קייס עובייד
 | |
| לידה |
אוקטובר 1973 (בן 50) טייבה, ישראל  |
|---|---|
| שם לידה |
قيس حسن كامل عبيد |
| מדינה |
ישראל |
| מקום מגורים |
לבנון |
| מפלגה |
חזבאללה |
  | |
קייס חסן כאמל עובייד (בערבית: قيس حسن كامل عبيد, תעתיק מדויק: קיס חסן כאמל עביד; נולד ב-1973), המכונה "אבו חסן"[1], הוא סוכן לשעבר של המודיעין הישראלי סייען טרור לרשות הפלסטינית שהפך לסוכן כפול לטובת חזבאללה, ומאוחר יותר לקצין מבצעים של הארגון בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית. בין היתר, היה מעורב בחטיפתו של אלחנן טננבוים.
רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת עובייד היא משפחה מוסלמית סונית מעיראק, שענפיה השתקעו בתחילת המאה ה-20 בלבנון, בארץ ישראל ובמצרים. הענף הישראלי של המשפחה התמקם בטייבה, והפך לאחת החמולות הגדולות ביישוב. הענף הלבנוני השתקע בעיירה ג'בשית שבדרום לבנון, ואימץ את האסלאם השיעי. הקשר בין הצדדים נשמר, כפי שניכר מהעובדה שסבו של קייס, דיאב עובייד, בן לענף הישראלי של המשפחה, התגורר בשנים 1944-1937 בלבנון, בבית דודו - אביו של המחבל השייח' עבד אל-כרים עובייד[2] (לימים האחראי על כל אזור דרום לבנון בחזבאללה). ב-1944 שב דיאב עובייד לארץ ישראל, ולימים אף כיהן כחבר הכנסת וכיועץ לשר החקלאות. עם זאת, לאורך השנים המשיך לשמור על קשר עם משפחתו בלבנון, באמצעות צד שלישי.
כמו משפחות ערביות ישראליות רבות אחרות, גם משפחת עובייד שילבה שתי זהויות סותרות-לפרקים: הלאומית-פלסטינית (על אף שמוצאו בכלל בעיראק) והאזרחית-ישראלית. בהקשר זה, ראויה במיוחד לציון הצבעתו של דיאב עובייד בכנסת, בפברואר 1963, לטובת המשך הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הצבעה שהוכרעה על חודו של קול.
בתו של דיאב עובייד, נדא, נישאה לחסן עובייד, ולשניים שמונה ילדים; קייס הוא הצעיר שבהם. חסן עובייד כיהן כסגן וכממלא-מקום ראש מועצת טייבה, אך ב-1989 נידון לעשר שנות מאסר על סחר בסמים עם גורמים לבנוניים[3].
פעילות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1994 התעורר במערכת הביטחון הישראלית חשד כי קייס עובייד הבריח ארבעה מקלעי מאג ליריחו (שכבר הייתה בשלטון פלסטיני מלא באותה עת). ב-1995 הוא נחקר במשטרה בחשד לירי טיל לאו בטייבה. ב-1996 נחקר שוב, בחשד להברחת 2.5 מיליון כדורי נשק לשטחי הרשות הפלסטינית. בכל המקרים הללו לא הוכחה אשמתו. ב-1997 נידון עובייד לעבודות שירות, לאחר שבביתו נתפס אקדח ללא רישיון.
על פי מידע שנאסף במערכת הביטחון[דרוש מקור], בשנים 1998-1999 הבריח עובייד בין עשרות למאות כלי נשק לשטחי הרשות הפלסטינית, ביניהם רובי גליל ו-M16, טילי לאו ורימוני יד. פעילי טרור פלסטינים העידו כי הצהיר שמעשיו מונָעים מתמיכה במאבק הפלסטיני; כך או כך, פעילותו זו הניבה לו רווח ניכר, בלא רישומים פליליים משמעותיים.
ב-2002 דיווח העיתון "מעריב" כי עובייד זכה ליחס מועדף מהמשטרה, כיוון ששימש כסוכן של השב"כ עד שנת 2000. מקורותיו של העיתון מסרו כי השב"כ התייחס אל עובייד כאל עבריין פלילי, ולא כאל סיכון ביטחוני, ותגמל אותו על המידע שסיפק באמצעות הקלות ביחסה של המשטרה כלפיו[4]. ב-2007 הציג רונן ברגמן מידע אחר, ולפיו נמנו מפעיליו של עובייד עם עוצבת המודיעין האנושי שבאגף המודיעין בצה"ל[5]. לפי שעה, לא ברור איזה מהדיווחים הוא הנכון, וייתכן אף ששניהם נכונים, שכן שני גופים אלה מקיימים שיתוף פעולה. ייתכן אף ששני הדיווחים אינם נכונים, בהתחשב בקושי לרדת לחקר האמת במקרים אלה.
על-פי דיווח באתר האינטרנט ynet, בדצמבר 1999, בעצם התקופה בה פעל הן כמבריח והן כסוכן שב"כ, התארח עובייד בסעודה שערך עבדאללה השני בארמונו לכבוד שבירת צום הרמדאן; סעודה בה התארחו גם אישי ציבור פלסטינים-ישראלים. אחד הנוכחים דיווח לאתר כי עובייד זכה לכבוד מיוחד, כשהובל לארמון ברכב נפרד, ולא באוטובוס עם שאר המוזמנים. זאת, אף שאינו, ולא היה, איש ציבור[6].
חטיפת אלחנן טננבוים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשת טננבוים
משפחת עובייד קיימה קשרים עם משפחת בירו הלבנונית, שמהווה את אחד ממוקדי הכוח המרכזיים בסחר הסמים בלבנון. אבי המשפחה, מוחמד בירו, שיתף פעולה עם צה"ל בשנות ה-80; הוא הכיר את חסן עובייד בעסקאות סמים משותפות[7], או מאוחר יותר, בכלא הישראלי[8] - בו נאסרו בירו[9], ומאוחר יותר גם בנו עלי[10].
בעת מאסרם של חסן עובייד ושל מוחמד ועלי בירו, התהדקו הקשרים בין המשפחות. לאחר שחסן עובייד שוחרר מהכלא, הוא ביקש מבניו להמשיך ולבקר בכלא את מוחמד ועלי בירו. במסגרת ביקורים אלה שמע קייס עובייד ממוחמד בירו על בנו קאיד, ששיתף גם הוא פעולה עם המודיעין הישראלי, ונאלץ לברוח מלבנון ללוס אנג'לס. במהלך שנות ה-90 ביקר קייס עובייד בארצות הברית ופגש את קאיד בירו, ובין השניים נרקמו קשרים חמים[8].
ב-1998, בעקבות התהדקות הקשר בין המשפחות, פנו בני משפחת עובייד למערכת הביטחון וביקשו את שחרורו של מוחמד בירו. בתמורה, הציעו למסור מידע אודות גורלו של הנווט השבוי רון ארד. מערכת הביטחון העריכה כי המידע שבידם אינו אמין, ודחתה את בקשתם[7]. ב-1999 החליט קאיד בירו לחטוף אזרחים ישראלים ולהעבירם לידי חזבאללה, שישתמש בהם כקלפי מיקוח תמורת שחרורם של אסירים לבנונים, ובהם אביו מוחמד ואחיו עלי. קייס עובייד הסכים לשתף פעולה, מתוך הכרה בפוטנציאל הרווח של מכירת החטופים לחזבאללה, והשניים החלו בהכנות בשני מסלולים שונים:
- מסלול החטיפה בכוח התבסס על שני פלסטינים תושבי רצועת עזה, שפעלו כסוחרי סמים והיו גם פעילי חזבאללה. שני אלה אמורים היו לחטוף אזרח ישראלי, להעבירו לרצועה, להוציאו ממנה באמצעות מפגש של סירות דיג או באמצעות מנהרות הברחה למצרים, ואז למסרו לעובייד ובירו, שיעבירו אותו ללבנון. התוכנית נכשלה עקב מעצרם של שני השותפים העזתים בינואר 2001[11].
- מסלול העסקה המפתה כלל את פיתויו של אזרח ישראלי למדינה ערבית, במסווה של עסקה מוצלחת, ואז חטיפתו והברחתו ללבנון. תחילה תכנן עובייד לחטוף את שר האנרגיה והתשתית לשעבר גונן שגב, ואף טווה עמו קשרים עסקיים דרך צד שלישי, אך שגב התגלה כזהיר מדי[12]. כחלופה, הציע עובייד לחטוף את אלחנן טננבוים, שהיה קצין מילואים בדרגת אלוף-משנה, וקיים קשרים עסקיים עם אביו, חסן, ומאוחר יותר שיתף פעולה עם קייס עצמו בניכיון המחאות ובמכירת ציוד ומוצרים בשטחי הרשות הפלסטינית[13]. קייס עובייד העביר לקאיד בירו את כרטיס הביקור של טננבוים, וזה העביר את הכרטיס למזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, שהסכים לקנות את טננבוים.
במהלך שנת 2000 פנה עובייד לטננבוים והציע לו שותפות רווחית בעסקה לייבוא סמים לישראל. על-פי החשד, באותה שנה ביצעו טננבוים ועובייד מספר עסקאות מסוג זה, בהן גם ניסיון להברחת עשרות ק"ג קוקאין מקולומביה לישראל, שסוכל על ידי שלטונות ירדן[14]. בספטמבר יצא עובייד לגרמניה והמשיך לארצות הברית. טננבוים יצא לבריסל ב-4 באוקטובר 2000, ופגש שם את עובייד ואת קאיד בירו, שסיפקו לו דרכון מזויף של ונצואלה. מבריסל טס טננבוים לפרנקפורט ומשם לדובאי, שם הותקף ונחטף ללבנון. ב-15 באוקטובר הודיע נסראללה על חטיפתו. על-פי מספר דיווחים, בעבור חטיפת טננבוים שילם חזבאללה לעובייד סך של 150 אלף דולרים[15].
לאחר משא ומתן ממושך, הגיעו ישראל וחזבאללה להסכמה על עסקת שבויים, במסגרתה הוחזרו לישראל טננבוים וגופות שלושת חטופי הר דב, ב-29 בינואר 2004. תמורת השבתם שחררה ישראל כ-400 אסירים פלסטינים, 35 אסירים אחרים (רובם לבנונים) ו-59 גופות של לבנונים. בין האסירים המשוחררים היו גם עבד אל-כרים עובייד ועלי בירו, ובין הגופות הוחזרה גם גופתו של מוחמד בירו, שמת ב-2003 במהלך מאסרו. בכך, מבחינתו של עובייד, הושגו מטרות החטיפה במלואן (או כמעט במלואן, בהתחשב במותו של מוחמד בירו).
מאז עזיבתו את ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2001, לאחר חשיפת הקשר בין עובייד לחטיפת טננבוים, נחקרו שניים מאחיו (האחות מונה חסן-עובייד והאח אכרם עובייד) בחשד לסיוע לחזבאללה, אך שוחררו במהרה בלא כל אישום[16]. שנה אחר-כך, בספטמבר 2002, נשללה אזרחותו של עובייד על ידי שר הפנים, אלי ישי[17].
על-פי מספר דיווחים, עובייד שהה זמן מוגבל בלונדון, וניסה לפתות ישראלים נוספים לעסקאות שיובילו לחטיפה; בין השאר, המשיך במאמציו לפתות את השר לשעבר שגב[18]. מאמצים אלו לא צלחו. לאחר מכן עבר לביירות, בה הוא מתגורר גם כיום עם רעייתו, חולוד, ובנותיהם התאומות, שחברו אליו בתקופת הביניים שבין החטיפה לדיווח על אודותיה[1].
הצלחת חטיפתו של טננבוים הובילה להשתלבותו של עובייד ביחידה 1800 של חזבאללה, האחראית על פעולות הטרור בישראל וברשות הפלסטינית. היחידה הוקמה על ידי עימאד מורנייה, ואחריו פיקד עליה חאג' ח'ליל חרב[19]. על פי מקורות אחדים מונה עובייד לראש היחידה[5], ואולם מקורות אחרים טוענים כי עובייד הוא פעיל מן השורה ביחידה[11], שנותרה תחת פיקודו של ח'ליל חרב. כך או כך, במסגרת תפקידו אחראי עובייד על הנחיית פעילי טרור ברשות הפלסטינית - בעיקר אנשי גדודי חללי אל-אקצא והתנזים של פת"ח - ומימון פעולותיהם. על-פי בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, חזבאללה הוא שעומד מאחורי פיגועי התאבדות רבים שיצאו מהעיר שכם. אותם בכירים דיווחו גם כי חזבאללה הנחה את הפעילים באמצעות הטלפון והאינטרנט, ומימן את הפעילות באלפי דולרים לפיגוע[1]. מחקירתם של פעילי טרור פלסטינים העצורים בידי השב"כ עלה כי מספר פעילים קיבלו מענקים מיחידה 1800 על ביצוע פיגועים והרכבת מטעני חבלה[20]. בדיון במליאת הכנסת, ב-18 בפברואר 2004, אמר ח"כ רוני בר-און כי מי שקישרה בין עובייד בלבנון לפעילי הטרור הפלסטינים היא אחות בסהר האדום בשם פידא עבדאללה[21] (ככל הנראה, הכוונה היא לסאדה סעיד אחמד עבדאללה, שנעצרה מספר ימים קודם לכן[22]).
על-פי דיווח של סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן", עובייד ניצל את המהומה שלאחר נסיגת ישראל מרצועת עזה בספטמבר 2005 כדי להגיע לעיר המצרית אל עריש, על גבול רצועת עזה, לשהות בה 36 שעות, ולהיפגש בה עם בכירי ארגון גדודי חללי אל-אקצא ברצועת עזה. הנוכחים במפגש סיפרו כי עובייד בירך אותם "על הניצחון במאבק נגד ישראל ועל התבוסה הישראלית", ואמר כי "בחמש השנים האחרונות רק דיברנו בטלפון, ועכשיו רציתי לנצל את ההזדמנות ולפגוש אתכם בעצמי"[23].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ברק רביד, המבוקש הבכיר הגיע 5 דקות מפילדלפי, באתר nrg, 23 בספטמבר 2005
- ^ עלי ואקד, פרשת טננבוים: מדוע לא נחקר הקשר בין "העוביידים"?, באתר ynet, 7 במרץ 2004
- ^ הלל כהן - ערבים טובים, הוצאת עברית בשיתוף עם הוצאת כתר, 2006
- ^ "מעריב" (ציטוט ב"רוטר.נט"), 09-02-2002
- ^ 1 2 רונן ברגמן - נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה, 2007. עמ' 369.
- ^ עלי ואקד, חשיפה: קשר הנשק לשטחים של קייס עובייד, באתר ynet, 20 בנובמבר 2003
- ^ 1 2 עלי ואקד, השמועות טענו: טננבאום ביקש לסחור בסמים, באתר ynet, 22 באוקטובר 2003
- ^ 1 2 יוסי מלמן, סיפור החטיפה: השותף העסקי עובייד הוביל טננבוים לחזבאללה באמצעות סוחר הסמים בירו, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2003
- ^ "הארץ" (ציטוט ב"הייד פארק"), 21-07-2006
- ^ יוסי מלמן, בכפר קילה ממתינים לשחרור עלי בירו, באתר הארץ, 26 בינואר 2004
- ^ 1 2 יוסי מלמן, הארץ, הכירו את האויב. הוא כבר מכיר אתכם, באתר וואלה!, 22 ביולי 2006
- ^ עלי ואקד ואבי כהן, גונן שגב ו"רשת הפיתוי" של חזבאללה, באתר ynet, 24 באפריל 2004
- ^ שאלה תשובה עם יוסי מלמן, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2003
- ^ חדשות נענע, הערכה: איראן מעורבת בהעברת טננבוים ללבנון, באתר nana10, 23 באוקטובר 2003
- ^ "ג'רוזלם פוסט" (ציטוט באתר MIA, הקואליציה הבינלאומית למען החיילים הנעדרים הישראלים), 23-10-2003
- ^ פאוזי אבו טועמה, מונה עובייד שוחררה למעצר בית: "פגעו בי בעיקר נפשית", באתר ynet, 5 בספטמבר 2001
- ^ אלון חכמון ופאוזי אבו טועמה, אח ואחות מטייבה חשודים בסיוע לחזבאללה, באתר ynet, 23 באוגוסט 2001
- ^ נועם שרביט, יד ימינו של נסראללה: ערבי-ישראלי לשעבר מטייבה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC), 13 באוקטובר 2003
- ^ ברגמן, נקודת האל-חזור, עמ' 336-337.
- ^ ברגמן, נקודת האל-חזור, עמ' 376-377
- ^ אתר הכנסת - סטנוגרמה מישיבה מספר 109 מתאריך 18/02/2004
- ^ "ג'רוזלם פוסט" (ציטוט ב"ג'יהאד ווץ'"), 13-02-2004
- ^ החזבאללה מעמיק אחיזתו בחבל עזה, באתר ערוץ 7, 23 בספטמבר 2005