יום קורבן עצים
יום קורבן עצים הוא יום שבו היו תורמים עצים ללשכת העצים שממנה לקחו עצים למזבח העולה. במשנה מצוינים תשעה תאריכים המפוזרים על פני השנה (אבל רובם בחודש אב), שבכל אחד מהם הביאה משפחה אחרת את העצים. במגילות מדבר יהודה מועד העצים חל סמוך לראש השנה ונמשך שישה ימים רצופים. במגילת תענית מופיע ט"ו באב שהוא יום קורבן עצים לכל העם.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורבן העצים מוזכר לראשונה בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה: ”וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה, לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה.” הוא מוזכר שנית בסיום הספר, בפרק י"ג, פסוק ל"א: ”וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וְלַבִּכּוּרִים, זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה.”
התקנה הוסברה בתוספתא מסכת תענית: ” מה ראו זמן עצי כהנים והעם לקרות למנות? כשעלו מן הגולה ולא מצאו בלשכה, עמדו אילו ונדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור. וכך היתנו עמהם נביאים, שאפילו לשכה מלֵאה עצים ואפילו עצים משל ציבור — יהו אילו מתנדבין עצים בזמן הזה כל שעה שירצו. שנאמר: "והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהי לעתים מזומנים שנה בשנה" (נחמיה, י', ל"ח)”.
הלכה זו מובאת בתלמוד הבבלי, כברייתא: ”למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם. וכך התנו נביאים שביניהן, שאפילו לשכה מלאה עצים – יהיו אלו מתנדבין משלהן.” (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח, עמוד א')
באחת ממגילות מדבר יהודה החג מופיע כחג מדאורייתא לאחר המצווה לקיום חג הסוכות ברשימת החגים שבפרשת אמור (ספר ויקרא, פרק כ"ג):
וידבר ה' אל משה לאמור: צו את בני ישראל לאמור: בבואכמה אל הארץ אשר אנוכי נותן לכמה לנחלה, וישבתם עליה לבטח, תקריבו עצים לעולה ולכל מלאכת הבית אשר תבנו לי בארץ: לערוך אותם על מזבח העולה מתחת העולות המנחות והזבחים לפסחין ולשלמים ולתודות ולנדבות ולעולות, דבר יום ביומו... (חסר) מים ולמנחות ולכל מלאכת הבית יקריבו... (חסר) אחר מועד היצהר יקריבו את העצים, שנים (עשר?) (חסר) המקריבים: ביום הראשון לוי... (חסר) ושמעון וביום הרביעי... (חסר)
אופי היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום קורבן העצים היה יום חג לאותה משפחה שהביאה את העצים:
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק[1] אני מבני בניו של סנאב בן בנימין ופעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו הוא.
יחד עם העצים הביאו קרבנות נוספים. במגילת המקדש יש רשימת קרבנות ציבור המוקרבים בימי קרבן העצים ואילו הרמב"ם כותב שמקריבים נדבות:
ומהו קרבן העצים זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והיה להם כמו יום טוב ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה.
חמישה עשר באב היה יום קורבן עצים כללי[2], ויום חג לכל עם ישראל[3], מעבר לחג פרטי של כל אדם שמביא קורבן[4].
לדעת כנה ורמן, מועד העצים של כת קומראן הוא האחרון בסדרת מועדי הביכורים וממנו ואילך אסור על פי היהדות להעלות למזבח עצים ישנים[5].
תאריכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי קורבן העצים מפורטים במשנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה':
זמן עצי כהנים והעם, תשעה: באחד בניסן, בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז, בני דוד בן יהודה. בחמשה באב, בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו, בני יונדב בן רכב. בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו, בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה. בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה. באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה.
רוב המשפחות המוזכרות במשנה מופיעות ברשימת עולי בבל בספר עזרא, פרק ב' וספר נחמיה, פרק ז'.
במגילת המקדש מתוארים שישה ימים רצופים החלים בין מועד היצהר ליום הזיכרון שבכל אחד מהם מקריבים שני שבטים: ביום הראשון - שבט לוי ושבט יהודה, ביום השני - שבט בנימין ובני יוסף (שבט אפרים ושבט מנשה יחד), ביום השלישי - שבט ראובן ושבט שמעון, ביום הרביעי - שבט יששכר ושבט זבולון, ביום החמישי - שבט גד ושבט אשר, ביום הששי - שבט דן ושבט נפתלי. על פי מגילת מקצת מעשי התורה, מועד השמן חל ביום ראשון, בעשרים ושנים בחודש החמישי בלוח השנה במגילות קומראן, ואחריו קורבן העצים מיום שני 23 בחודש. מכיוון שבשבת לא מקריבים[6], נדחה היום השישי ליום ראשון 29 בחודש[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרבן עצים, באתר של מכון המקדש
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בתלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ד', הגרסה רבי אלעזר בן רבי יוסי.
- ^ מגילת תענית, פרק ה'; מלחמת היהודים, ספר ב', פרק י"ז, פסקה ו'
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ד', הלכה א'
- ^ כנה ורמן, לגלות נסתרות: פרשנות והלכה במגילות קומראן, עמוד 335
- ^ ספר ברית דמשק עמוד י"א
- ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים, כרך שני, עמוד 466