קו העוני

קו העוני הוא מדד כלכלי חברתי, המתאר את רמת ההכנסה המינימלית הנדרשות לאדם או משפחה. אדם או משפחה ייחשבו עניים אם סך הכנסותיהם נמוך מקו העוני.

קו העוני נועד להבחין בין אלו שהכנסתם מספיקה לשם קיום ראוי לבין אלו שהכנסתם אינה מספיקה לכך. אולם במרבית המדינות המערביות הוא אינו קובע עוני מוחלט ואינו חייב לסמל כי לאותם פרטים ומשפחות הנמצאים מתחתיו יש מצוקת אמת ביכולת אספקת מצרכים ושירותים.

במדינות מערביות רבות, העוני מוגדר יחסית לרמת החיים הכללית של אותה מדינה. במדינות עשירות יחצה קו העוני את אזרחי אותה מדינה בהכנסה גבוהה יותר מאשר במדינות עניות.

המונח הופיע לראשונה בעבודות של מדענים אנגלים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 אידה ק. מרים לראשונה עשתה חישוב של קו העוני בארצות הברית.

במדינות רווחה רבות מקובל כי המדינה מסייעת לאזרחיה הנמצאים מתחת לקו העוני בדרך של מתן הטבות שונות, כספיות או שוות כסף.^[^{דרוש מקור]} מדינת ישראל אינה נותנת הטבות מיוחדות לאזרחים הנמצאים מתחת לקו העוני, אלא משתמשת בקו העוני לצורכי מדידה בלבד.^[1]

שיטות מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שיטות מדידה רבות. השיטות הרווחות הן:

מדידה יחסית - עני הוא מי שרמת חייו נמוכה יחסית לרמת החיים במדינה (בחברה) בה הוא חי^[2]. זו היא הגישה המקובלת בישראל.
מדידה בערכים מוחלטים - משפחה תחשב לענייה אם אין ביכולתה לרכוש סל מוצרים בסיסי, מינימום הנדרש לקיומה של המשפחה.
מדידה סובייקטיבית - העוני הוא כפי שמשק הבית רואה אותו, אינו תלוי ברמת החיים המוחלטת במדינה או בסל מוצרים אלא ברצונותיו של האדם.

קו העוני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עוני בישראל

בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. בשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מהתפלגות רמת ההכנסות במשק. בחישוב קו העוני נלקח בחשבון גודל המשפחה על ידי שימוש ב"סולם שקילות" המאפשר השוואה של רמת החיים של משפחות בגודל שונה. קו העוני מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי.

תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני (מתוך האוכלוסייה הכללית).

על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי לשנת 2017 ישראל מובילה לרעה ביחס למדינות המערב במדד העוני. נכון לשנת 2017 קו העוני לזוג עומד על 5,216 ש"ח. למרות ירידה מתונה בשיעורי העוני, בשנת 2016 חיו בישראל יותר מ-1.8 מיליון עניים. בהשוואה ל-2015 שיעורי העוני בקרב משפחות ירדו מ-19.1% ל-18.6%, ו-14,400 משפחות עלו מעל לקו העוני. לצד המגמות החיוביות עלתה ב-2016 תחולת העוני בנפשות ובילדים. שיעור העוני של נפשות עלה ב-0.3%, ושיעור הילדים החיים בעוני עלה ב-1.2%. שיעור הקשישים החיים בעוני ירד מ-60.3% ל-58.7%. בשנה זו תחולת העוני של החרדים עלתה מ-44.6% ל-45.1%. חלקן של המשפחות העניות החרדיות מכלל המשפחות העניות מגיע ל-15%, שיעור גדול בהרבה מחלקם היחסי של החרדים באוכלוסייה, שהוא 6%. 39% מקרב העניים הם ערבים, אף שחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית הוא 20.9%^[3]. עם זאת שיעור העוני אצל משפחות ערביות ירד מ-53.3% מקרב אוכלוסייה זו בשנת 2015 ל-49.4% בשנת 2016^[4].

ביקורת על קו העוני היחסי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו העוני בישראל אינו מבחין בין עניים מתוך הכרח (שאינם יכולים לעבוד), לבין עניים מבחירה (שאינם רוצים לעבוד). לדוגמה, הוא אינו מתייחס לאנשים במגזר החרדי, המעדיפים שלא לעבוד במשרה מלאה, ומסתפקים במשכורות וקצבאות נמוכות, כדי שיוכלו להקדיש את זמנם ללימוד תורה.
בשל אופיו של העוני יחסי, עני במדינה אחת (או בעיר אחת) יכול להיחשב לבן אדם אמיד במדינה שנייה (או בעיר אחרת). לדוגמה, אזרח מדינת העולם השלישי שהתל"ג לנפש שלה לא עולה על כמה מאות דולרים לשנה, ייחשב לעני מאוד בישראל, אך עני ישראלי המקבל סכום גבוה פי 10 מאותו עני ממדינת העולם השלישי, יחשב לאמיד באותה מדינה.

עוני הוא תופעה רב ממדית^[5]. קו העוני היחסי המקובל בישראל, מתייחס רק לממד אחד של העוני - רמת ההכנסות. כך למשל, אין התייחסות לתחושת עוני (עוני סובייקטיבי). תחושת העוני יכולה לנבוע גם משינוי ברמת ההכנסה של האדם לאורך חייו, אם בתקופה מסוימת הייתה לו רמת הכנסה גבוהה ואחר כך היא ירדה, למרות שהוא מעל קו העוני הוא יחשיב את עצמו כעני.

קו העוני מתייחס לרמת ההכנסות בלבד, למשל, ייתכן שלאדם יהיה הון עצמי גבוה, ברכוש או בחסכונות אולם הוא ייחשב מתחת לקו העוני משום שהכנסתו נמוכה.
כיוון שעוני מוגדר באופן יחסי, הרי שאם לכולם יהיה פחות, למשל, בשנת מיתון, אזי העוני דווקא ירד (כך קרה בשנת 2020)^[6].

בעיה נוספת בחישוב מספר העניים וקו העוני היא אמינות נתוני ההכנסה המשפחתית שעליהם מתבסס החישוב. בישראל חישוב קו העוני מתבסס על סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו נשאלים כ-15 אלף ראשי משק-הבית על הכנסותיהם החודשיות השוטפות הכוללות הכנסות משכר עבודה, מנכסים, מקצבאות או מכל מקור אחר. במדידה המתבססת על סקר כזה יש הטיה מובנית כי חלק מן הנסקרים יעדיפו לא לדווח את המספרים האמיתיים לסוקרים, ולא להסגיר את כל מקורות ההכנסה (למשל, כסף שחור) ובכך להטות את התוצאות מטה לעומת רמת ההכנסות האמיתיות. בתחום הספציפי של הכנסות מפנסיה, נמצא כי יש פערים משמעותיים בין הנתונים המתקבלים מעיבוד נתוני סקר ההכנסות לבין הנתונים הרשמיים הנאספים מדיווחי המעסיקים לביטוח לאומי ולמס הכנסה^[7].
יש הטוענים, שעל-פי ההלכה היהודית, קו-העוני נקבע על-פי הרכוש שהאדם צריך על-מנת להתקיים למשך שנה אחת, כלומר, קו-העוני הוא מוחלט. לפי דעה זו, אין כל קשר בין קו-העוני לבין ההכנסות של אנשים אחרים. לפירוט ראו עוני (הלכה).