קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית
קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית בקליפת המוח הקדם-מצחית
קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית בקליפת המוח הקדם-מצחית
מזהים
FMA 276189 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.186.211.200.885.287.500.270.700.750 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D000087643 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C4019080 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חלוקה לאזורים בקליפת המוח הקדם-מצחית. קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית מסומנת בצבע ירוק.

קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית או "הרוחבית-צִדית" (DLPFC או DL-PFC; בלועזית: הקורטקס הפרה-פרונטָלי הדורסו-לטראלי) היא חלק מקליפת המוח הקדם-מצחית.

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית לא מקבלת מידע חושי ישיר, היא אינה מעורבת בחישובים רגשיים ואינה מאחסנת זיכרון לטווח ארוך[1]. לעומת זאת, היא מעורבת בתפקודים ניהוליים[1].

המערכות העצביות המפותחות של קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית משרתות את זיכרון העבודה, על ידי ייצוג מידע בהיעדר גירוי חושי[2]. היכולת ליצור ולשמר חוט מחשבה פנימי ללא תלות במציאות החיצונית, משחררת את האדם מהמגבלות של תגובה לאירועים סביבתיים מידיים בלבד[3]. תהליך זה מתרחש בין היתר גם בשעת נדידת המחשבות, אשר ממלאת תפקיד חשוב בציפייה לקראת הבאות ותכנון של פעולות עתידיות[4]. בנוסף, נדידת מחשבות יכולה גם לתרום ליצירתיות בפתרון בעיות, על ידי הגברת התועלת היצירתית של מרווחי האינקובציה[5]. בהתאם לכך, קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית מגבשת תוכניות ואסטרטגיות עבור התנהגות ההולמת מצב מסוים ומנחה את המעגלים המוטוריים להוציא על הפועל את תוצרי החישובים שלה[1].

לקליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית יש תפקיד בוויסות של תהליכי עכבה[6], היא מפעילה שליטה מעכבת על התנהגויות רגשיות וקוגניטיביות שהן לא הולמות או בלתי מסתגלות[1].

לקליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית יש תפקיד בקבלת החלטות הרגישות לסיכון[7]. בהתאם לכך, לא נראה שהיא מעורבת בנטייה לאימפולסיביות[6].

השפעות על קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש קשר בצורת U הפוכה בין כמות המוליך העצבי דופמין לבין הפעילות העצבית של קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית[8]. כלומר, קיימת רמה מסוימת של דופמין שבה הפעילות תהיה אופטימאלית. ככל שמתרחקים מנקודה זו התפקוד ילך יפגע, בין אם מדובר בעליה או בירידה של רמת הדופמין ביחס לרמה האופטימאלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.
  2. ^ Arnsten, A. F., Wang, M. J., & Paspalas, C. D. (2012). Neuromodulation of thought: flexibilities and vulnerabilities in prefrontal cortical network synapses. Neuron, 76(1), 223-239.
  3. ^ Smallwood, J., Brown, K., Baird, B., & Schooler, J. W. (2012). Cooperation between the default mode network and the frontal–parietal network in the production of an internal train of thought. Brain research, 1428, 60-70.
  4. ^ Stawarczyk, D., Majerus, S., Maj, M., Van der Linden, M., & D'Argembeau, A. (2011). Mind-wandering: phenomenology and function as assessed with a novel experience sampling method. Acta psychologica, 136(3), 370-381.
  5. ^ Schooler, J. W., Smallwood, J., Christoff, K., Handy, T. C., Reichle, E. D., & Sayette, M. A. (2011). Meta-awareness, perceptual decoupling and the wandering mind. Trends in cognitive sciences, 15(7), 319-326.
  6. ^ 1 2 Catharine A. Winstanley, Dawn M. Eagle, Trevor W. Robbins (2006). Behavioral models of impulsivity in relation to ADHD: Translation between clinical and preclinical studies. Clinical Psychology Review 26, 379–395
  7. ^ Madden, Gregory J. (Ed); Bickel, Warren K. (Ed), (2010). Impulsivity: The behavioral and neurological science of discounting. Washington, DC, US: American Psychological Association, xvi, 453 pp.
  8. ^ Bertolino, A., Di Giorgio, A., Blasi, G., Sambataro, F., Caforio, G., Sinibaldi, L., ... & Dallapiccola, B. (2008). Epistasis between dopamine regulating genes identifies a nonlinear response of the human hippocampus during memory tasks. Biological psychiatry, 64(3), 226-234.



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.