קטמנדו
 דגל קטמנדו | |
 | |
| פוטומונטז' של קטמנדו | |
| מדינה |
 נפאל |
|---|---|
| פרובינציה | בגמטי |
| מחוז | קטמנדו |
| ראש העיר | Balendra Shah |
| תאריך ייסוד | 723 |
| שטח | 49.45 קמ"ר |
| גובה | 1,400 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 862,400[1] (2021) |
| ‑ במטרופולין | 3,025,386 (2021) |
| ‑ צפיפות | 17,438 נפש לקמ"ר (2021) |
| קואורדינטות | 27°43′N 85°19′E / 27.71°N 85.32°E |
| אזור זמן | UTC +5:45 |
| http://www.kathmandu.gov.np | |
קטמנדו (בנפאלית: ⓘ?; בנווארית: यें देय् - יֶן דֵיי) היא בירת נפאל והעיר הגדולה ביותר בה. על פי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2021 אוכלוסיית העיר מנתה 862,400 תושבים.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר קטמנדו קבלה את שמה ממבנה הקַסְתַ-מַנְדַפַּ שבכיכר דורבר. המבנה שימש כדהרמאסלה, מבנה מחסה לעולי רגל ועוברי אורח, ומשמעות שמו הוא "ביתן-מחסה מעץ". המבנה הוא מבנה הפגודה הנווארי העתיק ביותר ששרד, וכפי ששמו מרמז — הוא בנוי מעץ בלבד (קַסְתַ), ללא שימוש במתכת אף לצורכי מסמרים או חיבורים. על פי המסורת נבנה כל המבנה מעץ יחיד ענקי. תאריך המבנה המקורי אינו ידוע. האזכור הראשון לקסתמנדפה מופע בכתובת משנת 1143, וסבורים כי הוא היווה מקום מחסה גדול לעוברי אורח, כמו גם מבנה שלטון מרכזי בו אף נערכו טקסי הכתרה. משטח העץ העיקרי וחלק מהעמודים התומכים, היוו ככל הנראה חלק מהמבנה המקורי, אך שאר המבנה שופץ ושוחזר פעמים רבות לאורך מאות השנים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של עמק קטמנדו
חשיבותו ההיסטורית של האזור נובעת מפוריות השטח באזור ההררי הסובב אותו, ומהיותו ממוקם על נתיב המסחר שבין הודו לטיבט ולסין. הממצאים העתיקים ביותר מתוארכים למאות הראשונות לפני הספירה, אם כי יש חוקרים הסבורים כי ההתיישבות באזור עתיקה הרבה יותר. הכתובת העתיקה ביותר היא משנת 185.
על-פי המסורת, גאוטמה הבודהה ותלמידיו ביקרו בסמוך לעיר באזור לליטפור של ימינו בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס, אך אין עדויות לכך. בפטן קיימות ארבע סטופות מן המאה ה-3 לפנה"ס, לגביהן נטען כי הוקמו על ידי הקיסר אשוקה שליט האימפריה המאורית. כמו במקרה של בודהא, גם לגבי שהותו של אשוקה באזור אין עדויות נוספות, אם כי מקור הסטופות כנראה מתקופה זו. השליטים הראשונים המתועדים של העמק הם הקיראטים, וקיימים שרידים של הארמון שלהם בפטן. במאה החמישית, שליטי העמק היו שושלת ליכצ'בי, אשר קיימו קשרים הדוקים עם שושלת גופטה בהודו. מתקופה זו קיימות כתובות, אשר המוקדמות ביותר ביניהן הן משנת 464. בין המאה ה-12 והמאה ה-17 שלטו בעמק מלכי שושלת מאלה הנווארים, בתקופה בה נבנו מרבית המונומנטים ההיסטוריים ששרדו עד ימינו.
בשנת 1769 נכבש העמק על ידי שושלת שאה מאזור נסיכות גורקה הסמוכה, שכיבושיהם הנרחבים איחדו את נפאל לממלכה אחת. הכובש, פריטוי נראיאן שאה, הוא שקבע את קטמנדו כבירת הממלכה, ומאז גדלה חשיבותה של העיר. שליטים אלו אימצו חלק ממאפייני התרבות הנווארית של מלכי המאלה, אך מאז שלטונם נהפכו הנווארים למיעוט לעומת בני הפרבאטיה שמוצאם מהודו, ושפתם נהפכה לשפה הדומיננטית באזור ונקראת כיום נפאלית.
בין השנים 1846 עד 1951 היה השלטון נתון בידי משפחת ראנה, שמשלו בפועל והותירו למלך תפקיד סמלי בלבד. סיום שלטונם בהפיכה נוספת החזיר את הכוח לבית המלוכה. מאז ההפיכה בשנת 1951 עברה קטמנדו תהליך מודרניזציה מואץ, שהתבטא בגידול האוכלוסייה, בפיתוח מערכת התחבורה ובבניה מודרנית צפופה. בית המלוכה עצמו בוטל בהחלטת האספה המחוקקת בשנת 2008.
גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטמנדו משתרעת על פני 49.45 קמ"ר, בגובה ממוצע של כ-1,400 מטרים מעל גובה פני הים, על גדות נהר הבגמטי, בעמק קטמנדו במחוז קטמנדו במרכז פרובינציית בגמטי שבמזרח המדינה. היא תחומה ממזרח על ידי נהר הדהובי-קולה וממערב על ידי נהר הוישנומאטי הנשפכים שניהם לנהר הבגמטי התוחם את העיר מדרום וחוצץ בינה לבין העיר לליטפור. בגלל מיקומה של העיר בעמק קטמנדו שברצועת הגבעות המהווה את אזור הגבול בין הרי ההימלאיה לבין השפלה הטרופית של דרום המדינה (הטראי), שינויי האקלים במשך השנה גדולים ביותר. האקלים מתאפיין בעונה של גשמי מונסון טרופיים היורדים בעיקר בחדשים יוני עד ספטמבר. החודש החם ביותר הוא אפריל, אז יכולה הטמפרטורה להגיע עד 35 מעלות. החודש הקר ביותר הוא ינואר, בו הטמפרטורה הממוצעת היא כמעלה אחת, ובעונה זו לעיתים אף יורד שלג.
אתרים היסטוריים ודתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בליבה של העיר שוכן הארמון המלכותי המוקף ברחבה רחבת ממדים הידועה בשם כיכר דורבר (כיכר הארמון), עליה בנויים עשרות מקדשים, מרביתם נבנו בתקופת שלטון שושלת מאלה. באזור קטמנדו המקדש ההינדי החשוב ביותר הוא פשופטינאת, והאתרים הבודהיסטיים העיקריים הן הסטופות בסוויאמבהונאת, ובודהנת'.
הארמון וכיכר דורבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמון והכיכר שמחוצה לו משתרעים על שטח של כ-40 דונם במרכז העיר, וניצבים בהם כ-60 מבנים היסטוריים. עדויות כתובות וארכאולוגיות מראות כי ארמונות קדומים היו קיימים במקום כבר בתקופת במאה השביעית, אך המבנים הקדומים ביותר העומדים כיום על תלם הם מהמאה ה-11 או ה-12.
הארמון, הנומן דהוקה, קיבל את שמו מהאל הנומן בעל פני הקוף, שדמותו מתנוססת מעל השער הראשי (משמעות המילה דהוקה היא דלת). הוא היה משכנם של המלכים לשושלת מאלה ובהמשך לשושלת שאה עד שנת 1896. בתקופה המלוכנית בנפאל המודרנית הארמון שימש בעיקר לצרכים טקסיים ודתיים. מתחם הארמון כולל עשרות מבנים ומקדשים שכל אחד מהמלכים ששלטו לאורך מאות השנים הותיר בהם חותם בבנייה או בשיפוץ.
כיכר דורבר כוללת עשרות מקדשים לאלים השונים. בין המקדשים החשובים:
- מאג'ו דֶגַה: אחד המקדשים הגדולים בכיכר, מוקדש לאל שיווה. בנוי בצורת פגודה גדולה עם שלושה גגות, החולשת על חלקה הדרומי של הכיכר.
- קסתמנדפ: אחד המבנים העתיקים, נתן לעיר את שמה (ראו בחלק מקור השם).
- קומארי מהאל: מבנה חשוב נוסף מהמאה ה-18, המשמש כמקום מגוריה של האלה החיה הקומארי המלכותית.
- מקדש ג'אגאנאת: המבנה העתיק ביותר בחלקה הצפוני של הרחבה, מפורסם בעיקר בשל הגילופים האירוטיים העתיקים המכסים אותו.
תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק בשנת 1956 נסללה בנפאל הדרך ראשונה שיועדה לתנועת כלי רכב, שקישרה את העיר עם הודו. בשנת 1974 נפתחה המדינה לטיסות בינלאומיות. במהלך העשורים האלו, נהפכה התיירות לענף כלכלי חשוב ביותר בכלכלת העיר.
הקפיצה הגדולה בתיירות ארעה בשנות ה-70, אז הגיעו לעיר המוני תיירים. המחירים הזולים, הקרבה לטבע וגם הגישה המקילה של השלטונות כלפי שימוש וסחר בסמים, משכו למקום תיירים רבים שבחלקם הגדול נמנו על תרבות ההיפים, שהגיעו לאזור בעקבות משיכה לתורות הפילוסופיות והדתיות של ההינדואיזם והבודהיזם. תרבות זו השפיעה מאוד על אופי העיר, וגם כיום יש בה תרבות תרמילאית ענפה, בעיקר של צעירים מהעולם. חלק גדול מהתיירים הבאים לנפאל הם מטיילים ומשלחות של מטפסי הרים המגיעים דרך קטמנדו. רוב התיירים מתרכזים ברובע הטאמל שבמרכז העיר, אזור הגדוש באכסניות (גסט האוס) ומלונות, מסעדות, וכן סוכנויות טרקים וחנויות לציוד טיולים ומזכרות.
העיר מושכת אליה גם תיירים ישראלים רבים. מדי שנה נערך סדר פסח המוני בעיר למאות התרמילאים הישראלים בעיר על ידי בית חב"ד המקומי בהנהלת הרב חזקי ליפשיץ ורעייתו חני.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוג'ין, אורגון, ארצות הברית- רוצ'סטר, ניו יורק, ארצות הברית
- בולדר, קולורדו, ארצות הברית (מ־2018)
מאטסומוטו, נאגנו, יפן
שיאן, שאאנשי, הרפובליקה העממית של סין
יאנגון, מיאנמר
מינסק, בלארוס
פיונגיאנג, קוריאה הצפונית- קסונג, קוריאה הצפונית (מ־1992)
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
כיכר דורבר בקטמנדו -
חג האינדרא-ג'טרה בכיכר דורבר -
רחוב בקטמנדו -
-
-
-
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קטמנדו (בנפאלית)- מידע למטייל בקטמנדו (אורכב 15.01.2012 בארכיון Wayback Machine) באתר "המדריך לנפאל"
- זיו מאור, מכתב מקטמנדו, באתר הארץ, 9 במאי 2008
- היסטוריה וקדושה למרגלות ההימלאיה, באתר אפוק טיימס, 22 בינואר 2015
- גיא נוימן, המרכז העירוני בעמק קטמנדו, באתר GoTravel
- זיו מאור, חוץ מנקודת מוצא לטרקים: מה עושים בקטמנדו?, באתר הארץ, 10 ביולי 2018
- שירי הדר, MUST: המקומות שחובה לראות בקטמנדו, באתר ynet, 31 באוגוסט 2017
- מסע צילום במוקדי העניין בקטמנדו, באתר מסע אחר, חמי כרם, נובמבר 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 קטמנדו  פוקהרה | |||||||||
| 1 | קטמנדו | בגמטי | 862,400 | 11 | בוטוואל | לומביני | 194,335 | _2.jpg) בהרטפור  לליטפור | |
| 2 | פוקהרה | גנדאקי | 513,504 | 12 | הטאודה | בגמטי | 193,576 | ||
| 3 | בהרטפור | בגמטי | 369,268 | 13 | טולסיפור | לומביני | 179,755 | ||
| 4 | לליטפור | בגמטי | 294,098 | 14 | בודהאנילקאנטהה | בגמטי | 177,557 | ||
| 5 | בירגאנג' | מאדש | 272,382 | 15 | דהאראן | פרובינציה מס' 1 | 166,531 | ||
| 6 | בירטנגר | פרובינציה מס' 1 | 243,927 | 16 | נפאלגאנג' | לומביני | 164,444 | ||
| 7 | גהוראהי | לומביני | 200,530 | 17 | בירנדרנגר | קרנאלי | 153,863 | ||
| 8 | דהאנגדי | סודורפשצ'ים | 198,792 | 18 | טרקשוור | בגמטי | 151,479 | ||
| 9 | איטהארי | פרובינציה מס' 1 | 197,241 | 19 | טילוטמה | לומביני | 149,479 | ||
| 10 | ג'נקפור | מאדש | 194,556 | 20 | גוקרנשוור | בגמטי | 149,366 | ||
