קיום הנדר בבית אל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קיום הנדר בבית אל הוא אירוע מקראי המופיע בספר בראשית, פרק ל"ה בפרשת וישלח. לאחר שביציאתו של יעקב מארץ כנען עבר דרך בית אל ונדר לקבוע את המקום כבית ה' ולעשר מנכסיו, בשובו אל הארץ מבית לבן הוא מקיים את נדרו.

תיאור הסיפור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר אירועי מעשה דינה נגלה ה' אל יעקב וקורא לו לעלות לבית אל ולקיים את נדרו. יעקב מצווה על בני-ביתו להחליף את בגדיהם ולהסיר את החפצים הנגועים בעבודה-זרה שעמם. את העבודה-זרה הוא טומן תחת האלה ליד שכם. הפרשנים מבארים כי מדובר בעבודה-זרה משלל בית שכם[1].

יעקב ואנשיו מגיעים לבית אל ללא פגע. יעקב בונה מזבח, וקורא למקום 'אל בית אל'.

דבורה מינקת רבקה אם יעקב מתה, ונקברה תחת האלון שלצד בית אל. בעקבות כך נקרא האלון 'אלון בכות'.

ה' מברך את יעקב:

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ

יעקב הציב מצבה במקום שדיבר איתו ה', ניסך עליה נסך ויצק שמן. את שם המקום שדיבר איתו ה' קורא יעקב 'בית אל'.

מות רבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המדרש 'אלון' ביוונית הוא 'אחר', לרמז שבעוד יעקב מתאבל על רבקה המינקת נודע לו על מותה של רבקה אמו ונגרם לו אבל נוסף. המדרש מסביר כי מה שנכתב ”וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ”[2] הוא ברכת אבלים שבירך ה' את יעקב על מות אמו[3].

לפי מדרש זה מיישב רמב"ן את התמיהה מדוע עניין מותה של דבורה נכנס באמצעה של הפרשה, בין בניית המזבח לדברי ה'. אם אכן רומז הפסוק גם למותה של רבקה, מובן כי התגלותו של ה' לאחר המוות הייתה כדי לנחמו, כפי שנגלה ליצחק אביו לנחמו אחרי מות אברהם[4].

קריאת השם בית-אל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש פעמים מוזכר במקרא שיעקב קורא למקום בית אל. אחת כאשר הוא בדרכו לחרן לאחר שחלם את חלומו: ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט), ופעמיים בפרשה זו. האחת כאשר הוא בונה מזבח, ובה הוא מכנה את המקום 'אל בית אל': ”וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל” (בפסוק ז), והשנייה לאחר שהציב את המצבה, בה הוא קורא לו שוב 'בית אל': ”וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל” (פסוק ט"ו).

רמב"ן מבאר כי יעקב שב וקרא למקום פעם אחר פעם כדי להדגיש שהדבר אמת ושם השכינה תמיד[5]. פרשנים אחרים רואים חילוק בין השם 'בית אל' לשם 'אל בית אל', ומבארים כי בשם 'אל בית אל' הוסיף יעקב והדגיש את ייחוד שם ה' על מקום זה דווקא. לפי הסבר זה הקריאה השלישית הייתה על מקום סמוך למקום הראשון, ושם דיבר איתו השם[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]