קזואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקזואר
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
על־סדרה: עופות קדומים חסרי שיניים
סדרה: קזואראים
משפחה: קזואריים
סוג: קזואר
שם מדעי
Casuarius
בריסון, 1760
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קָזוּאָר[1] (שם מדעי: Casuarius) הוא סוג של עופות גדולים, חסרי יכולת תעופה, המצויים ביערות הגשם של גינאה החדשה וצפון-מזרח אוסטרליה. זהו הסוג היחיד במשפחת הקזואריים (Casuariidae).

הקזואר דומה בצורתו החיצונית ליען ולאמו. הקזואר המצוי, החי בגינאה החדשה, הוא העוף הרביעי בגודלו לאחר האמו ושני מיני היען.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקזוארים שייכים לסדרת העופות הקדומים חסרי שיניים, שבה כלולים בין היתר גם האמו, היען והקיווי. הקזוארים, בניגוד לעופות הגדולים האחרים, הם שוכני יערות עבותים. הם מצויים בדרך-כלל ליד נתיבי מים, ומסוגלים לפלס את דרכם בזריזות בסבך ואף לשחות היטב. הם ניזונים מצמחים, פירות ובעלי חיים קטנים כדוגמת נחשים, צפרדעים וחלזונות.

לרגלי הקזוארים שלוש אצבעות. נוצותיהם צרות, מתולתלות וצבען שחור מבהיק. על ראשם "קסדה" קרטינית (החומר ממנו עשויות קרניים של בעלי חיים). הקסדה משמשת אותם כאיבר חיתוך לפילוס דרך בסבך היער וככלי נשק. לצווארם הקרח גדילים וקיפולי-עור בצבעים עזים האופייניים לכל מין. הנקבות גדולות וצבעיהן בהירים יותר.

הקזוארים בדרך כלל ביישנים. הם בעלי חיים חשאיים של מעמקי היער, ומומחים בהיעלמות בסבך. בעת סכנה יעדיפו להשתטח על הקרקע, או יפתחו בריצה דרך היער, כשהם מסיטים את הענפים הצידה בעזרת קסדתם. עם-זאת, הם בעלי כוח רב ונחשבים מסוכנים אם נדחקו לפינה, הופתעו או חשים שאפרוחיהם בסכנה. רגליהם מצוידות בטפרים גדולים וחדים. מהלומה מכוונת היטב של אחת מרגלי הקזואר עשויה לגרום לפציעה קשה ואף להמית בן אדם. בשל כך הקזואר נחשב לעוף המסוכן ביותר בעולם, ובגני החיות יש התייחסות מיוחדת לתנאי הכליאה שלו.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכר מכין קן מעלים והנקבה מטילה בין שלוש לשמונה ביצים גדולות, שמשקל כל אחת כ-650 גרם. קליפת הביצה ירוקה-כחולה ומחוספסת. לאחר מכן מסתיים תפקידה והיא עוזבת כדי להזדווג ולהטיל ביצים בקנים אחרים. הזכר הוא שדוגר על הביצים, ולאחר כ-50 ימים, כשיבקעו האפרוחים, הוא יהיה צמוד אליהם ביער ויגן עליהם במשך כ-9 חודשים. כסות האפרוחים - בגווני חום עם פסי אורך לבנים - מקנה להם הסוואה מפני טורפים.

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד כה (2024) זוהו שלושה מיני קזוארים:

  • קזואר מצוי (Casuarius casuarius) – כתפיו בגובה 85 ס"מ. מגרונו משתלשל זוג גדילים אדומים, החלק העליון של הצוואר הוא כחול ובעל קמטים. קסדת ראש גדולה. תפוצה: חלקה הדרומי של גינאה החדשה והאיים הסמוכים.
  • קזואר חד-גדיל (או קזואר צפוני; Casuarius unappendiculatus) – הנציג הגדול של המשפחה, כתפיו בגובה 150 ס"מ, קסדתו משוטחת וצווארו הכחול מוקף בחלקו התחתון בטבעת אדומה של נוצות. מין זה נושא רק גדיל בודד המשתלשל ממרכז החלק התחתון של הצוואר.
  • קזואר בנט (Casuarius bennetti) – כתפיו בגובה 75 ס"מ, חסר גדילים וקסדתו איננה מפותחת. על צווארו כתמים חשופים גדולים בצבעי כחול וכתום. תפוצה: החבלים המערביים והמזרחיים של גינאה החדשה.
  • מין נוסף מהסוג, Casuarius lydekkeri נכחד.

האויב העיקרי של הקזוארים הוא האדם. סביבתם הטבעית מתמעטת והילידים צדים אותם בעבור בשרם הטעים ולפעמים הם גם משמשים כמטבע (יקר) עובר לסוחר. עם זאת, מצב השימור של שלושת המינים מוגדר ללא חשש. אוכלוסייתם מוערכת כיום בין 1,600 ל-11,000 פרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קזואר בוויקישיתוף
מיני הקזואר: קזואר מצוי, קזואר חד גדיל וקזואר בנט

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]