קיאה
 קיאה
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | תוכאים |
| משפחה: | תוכיי ניו זילנד |
| סוג: | נסטור |
| מין: | קיאה |
| שם מדעי | |
 Nestor notabilisגולד, 1856 | |
| תחום תפוצה | |
 תפוצת הקיאה כיום | |
| |
קיאה או נסטור הררי (שם מדעי: Nestor notabilis) הוא מין תוכי המשתייך לסוג נסטור שבסדרת התוכאים. הקיאה הוא תוכי לילי-למחצה, והוא אנדמי לאזורים הרריים באי הדרומי של ניו זילנד - בעיקר באזור "האלפים הדרומיים" ופארק לאומי הר קוק; תכונה זו מייחדת אותו משאר התוכים, שכן הוא אחד מהתוכים היחידים המסוגלים לחיות באקלים אלפיני.
הקיאה מאופיין בממדיו הגדולים יחסית; בצלילים שהוא משמיע - לעיתים קרובות הוא קורא "קיאה, קיאה", ומכאן מקור שמו; ובאופיו הסקרן - הוא מתעניין מאוד בחפצים או אנשים הזרים לו ואינו חושש לנקר מכוניות תיירים ואף לעקור את השמשות שלהן. מסיבה זו, הקיאה מזיק לכבשים המגודלות בניו זילנד - הוא פיתח תאווה מיוחדת לשומן שמתחת לעורן וכדי להשיג אותו הוא מנקר אותן, לעיתים תוך גרימת נזק. הקיאה נחשב לבעל חיים אינטליגנטי ביותר[2].
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדיקות DNA מצביעות על כך שלקיאה, לקאקאפו (Strigops) ולקאקה (Nestor meridionalis) אב-קדמון משותף.
לפני כ-100 מיליון שנים, בעקבות התפלגותה של יבשת-העל גונדונה, שינויים גאולוגיים שאירעו בכדור הארץ והיווצרות הים הטסמני כתוצאה מכל אלה, שטח יבשתי שמהווה כיום את ניו זילנד נפרד מיבשת אוסטרליה. על שטח זה חי מין תוכי גדול קדמון, שהוא מאבות-אבותיו של הקיאה החי כיום, וכך הגיע תוכי זה לניו זילנד. בניו זילנד אב-קדמון זה התפתח לאב קדמון נוסף, "הפרוטו קאקה". ראשון נפרד מהקבוצה הקאקאפו לפני 70 מיליון שנים כתוצאה מבידוד אקולוגי. לאחר מכן, 5 מיליון קודם זמנו, נפרד מהפרוטו קאקה גם הקיאה בעקבות הרים שהחלו להתרומם בניו זילנד (בעיקר באזור פיורדלנד) ושינו את תוואי הקרקע, ואחרון נפרד מקבוצת ה"פרוטו קאקה" גם הקאקה, Nestor meridionalis, לפני כ-3 מיליוני שנים[3].
בשל הבידוד הגאוגרפי של בית הגידול שלהם - ניו זילנד - והיותם אנדמיים לאי זה, כל המינים שהתפצלו מהאב הקדמון "פרוטו קאקה" שונים בצורה ניכרת מרוב מיני התוכיים האחרים.
מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה חיצונית, הזכר והנקבה דומים מאוד: לשניהם מעטה נוצות ירוק כהה עד חום ונוצות חזה וגב בהירות יותר. לשני המינים פלומת נוצות אדומה באזור הגב התחתון ומתחת לכנפיים - פלומה הנראית בקלות בעת תעופה. ההבדל הנראה היחיד בין המינים הוא בלסת התחתונה שלהם: אצל הזכרים היא גדולה ומסיבית מעט יותר.
אורכם של הזכרים מגיע ל-48 סנטימטרים בממוצע ומשקלם לכ-1,000 גרמים - מעט יותר מן הנקבות. לגוזלים ועופות צעירים כסות נוצות שצבעה נע בין צהוב לירוק בהיר[4]; בדרך כלל, הם מקבלים את מעטה הנוצות הירוק בסביבות גיל 18 חודש, אף על פי שפרטים מסוימים מאבדים את המעטה הצהוב סביב הראש רק בגיל 4 שנים. לקיאה כישורי תעופה טובים מאוד, והוא יכול לנסוק מהקרקע לגבהים רמים מאוד תוך מספר דקות; הם מיומנים במיוחד בתעופה על גבי זרמי אוויר, כדי לא לאמץ את כנפיהם שלא לצורך.
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכי קיאה חיים בדרך כלל בקבוצות הכוללות 10 פרטים או יותר. לאחר הטלת הביצים יכול מספר הצעירים הכלולים בלהקה לעלות לעשרות. הרבייה וההזדווגות מתרחשים בדרך כלל בין יולי לינואר. הנקבה מטילה בין 2 ל-4 ביצים, כמעט תמיד באזורי יערות של אשורים דרומיים: בשורשי עצים, בנקיקים או בחללים מוצלים. הנקבה דוגרת על הביצים כחודש ימים, וכשהגוזלים מגיעים לגיל חודש לערך הזכר עוזר לאם בהזנתם. על פי ההערכות השונות, תוחלת החיים של הקיאה נעה סביב חמישים שנים, אם כי אין נתונים מאומתים לגבי גיל המקסימום אליו הגיעו פרטים שונים.
בשל היותו אינטליגנטי, פעיל וסקרן, פרט שיוחזק בשבי ללא טיפול מתאים יסבול ככל הנראה משעמום ובעיות התנהגות.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תזונת הקיאה מתבססת על עלים, פרחים, חרקים ופגרי בעלי חיים, והוא ניזון מיותר מ-40 מיני צמחים. המין הוא סתגלן ביותר, ובאזורים בהם קיימות אוכלוסיות של קיאות בקרבת יישובי אדם לעיתים קרובות ניזון הקיאה משיירי מזונו של האדם, ואף מחטט ופותח לשם כך פחי אשפה[5][6]. מקורו חזק ומעוקל ויכול לפצח חומרים קשים.
כדי לשרוד בסביבה הקרה, הקיאה נזקק לשומנים שיסייעו בחימום גופו; הם פולשים לקינים של עופות אחרים ואוכלים את הביצים או הגוזלים הצעירים שלהם. הקיאה פיתח תאווה מיוחדת לשומן שסביב כבד הכבש, ולעיתים קרובות הוא צולל ופוצע מקנה כדי להשיג שומן זה. נראה כי הקיאה הוא התוכי היחיד הנוהג להרוג בעלי חוליות לתזונתו, אם כי זאת עושים בעיקר פרטים זקנים או חולים.
שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום נחשבים תוכיי הקיאה למין מוגן, אולם במשך שנים הם ניצודו על ידי איכרים שרצו להגן על הצאן שלהם מתקיפותיהם. על פי ההערכה, כ-150,000 פרטים הושמדו עקב ציד זה[7]. בשנת 1970, לאחר שהתגלה שאוכלוסייתם עומדת רק על 5,000 פרטים, הוענקה להם הגנה חלקית. החל משנת 1986 הקיאה מוגן בצורה מלאה על ידי הממשלה וכיום מצב השימור שלו מוגדר על ידי ה-IUCN כפגיע[8]. על פי ההערכות השונות, האוכלוסייה עומדת כיום על 1,000 עד 5,000 פרטים[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיאה, באתר ITIS (באנגלית)
- קיאה, באתר NCBI (באנגלית)
- קיאה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קיאה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קיאה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קיאה, באתר GBIF (באנגלית)
טס מקלור, גרדיאן, תוכים בניו זילנד נמלטו להרים כדי להתרחק מאנשים, ועתידם נראה ורוד, באתר הארץ, 3 ביוני 2021- קיאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קיאה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Gyula Gajdon, Clever clown of the mountains, מחקר באוניברסיטת וינה
- ^ New Zealand Evolutionary Evidence, אתר "Evolution for teaching"
- ^ Robertson, H., Heather, B. (2001) The hand guide to the birds of New Zealand. Oxford, UK: Oxford University Press. ISBN 0-19-850831-X
- ^ Clark, C.M.H. (1970) Observations on population, movements and food of the kea, Nestor notabilis. Notornis, 17, 105-114
- ^ Gajdon, G.K., Fijn, N., Huber, L. (2006) Limited spread of innovation in a wild parrot, the kea (Nestor notabilis). Animal Cognition, 9, 173-181
- ^ Temple, P. The Book of the Kea. Auckland: Hodder Moa Beckett, 1996. ISBN 0-340-600039
- ^ Nestor notabilis, IUCN Red List
- ^ Anderson, R. (1986) Keas for keeps. Forest and Bird, 17, 2-5
