קלווריה (ליטא)
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 סמל קלווריה | |
 | |
| בית הכנסת החדש בעיר | |
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| מחוז | מחוז מריאמפולה |
| מחוז משנה | קלווריה |
| תאריך ייסוד |
1667  |
| גובה | 131 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 4,025 (1 בינואר 2023) |
| קואורדינטות | 54°24′53″N 23°13′41″E / 54.414722222222°N 23.228055555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.kalvarija.lt/ | |
  | |
קלווריה (בליטאית: Kalvarija; ביידיש: קאלוואריע) היא עיר שהוקמה במאה ה-17 בחבל סובאלקיה, הבירה המנהלית של מחוז המשנה קלוואריה במחוז מריאמפול שבדרום-מערב ליטא.
העיר יושבת סמוך לגבול עם פולין.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות החלה בשנת 1640. בשנת 1791 קלווריה הוכרזה כעיר.
בשנים 1795-1807 הייתה קלווריה חלק מפרוסיה. בשנת 1815 נכבשה על ידי הרוסים והייתה לחלק מהאימפריה הרוסית. במאה ה-19 נסלל כביש מהיר שחיבר את וורשה עם סנט-פטרסבורג ועבר סמוך לעיר, מה שנתן לה תנופת התפתחות. בשנת 1895 אירעה שריפה גדולה בעיירה שפגעה בבתים רבים בעיירה[1]. השליטה הרוסית נמשכה עד 1915. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה על-ידי הגרמנים. ב-1919, עם פינוי הגרמנים, הפכה קלווריה לחלק ממחוז מריאמפול בליטא העצמאית. בשנת 1921 חוברה קלווריה למסילת הברזל הליטאית. בשנת 1926 הועבר לשטחה בית חולים לחולי נפש, והוא היה אחד מהמוסדות הרפואיים הגדולים של ליטא. במהלך מלחמת העולם השנייה כ-70 אחוז מהמבנים נשרפו.[2] שלטונות הכיבוש הנאצים הקימו בעיר מחנה שבויים. בשנת 1944 עם כיבוש ליטא על-ידי הסובייטים, חזרה קלווריה להיות תחת רוסיה, עד לפירוק ברית המועצות.[3]
הרכב לאומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1897 חיו בקלווריה 9.378 נפש: 38.2% יהודים, 20.9% רוסים, 16.3% ליטאים, 15.1% פולנים.
בשנת 1923 חיו בה 4.529 נפש: 27.2% יהודים, 55.7% ליטאים, 8.7% פולנים.
בשנת 2001 חיו בה 5,090 נפש: 97.8% ליטאים.[3]
יהדות קלווריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה עד סוף מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על יהודים בקלווריה נודע בתחילת המאה ה-18 עת היהודים קיבלו היתר מהמלך אוגוסט השני לבנות בית כנסת. כמו כן הותר להם לעסוק במלאכה, בתנאי שלא יצטרפו לגילדות, במסחר, חקלאות ומעט במסחר. רוב חנויות בעיר היו בידיים של יהודים. הם גם סחרו בתבואה ותיווכו בין ביצוא התבואה מליטא לגרמניה. התפתחה תעשיית עיבוד זיפי חזיר וכן ייצור חמאה, עופות ומוצרים חקלאיים אחרים. למשפחת קורנגולד היו מספר רב של כוורות; משפחות אפשטיין, קרונזון וסולומון היו מטעי טבק. משפחת סולומון עסקה גם ביצור סיגריות. משפחת רומנוב נודעה בטחנת הקמח הגדולה שלה בליטא.
בשנות ה-80 של המאה ה-19, בעקבות הקשיים הכלכליים, רבים מהצעירים היגרו לארצות הברית, לדרום אפריקה ולארץ ישראל.
רוב הילדים למדו ב"חדר" תורה ועברית.
בקלווריה היה "תלמוד תורה" בו למדו ללא תשלום כ-150 ילדים עניים. בשנת 1884 התפרסמה מודעה בעיתון המליץ על-ידי רבני התלמוד תורה, בה קראו לתושבי קלווריה לשעבר המתגוררים באמריקה ובדרום אפריקה, לעזור בתרומה לילדים העניים הלומדים בתלמוד תורה.
בשנים 1859-1958 הוקם בית ספר יהודי כללי ובו למדו 80-100 בנים ובנות. בשנ1899 הוקם "בית ספר לאומי" ובו למדו עברית ויהדות והוא נועד לילדים מהמשפחות העניות שלמדו ב"חדר".
בשנת 1803 הוקם בית כנסת במקום הישן שהיה עשוי עץ. לבית הכנסת החדש היו קירות אבן עבים וארון קודש ובימה משוכללים שנבנו מעץ על ידי אומן. הקירות עוטרו בציורי חיות. אגף הנשים היה משני צידי הבניין. בשנת 1869 הוקם בית מדרש בחצר בית הכנסת. הוא נבנה בכספים שנתרמו על ידי שרה רעייתו של עזריאל סובולביץ מקניגסבורג.
לימוד תורה ושיעורים התקיימו בחברת ש"ס {קבוצת לימוד התלמוד} משנת 1796, מדי לילה נלמד דף תלמוד.
בין הרבנים ששירתו את הקהילה היו: רבי שמואל בן אליעזר (המאה הי"ח); הרב אריה לייב שפירא; רבי יהושע יצחק שפירא, מחבר הספר עמק יהושע [עמק יהושע] שיצא בוורשה, 1842; רבי מרדכי מלצר (1851-1864); רבי מרדכי הלוי הוכמן (משנת 1865); הרב בן ציון שטרנפלד, מחבר הספר " שערי ציון", רבי אליעזר שמחה רבינוביץ (1887-1909); הרב זליג ראובן בנגיס (משנת 1938) ולאחר מכן התגורר בירושלים; בתיעוד משנת 1940 נרשם שמו של הרב משה מזיגל, ככל הנראה הרב האחרון.
פעילויות רבות בתחום הרווחה החברתית: אגודת הלוואות חינם (גמילות חסדים) העניקה הלוואות לנזקקים ששולמו בתשלומים שבועיים קטנים; חברה לביקור חולים שסיפקה לחולים עזרה הרפואית ותרופות ללא תשלום; ארגון של נשים (הן נשואות ורווקות) בשם Medkhen Varein שעזר לעניים במהלך החלמתם ממחלה. היא אף סיפקה את הכספים למי שנאלץ לנסוע לחו"ל לטיפול.
בעשור האחרון של המאה ה-19 היו בקלווריה מספר אינטלקטואלים אשר שלטו בעברית. חלקם היו מנויים לעיתונים העבריים "המליץ", "המגיד", "השחר" ואחרים.
חלק מיהודי המקום עלו לארץ ישראל עוד לפני שהחלה תנועת חיבת ציון בפעילותה. בתחילת שנות ה-80 הצטרפו כמה מיהודי קלווריה לארגון יסוד המעלה, אשר נוסד בסובלק, ומטרתן הייתה ליישב מחדש את ארץ ישראל. בין העולים בשנות התשעים של המאה ה-19 היו משפחתו של ישראל-מאייר הודורובסקי, שהיה ממייסדי חדרה; משפחתם של משה לייב כהנא, ממייסדי כרמל מזרחי, ובנו, אליהו אהרון, שהיה ממייסדי תל אביב. ההסתדרות הציונית פעלה בעיירה משנת 1898. ברשימה של 1909, מהתורמים לקרן לארץ ישראל, היו 120 יהודים מקלוואריה.
בין ילידי קלוואריה הבולטים נמנים: קלמן שולמן (1821-1899) הסופר והמתרגם. הוא תרגם את סודות פריז [ le Mysteres de Paris ] מאת הסופר הצרפתי יוג'ין סו (1804-1857). הוא גם תרגם את יצירותיו של יוספוס. כל 24 ספריו יצאו לאור בוילנה. שניים מהרבנים של רפורם טמפל עמנואל בניו יורק, ד"ר סמואל שולמן וד"ר סמואל ה. גולדנזון נולדו בקלוואריה. שני בניו של המורה ישראל מאייר אלקס היו רופאים ידועים בקובנה. אחד מהם, ד"ר אלחנן אלקס, היה ראש הוועד היהודי בגטו קובנה. הוא מילא את התפקיד הקשה ביותר הזה בכבוד רב.
בסתיו 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הורה הגנרל הרוסי רננקמף ליהודי המקום לבצע עבודות סלילת כבישים כעונש על אהדתם לכאורה לגרמנים. בקרבות שהתחוללו באזור בזמן המלחמה נפצעו 220 יהודים מקומיים. מחצית העיר נהרסה בשריפה, כולל בית הכנסת הישן. הנסיבות אילצו את רוב היהודים לעזוב את העיר ולהתפזר ברחבי רוסיה. לאחר שהגרמנים כבשו את קלוואריה, חזרו רבים לעירם ההרוסה. הם היו תלויים בתמיכה מבחוץ שניתנה על ידי סניף קנינגסבורג של אגודת הסיוע ליהודי גרמניה [Hilfsverein].
בשנת 1903
בתקופת ליטא העצמאית שנת 1918 ועד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקלווריה נותר מתחם בית הכנסת הכולל שלושה מבנים: בית הכנסת הקיצי שנבנה במאה ה-18, בית הכנסת החורפי שנבנה במאה ה-19 ובית הספר התלמוד הידוע גם כבית הרב שנבנה במאה ה-20.
בשנת 2014 הגיעו לסיכום יו"ר הקהילה היהודית בליטא ועיריית קלווריה על המשך שיפוץ הבניינים, שהחל בשנת 2001, ולהכשיר את המקום למרכז ציבורי, תרבותי, חינוכי ואקדמאי.
מתחם בית הכנסת רשום במרשם אוצרות התרבות הלאומיים המוגנים.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קלווריה- "קלווריה (ליטא)", באתר JewishGen (באנגלית)
קלווריה (ליטא), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שרפת עיר קאלוואריא, הצפירה, 29 ביולי 1895
- ^ קרול מונוסון עדן, קלווריה, באתר JewishGen
- ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Kalvarija, Vikipedija, 2024-02-17 - ^ Kalvarija Municipality to Renovate Synagogue Complex – Lithuanian Jewish Community, 2018-04-06 (באנגלית אמריקאית)
| בקרת זהויות |
|
|---|
