֶפוֹרִים אל קנמוס שלושה מטובי מצביאיהם, כדי שישמשו לו יועצים - את בְּרָסִידָאס, טִימוֹקְרָאטֵס ולִיקוֹפְרוֹן - והטילו עליהם לעשות את כל ההכנות הנדרשות לקרב ים נוסף, מוצלח יותר.[3]

ההכנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם הגיעם החלו ברסידאס ועמיתיו מגייסים אצל בעלות הברית אוניות חדשות ומתקנים את אלו שניזוקו בקרב ריון. לאחר שאספו 77 טריארות יצאו לים מקילנה אל פנורמוס שבאכאיה. תוך כדי כך הגיע אל אתונה שליח מטעם פורמיון, כשבפיו בשורת הניצחון בקרב הימי ובקשה לשגר אליו במהירות אוניות רבות ככל האפשר לקראת התנגשות שנייה העתידה להתחולל בכל יום. האתונאים הקצו עשרים טריארות לשם כך, אך לא שלחו אותן מיד אל פורמיון, אלא פקדו עליהן לשוט קודם אל קִידוֹנִיָה שבכרתים לצורך מילויה של משימה נוספת, דחופה פחות.

פורמיון, שחיכה לבואה של התגבורת, שט מנאופקטוס מערבה קרוב לחוף, ועגן את 20 אוניותיו ליד אַנְטִירִיוֹן, בפתח המפרץ הקורינתי. הספרטנים ובעלי בריתם, שביקשו לכפות קרב על השייטת האתונאית, שטו לאורך חופו הדרומי של המפרץ, ועגנו את אוניותיהם מנגד, ברִיוֹן שבפלופונסוס. "במשך שישה או שבעה ימים עגנו אלו מול אלו, כשהם מתאמנים ומתכוננים לקרב הים."[4]

הספרטנים למדו את לקחי התבוסה הקודמת. הם סברו כי מפלתם נגרמה בשל חוסר ניסיונם הימי ומשום שציים לא היה ערוך לקרב ים, אלא היה צי משלוח עמוס חיילים וכבד-תנועה. לפיכך החליטו להתכונן לקרב ים של ממש, ולכפות על האתונאים להילחם בתוככי המפרץ, במקום צר, שם יקשה עליהם להביא לידי ביטוי את יתרונם במהירות התנועה והתמרון ההכרחיים לניגוח יעיל. הם עצמם ישימו את מבטחם בעדיפותם בלוחמת סיפונים ובמספר האוניות.

פורמיון, שראה כי הפעם ניצבות מולו אוניות רבות פי כמה ולא צי משלוח מסורבל כמקודם, חתר שוב להתמודד בים הפתוח. נאומו טרם הקרב, כאשר עודד את אנשיו ותיאר בפניהם את תוכניותיו, מזמן לנו תיאור יחיד במינו של טקטיקות הלחימה בים בתקופה הקלאסית: "את המלחמה לא אעשה בטובתי במפרץ ואף לא אשוט לתוכו. כי יודע אני גם יודע, שמקום צר אין בו משום יתרון לאוניות מועטות, המיטיבות לשוט והנהוגות בידיים מנוסות, כשהן ערוכות כנגד אוניות מרובות ומסורבלות. כי אי אפשר לשוט ולנגח כראוי באוניית אויב, אם אין היא נראית יפה ממרחק רב, ואף אין לסגת אחור בשעת הצורך תחת לחץ האויב; ואף אין לפרוץ את שורות האויב (דְיֶיקְפְּלוּס) או להסתובב במהירות (פֶּרִיפְּלוּס), דברים שהם מטקסיסיהן של אוניות המיטיבות לשוט, אלא הכרח הוא שמלחמת הים תהפוך להיות מלחמת יבשה, ובמקרה זה גוברות האוניות המרובות במספרן."[5]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

זירת קרב נאופקטוס, 429 לפנה"ס

כדי לאלץ את פורמיון להילחם בתוך המפרץ, הגו ברסידאס ועמיתיו תחבולה. הם יצאו לים לפנות בוקר בראש אוניות הפלופונסים והפליגו מזרחה, משימים עצמם כמי שעולים על נאופקטוס. את הצי ערכו בארבעה טורים, ובטור הימני המוביל הציבו עשרים מן המהירות שבאוניותיהם. פורמיון, שלא רצה להפקיר את העיר ללא הגנה, נאלץ לנטוש את עמדתו, שט בטור אחד לאורך חופו הצפוני של המפרץ, מקווה להקדים את אויביו ולהגיע ראשון אל העיר. יחד איתו נע מזרחה גם חיל המֶסֶנִים, נכון ללוות את הקרב הימי מן היבשה, ולגונן במקרה הצורך על צוותי אוניות טבועות או ניזוקות שימלטו את נפשם בשחייה לחוף.[6]

כאשר הבחינו המפקדים הספרטנים כי אוניות האתונאים כבר נכנסו למפרץ נאופקטוס והן קרובות להשיג את יעדן, כפי שציפו, "פנו פתאום על פי אות מטור עורפי לשורת חזית ועטו על האתונאים, כל אונייה לפי מהירותה, מתוך תקווה שיחסמו את כל אוניות האויב. אך אחת-עשרה מהן, אותן ששטו בראש הטור, נחלצו מהאגף הימני של הפלופונסים ומתנועת האיגוף שלו והצליחו להימלט למרחב."[7]

שונה היה גורלן של תשע האוניות האחרות. הפלופונסים רדפו אחריהן עד החוף, והרגו את אנשיהן, חוץ מאלה שקפצו לים והצליחו להינצל בשחייה. אותן אוניות שנוגחו או ניזוקו בעת התקרבותן אל החוף נלכדו ונגררו על ידי הפלופונסים בחבלים כשהן ריקות, ואחת אף נשבתה על צוותה. "אך אוניות אחדות, שכבר נגררו על ידיהם, הוצאו מהם על ידי המסנים, שחשו לעזרה. הם קפצו לים, כשכלי זינם עליהם, עלו על סיפוני האוניות ונלחמו מעליהם באויב."[8]

תוך כדי כך המשיכו עשרים אוניות הפלופונסים מן האגף הימני לרדוף אחר אחת-עשרה האוניות האתונאיות האחרות. כולן, חוץ מאחת, הצליחו להגיע ללא פגע אל פתח נמל נאופקטוס, ושם סבו ונערכו בשורת חזית כשחרטומיהן פונים אל האויבים, מוכנות להשיב מלחמה שערה. מיד אחר כך הגיעו הפלופונסים הדולקים אחריהן, "כשהם נושאים קולם בשיר הפַּייאַן, תוך כדי חתירה, כאילו כבר ניצחו." אלא שאירוע בלתי-צפוי ומפתיע היטה את הכף. "אונייה אחת מלֶאוּקָס, שהקדימה הרבה את האחרות, רדפה אחר האונייה האתונאית היחידה שפיגרה. אך קרה המקרה, וספינת סוחר אחת עגנה בלב הים, והאונייה האתונאית הגיעה אליה ראשונה, חגה סביבה במעגל וניגחה את האונייה הלאוקית וטיבעה אותה". אוניות הפלופונסים האחרות, שרדפו בלא סדר אחר האויב, כי חשבו שהניצחון מונח כבר בידן, הוכו תדהמה בראותן את המעשה המפתיע, עצרו את מהלכן וחיכו לעזרת שאר הצי. הדבר הפיח באתונאים אומץ מחודש, "ולפי צו אחד הריעו תרועה גדולה והסתערו עליהם." הפלופונסים החזיקו מעמד זמן קצר בלבד, משום שאוניותיהם לא היו מסודרות במערך קרבי וחלקן אף נכנס למי החוף הרדודים בשל אי ידיעת המקום. כשראו כי אפסה כל תקווה, נסו חזרה אל פנורמוס שבאכאיה. האתונאים, שדלקו אחריהם, הצליחו ללכוד שש מאוניותיהם ואף להחזיר לעצמם את אלו שנפלו לידי האויב בתחילת הקרב ונגררו בחבלים. תוקידידס מספר עוד, כי טימוקראטס, המצביא הספרטני שהיה על סיפונה של האונייה הלאוקית, שלח יד בנפשו לאחר שזו נוגחה והתמלאה מים, וגווייתו נפלטה אל נמל נאופקטוס.[9]

אחרית הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנהוג בעת העתיקה, אספו האתונאים את שברי האוניות והחללים שצפו בזירת הקרב – סימן לניצחונם, והחזירו לפלופונסים במשא ומתן את שלהם. לאות תודה לאלים על ניצחונם, הקימו מצבת ניצחון מול מקדש אפולון בחוף נאופקטוס, המקום ממנו הסתערו אחת-עשרה אוניותיהם והכו את הצי הפלופונסי הרודף אחריהן. גם הפלופונסים טענו לניצחון, שכן חיבלו באוניות האתונאים בתחילת הקרב ואף לכדו אחת מהן על צוותה. את מצבת הניצחון שלהם הקימו בריון שבאכאיה, ואת האונייה שתפסו הקדישו לפוסיידון, שמקדשו נמצא בסמיכות מקום. אחר כך שבו אוניות הקורינתים ושאר הפלופונסים כל אחת לעירה, כשהן מפליגות בלילה מפחד התגבורת האתונאית הצפויה להגיע. עשרים האוניות האתונאיות, שהתעכבו בכרתים, הגיעו ימים אחדים לאחר הניצחון.

ניצחון פורמיון ואנשיו, חרף העדיפות המספרית של אויביהם, הדגים שוב את הצטיינותם של האתונאים בלוחמה ימית. תוקידידס כותב, כי הספרטנים לא הבינו נכונה מדוע נכשלו בקרב הקודם, זה שניטש ליד ריון, "ולא שיוו לנגדם את המומחיות מרובת הימים של האתונאים ואת אימונם שלהם קצר הימים". דומה, כי דברים אלה יפים גם ביחס לקרב נאופקטוס.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוקידידס, "תולדות מלחמת פילופוניס". תרגם מיוונית והוסיף הערות א' א' הלוי, הקדים מבוא א' פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.
  • Thucydides. Translated by C.F. Smith. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1919 ( reprinted 1980).
  • A.W. Gomme, A Historical Commentary on Thucydides. Vol. 2: Books II-III. Oxford, Clarendon Press, 1956 (reprinted 1979).
  • J.S. Morrison and J.F. Coates, The Athenian Trireme. Cambridge, Cambridge University Press, 2000 (2nd edition).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוקידידס, ספר שני, 80. ראו גם קרב ריון#רקע היסטורי.
  2. ^ תוקידידס, ספר שני, 81-84.
  3. ^ תוקידידס, ספר שני, 85. הפיקוד על כלל הכוחות, ביבשה ובים, היה בידי הנאוארכוס קנמוס, שלא השתתף בקרב הימי; על פי רוב לא הדיחו הספרטנים נאוארכוס שנכשל במשימתו, אלא צרפו אליו יועצים צבאיים (symbouloi).
  4. ^ תוקידידס, ספר שני, 86.5 .
  5. ^ תוקידידס, ספר שני, 89.8 .
  6. ^ מסנים אלו גורשו מאדמתם על ידי הספרטנים, התיישבו בעידודה של אתונה בנאופקטוס, וסייעו לשייטת האתונאית (Morrison, p. 75, n. 11). חיל הפלופונסים, שנועד למלא תפקיד זהה, חנה באותו זמן בפנורמוס שבאכאיה, בעברו השני של המצר.
  7. ^ תוקידידס, ספר שני, 90.4-5 . תנועת אוניות מלחמה ממקום אחד לשני נעשתה בטור. לקראת הקרב סבו האוניות על פי אות ונערכו בשורה חזיתית, כשחרטומיהן מול חרטומי האויבים.
  8. ^ תוקידידס, ספר שני, 90.6 .
  9. ^ "תוקידידס, ספר שני, 91-92.
  10. ^ תוקידידס, ספר שני, 85.2 .