קסניה סבטלובה

קסניה סבטלובה
Ксения Игоревна Светлова
לידה	28 ביולי 1977 (בת 46); י"ג באב ה'תשל"ז; מוסקבה, ברית המועצות
מדינה	ברית המועצות, ישראל
תאריך עלייה	1991
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	התנועה, המחנה הציוני
סיעה	המחנה הציוני, התנועה
	31 במרץ 2015 – 30 באפריל 2019; (4 שנים ו־4 שבועות)
כנסות	20
	מזרחנית; פרשנית בערוץ 9;
	מזרחנית; פרשנית בערוץ 9;

קסניה סבטלובה (ברוסית: Ксения Светлова; נולדה ב-28 ביולי 1977) היא חברת הכנסת לשעבר מטעם סיעת התנועה, ועיתונאית ישראלית ששימשה כפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסניה סבטלובה נולדה במוסקבה לסבטלנה ולאיגור ועלתה לישראל בשנת 1991, לאחר התפרקות ברית המועצות. התגוררה עם אִמהּ בירושלים ולמדה באולפנת צביה שבעיר.^[1] כבוגרת אולפנה דתית-לאומית לא התגייסה לצה"ל.^[2] היא בעלת תואר ראשון ושני בתקשורת, לימודי אסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והיא דוקטורנטית באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא יחסה של התקשורת המצרית לישראל בשנים 1979–2011. דוברת ארבע שפות: עברית, ערבית, רוסית ואנגלית^[^{דרוש מקור]} ומתראיינת לתקשורת בכל אחת משפות אלו. פרסומיה בפייסבוק כתובים לרוב בשתיים עד ארבע שפות.

כעיתונאית ומזרחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבטלובה שימשה ככתבת בערוץ ישראל פלוס (ערוץ 9) מאז שנת 2002, שם סיקרה בדרך ישירה ובלתי אמצעית את הזירה הערבית והמזרח תיכונית על היבטיה הרבים. בנוסף, כתבה עבור מגוון כתבי עת, ובשנת 2004 זכתה בפרס הראשון בפסטיבל האירואסייתי "טלפורום" שנערך במוסקבה, כהוקרה על כתבת תחקיר מאזור דרום הר חברון^[^{דרוש מקור]}. ראיינה מנהיגים ערבים רבים, ביניהם יאסר ערפאת, מחמוד עבאס, השייח אחמד יאסין, מנהיגי חזבאללה ועוד.^[3]

בין האירועים שסיקרה מהשטח: מלחמת עיראק, הלווייתו של ראש ממשלת לבנון, רפיק אל-חרירי, יישום תוכנית ההתנתקות, מלחמת האזרחים בסוריה, ההפיכה במצרים (2011) וההפיכה במצרים (2013).^[4] בשנת 2011, בתחילת ההפיכה, חזתה סבטלובה את נפילתו ההולכת וקרבה של שלטון מובארכ.^[^{דרוש מקור]}

סבטלובה מרבה לכתוב על נושאים הקשורים למזרח התיכון ולדת האסלאם. היא סיקרה רבות את האביב הערבי וכתבה מאמרי פרשנות ודעה על הנושא.^[5]^[6] בביקורה בכורדיסטן העיראקית כתבה על העם הכורדי והקשר שלו למדינת ישראל,^[7] על מחיקת זהותו היהודית של הנביא יחזקאל^[8]^[9] וכמו כן על נושאים שונים הקשורים לדאעש.^[10]

בשנת 2020 בהוצאת "פרדס הוצאה לאור" פרסמה את הספר "על עקבים במזרח התיכון" שבו היא מעלה זכרונות על סקירת הזירה הערבית והמזרח תיכונית במסגרת עבודתה כעיתונאית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2015 הוכרז על הצטרפותה למפלגת "המחנה הציוני", והיא שובצה למקום ה-4 ברשימת "התנועה" בראשות ציפי לבני, שהוא המקום ה-21 ברשימת "המחנה הציוני".^[11] לאחר שקבלה הרשימה בבחירות 24 מנדטים, נבחרה לכנסת ה-20.

בכנסת ה-20, סבטלובה חברה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ובוועדת החוץ והביטחון, והקימה ארבע שדולות: השדולה למען חופש העיתונות וחופש הביטוי, השדולה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת יהודי ארצות ערב ואסלאם, השדולה החילונית ושדולה לקידום יחסי ישראל - כורדיסטן. בנוסף, היא חברה בשדולה לשיתוף פעולה אזורי.

בכנסת זו, הופקד בידיה הטיפול בקבוצות ידידות בין-פרלמנטריות של ישראל ושל המדינות הבלטיות, וכן, של פינלנד. כחברת הכנסת, הגישה סבטלובה חוקים בנושאים הקשורים לחייהם של העולים מברית המועצות לשעבר, חוקים בנושאי דת ומדינה, וחוקים בנושא חופש הביטוי וחופש העיתונות.

ב-2017 תועדה סבטלובה כשהיא כותבת בשפתון ורוד על חלון המכונית של חברת סיעתה ח"כ לאה פדידה, שחנתה במקום החנייה שלה.^[12]

ב-29 בינואר 2019 הודיעה כי לא תתמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת.^[13]

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבטלובה נמנית עם מחנה השמאל, ומרבה להתבטא בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתקשורת ובנאומיה בכנסת ומשתמשת בחיזוקים ודוגמאות מתוך ניסיונה ככתבת בעולם הערבי.^[14]

עם עלייתה נשלחה למערכת החינוך הממלכתית דתית בירושלים, שם סיגלה תפיסת עולם ימנית.^[3] אולם, חשיפתה לשכניה הפלסטינים והערבים של ישראל במסגרת עבודתה כעיתונאית הביאה אותה מאוחר יותר להאמין כי השלום "לא רק נחוץ, הוא גם אפשרי".

מתוך חברי הכנסת יוצאי ברית המועצות לשעבר ודוברי הרוסית, היא מתבלטת בפעילותה למען שוויון ונגד גזענות. הדבר בולט בהצעות חוק שהניחה על שולחן הכנסת.^[15]

סבטלובה בחרה לעסוק בנושא זה גם במסגרת השדולה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת ארצות ערב ואסלאם, ולדבריה, חוויותיה כעולה חדשה למדינת ישראל, לצד היכרותה עם העולם הערבי, בנו את תפישת עולמה בנושא זה.^[16]

סבטלובה מחזיקה בתפישת עולם סוציאל-דמוקרטית.

מאז פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה סבטלובה מתנגדת נחרצות למדיניות הקרמלין ומביעה זאת דרך חשבון הטוויטר שלה.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבטלובה עלתה לישראל יחד עם אמה וסבתה, ולאחר עלייתה התגוררה יחד עמן בירושלים, שם למדה במערכת החינוך הממלכתית דתית.

סבטלובה נשואה בשנית לאנטולי, איש היי-טק, גם הוא עולה מברית המועצות לשעבר; את נישואיהם ערכו באיי סיישל, ולא בישראל, במחאה על מה שהגדירה כמונופול של הרבנות הראשית לישראל על הנישואין בישראל.^[17] היא אם לבנות תאומות מנישואיה הראשונים ולבת מנישואיה השניים, אותה ילדה ב-2018, במהלך כהונתה כחברת הכנסת.^[18] מתגוררת עם משפחתה ועם אמה במודיעין-מכבים-רעות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא קסניה סבטלובה בוויקישיתוף

קסניה סבטלובה, באתר הכנסת
קסניה סבטלובה, ברשת החברתית פייסבוק
קסניה סבטלובה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קסניה סבטלובה, ביישום טלגרם
קסניה סבטלובה, באתר כנסת פתוחה
סרטונים בערוץ של קסניה סבטלובה, באתר יוטיוב
קסניה סבטלובה באתר ערוץ 9
קסניה סבטלובה באתר Slon.Ru
רשימת פרסומיה של קסניה סבטלובה(הקישור אינו פעיל) באתר מכון מיתווים
נתי טוקר, תקשורת | התשובה הנשית לצבי יחזקאלי, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2014
רויטל בלומנפלד‏, מכיכר תחריר לפוליטיקה: קסניה סבטלובה רק רצתה להכיר את השכנים, באתר וואלה!‏, 29 בינואר 2015
אורלי נוי, "יש הרבה משותף בין מזרחים לרוסים, למרות הניסיונות לשסות", באתר שיחה מקומית, 29 בינואר 2015
מזל מועלם, ח"כ סבטלובה: אבו מאזן הוא הזדמנות שהוחמצה, באתר אל-מוניטור, 3 בספטמבר 2015
"אי-אפשר לנתק את הצבא מהאווירה הציבורית", באתר העין השביעית, 15 בפברואר 2016
דוד בן בסט מראיין את קסניה סבטלובה, "הנבחרים", באתר YouTube, ‏28 בספטמבר 2018

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ יהודה גולן, ואז הגיע הטלפון מציפי לבני, באתר מודיעין ניוז, 18 במרץ 2015
^ אושיק פלר גיל, נעים להכיר: הח"כיות החדשות במחנה הציוני, באתר סלונה, 1 באפריל 2015
^ ¹ ² סמדר שיר, אחו"כיות, "ידיעות אחרונות", 20 במרץ 2015
^ קסניה סבטלובה, יומן תחריר: מהפכה 2.0, באתר ישראל היום, 5 ביולי 2013
^ קסניה סבטלובה, תוניסיה: עתיד חדש־ישן, באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2014
^ קסניה סבטלובה, תקשורת המונים ויחסי ישראל-ערב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 באוקטובר 2013
^ Israel, our ally, באתר ג'רוזלם פוסט, 31 באוגוסט 2010 (באנגלית)
^ Erasing Ezekiel's Jewish identity, באתר ג'רוזלם פוסט, 17 בינואר 2010 (באנגלית)
^ קסניה סבטלובה, הורסים את בתי הכנסת, באתר ישראל היום, 31 באוקטובר 2014
^ קסניה סבטלובה, בזאר הנשים של דאעש, באתר ישראל היום, 28 בנובמבר 2014
^ יהונתן ליס, השריון של לבני: אשת התקשורת קסניה סבטלובה, באתר הארץ, 18 בינואר 2015
^ עם שפתון ורוד: ח"כ קסניה סבטלובה תועדה כותבת בשפתון ורוד על חלון רכבה של ח״כ פדידה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2017
^ טל שניידר, ‏ח"כ קסניה סבטלובה עוזבת את התנועה של ציפי לבני, באתר גלובס, 29 בינואר 2019
^ דבריה של סבטלובה בכנסת ישראל ערוץ הכנסת 2015
^ ראו אתר הכנסת
^ ראו דבריה בכנסת אתר ערוץ הכנסת והפייסבוק האישי שלה 2015
^ nrg חדשות, בלי הרבנות: ח"כ סבטלובה התחתנה באיי סיישל, באתר nrg
^ הודעה בחשבון הטוויטר של סבטלובה.

[1] יהודה גולן, ואז הגיע הטלפון מציפי לבני, באתר מודיעין ניוז, 18 במרץ 2015

[2] אושיק פלר גיל, נעים להכיר: הח"כיות החדשות במחנה הציוני, באתר סלונה, 1 באפריל 2015

[סמדר_שיר-3] ¹ ² סמדר שיר, אחו"כיות, "ידיעות אחרונות", 20 במרץ 2015

[4] קסניה סבטלובה, יומן תחריר: מהפכה 2.0, באתר ישראל היום, 5 ביולי 2013

[5] קסניה סבטלובה, תוניסיה: עתיד חדש־ישן, באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2014

[6] קסניה סבטלובה, תקשורת המונים ויחסי ישראל-ערב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 באוקטובר 2013

[7] Israel, our ally, באתר ג'רוזלם פוסט, 31 באוגוסט 2010 (באנגלית)

[8] Erasing Ezekiel's Jewish identity, באתר ג'רוזלם פוסט, 17 בינואר 2010 (באנגלית)

[9] קסניה סבטלובה, הורסים את בתי הכנסת, באתר ישראל היום, 31 באוקטובר 2014

[10] קסניה סבטלובה, בזאר הנשים של דאעש, באתר ישראל היום, 28 בנובמבר 2014

[11] יהונתן ליס, השריון של לבני: אשת התקשורת קסניה סבטלובה, באתר הארץ, 18 בינואר 2015

[12] עם שפתון ורוד: ח"כ קסניה סבטלובה תועדה כותבת בשפתון ורוד על חלון רכבה של ח״כ פדידה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2017

[13] טל שניידר, ‏ח"כ קסניה סבטלובה עוזבת את התנועה של ציפי לבני, באתר גלובס, 29 בינואר 2019

[14] דבריה של סבטלובה בכנסת ישראל ערוץ הכנסת 2015

[15] ראו אתר הכנסת

[16] ראו דבריה בכנסת אתר ערוץ הכנסת והפייסבוק האישי שלה 2015

[17] rg חדשות, בלי הרבנות: ח"כ סבטלובה התחתנה באיי סיישל, באתר nrg

[18] הודעה בחשבון הטוויטר של סבטלובה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]