קרב חרקוב השני

קרב חרקוב השני
מערכה: מתקפת הקיץ של 1942
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך 12 במאי 194228 במאי 1942 (17 ימים)
קרב לפני קרב מוסקבה
קרב אחרי קרב סטלינגרד
מקום בסביבות חרקוב, ברית המועצות (כיום אוקראינה)
קואורדינטות
49°13′48″N 37°07′41″E / 49.229992°N 37.128121°E / 49.229992; 37.128121 
תוצאה ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

350,000 חיילים, 1,000 טנקים, 700 מטוסים

765,300 חיילים, 1,176 טנקים, 926 מטוסים, 300 תותחים מתנייעים

אבדות

כ-20,000–30,000
108 טנקים נהרסו
 49 מטוסים
12 אנשי אוויר נהרגו
98 אנשי אוויר נעדרים

277,190. 170,958 הרוגים, שבויים ונעדרים, 106,232 פצועים. 2,086 תותחים, 1,250 טנקים, 542 מטוסים,57,000 סוסים.

מצב הכוחות במהלך המצבע
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב חרקוב השני היה קרב בעת מלחמת העולם השנייה שנערך באביב 1942, במסגרת המאמץ הסובייטי לגרש את הוורמאכט מאדמות ברית המועצות. על הצבא הגרמני פיקד בקרב פרידריך פאולוס ואילו על יחידות הצבא האדום פיקד סמיון טימושנקו. בקרב זה ספג הצבא האדום תבוסה צורבת, אשר פתחה לצבא הגרמני את הדרך דרומה לעבר הקווקז.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון בקרב מוסקבה הסטבקה הייתה בדעה שצריך להמשיך במתקפות גם באזורים נוספים של חזית הלחימה. במהלך סוף 1941 - אביב 1942 החלו להפעיל את מפעלי התעשייה הכבדה שפונו לאזור הרי אורל וסיביר וכמות התחמושת שהגיעה לחזית גדלה. בהתאם לכך, לשנת 1942 תוכננו פעולות התקפיות במספר אזורים. בהתאם לפקודת סטבקה מס' 130 מ-1 במאי 1942 "על הצבא האדום להגיע במהלך השנה לגירוש הוורמאכט משטח ברית המועצות".

אחד המבצעים המתוכננים במסגרת זו היה מבצע לשחרור חרקוב והכנעת קבוצת ארמיות דרום.

הצדדים היריבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך המתקפה הוקמה מפקדה מיוחדת "הכיוון הדרום מערבי" בפיקוד של סמיון טימושנקו, מפקד המטה איוואן בגרמיאן ונציג הסטבקה ניקיטה חרושצ'וב. תחת מפקדה זו פעלו הכוחות של שתי חזיתות:

וורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל מול כוחות הצבא האדום עמדה קבוצת ארמיות דרום בפיקוד פדור פון בוק. בגזרה הרלוונטית הוצבו היחידות הבאות:

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1942 יחידות של החזית הדרום-מערבית הצליחו תוך מתקפה מוצלחת להתבסס על הגדה המערבית של הנהר סוורסקי דונץ וזה היה בסיס טוב להמשך התארגנות למתקפה לכיוון חרקוב ודנייפרופטרובסק. הגרמנים תכננו לחסל את המובלעת ותחילת המתקפה תוכננה ל-18 במאי.

אמנם, הצבא האדום החל את מתקפתו כבר ב-12 במאי. התוכנית הייתה לכתר את הארמייה ה-6 הגרמנית באזור חרקוב ולשחרר את העיר. המתקפה הייתה מוצלחת למדי ולקראת 17 במאי יחידות של הצבא האדום היו קרובות לפרברי העיר.

בחלק הדרומי, הארמיות ה-6, ה-9 וה-57 הסובייטיות התקדמו בשתי הגדות של סוורסקי דונץ. בחלק הצפוני של הלחימה הארמייה ה-28 הצליחה לפרוץ את קו ההגנה הגרמני ברוחב של 65 ק"מ והתקדמה לכיוון בלגורוד.

לצד ההתקדמות האיטית הורגשה גם פסיביות של חלק מהיחידות של הצבא האדום והססנות של סמיון טימושנקו לנצל עתודות שריון שהיו ברשותו. כמו כן לא היה תאום בין המתקפות של שתי החזיתות שהיו תחת פיקודו הכולל. כתוצאה מכך, הוורמאכט הצליח לסיים את ההתארגנות מחדש ולרכז את כוחות המחץ בכיווני מתקפת הנגד.

ב-17 במאי טנקים של אוואלד פון קלייסט תקפו את הארמייה ה-9 הסובייטית, פרצו את קו ההגנה שלה ולקראת 23 במאי היא כבר לא יכלה לסגת מזרחה. סמיון טימושנקו פנה לסטבקה בבקשה לתגבורת. ראש המטה הכללי החדש אלכסנדר ואסילבסקי ביקש אישור לנסיגת הכוחות, אך יוסיף סטלין סירב לאשר את הנסיגה. במהלך 18 במאי ביקש ואסילבסקי פעם נוספת אישור לנסיגה. סמיון טימושנקו וניקיטה חרושצ'וב טענו שהסכנות לא כה חמורות, אך סטלין לא אישר את הנסיגה גם הפעם. כתוצאה מכך, לקראת 23 במאי רוב היחידות התוקפות של הצבא האדום כותרו.

החל מ-25 במאי החלה מתקפה של הכוח המכותר מזרחה במטרה לפרוץ את הכיתור, אמנם ללא הצלחה של ממש. למרות המאמץ הגדול רק כעשירית מהכוחות המכותרים הצליחו לפרוץ אותו. המפקדים של הארמיות המכותרות וסגן מפקד החזית הדרום-מערבית נהרגו במהלך הקרבות.

איוואן בגרמיאן שהיה בין מתכנני המבצע טען בזכרונותיו שכישלון המבצע היה תוצאה של פעולות לא נכונות של מפקדים בשטח ולא בעיה של תכנון המבצע.

השלכות כישלון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מקריסת החזית הדרום-מערבית והחזית הדרומית הוורמאכט היה יכול להתחיל במתקפה אסטרטגית בדרום במטרה להגיע לקווקז ולוולגה. ב-23 ביולי רוסטוב על דון נפלה בידי הנאצים וב-6 באוגוסט הם היו בפרברי סטלינגרד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב חרקוב השני בוויקישיתוף