קוראים לי שמיל
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
ג'ורג' עובדיה  |
|---|---|
| הופק בידי | יורם בן עמי, יוסף זבידה וג'ורג' עובדיה |
| תסריט |
יגאל לב |
| עריכה | ג'ולייט אנדרולוטי |
| שחקנים ראשיים |
אורי זוהר פול סמית יונה אליאן רחל פורמן ג'ו ג'אפרי |
| מוזיקה | שייקה פייקוב |
| צילום | מאוריציו סאנטיני |
| מדינה |
ישראל |
| חברת הפקה | אולפני הרצליה |
| הקרנת בכורה |
1973 |
| משך הקרנה | 90 דקות |
| שפת הסרט | עברית, יידיש |
| סוגה |
סרט קומדיה |
| הכנסות | 388,000 צופים |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
.jpg)
קוראים לי שמיל הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1973, בבימויו של ג'ורג' עובדיה עם תסריט של יגאל לב, ובכיכובם של אורי זוהר ופול סמית.
הסרט נוצר בהשפעת מערבוני הספגטי של טריניטי (טרנס היל) ובמבינו (באד ספנסר). המערבונים האלה מתארים את הרפתקותיהם של טריניטי הרזה והחכם ובמבינו השמן והמגושם. הם נלחמים בפושעים ומצליחים לנצח אותם אף על פי שהם רק זוג.
הסרט הוא קומדית פשע מסוגת סרטי בורקס ומבקרי הסרטים קטלו אותו אך הקהל הצביע ברגלים. הסרט משופע בקרבות אגרוף ומכות של צמד נוודים נגד רבים מהם כשבסוף הקטטה הם יוצאים ללא פגע בעוד שיריביהם מוטלים חבולים על הקרקע.
בסרט מופיעים הזמרים ששי קשת ובועז שרעבי, שמבצעים את השירים ללחן של שייקה פייקוב, ולמילים של דודו ברק.
הסרט הופץ גם בחו"ל, בדיבוב השפה האנגלית.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ו (אורי זוהר) ושמיל (פול סמית) הם צמד נוודים המתנדבים בקיבוץ. ג'ו הוא בעל המוח ושמיל הוא שמן ומגושם ובעל הכוח. בחדר האוכל שמיל זולל כמויות עצומות של אוכל. הדבר מעורר את חמת החברים ומתפתח לקטטה המונית בה הורסים ג'ו ושמיל את חדר האוכל ופוצעים את רוב החברים. מזכיר הקיבוץ זורק אותם מהקיבוץ ורק רחל (רחל פורמן) שמחבבת את שמיל, מצטערת על כך. היא מצטרפת אליהם אחר כך לדירתם בתל אביב.
שני החברים מחליטים לנסוע לתל אביב. בדרך הם נתקלים בעגלה כבדה הפוכה שמתחתיה שוכב אדם. שמיל מרים אותה בכוחו העצום ומציל אותו.
ג'ו מקבל עבודה כנהג משאית. הם נוסעים ברחבי הארץ, ומובילים סחורה ובין לבין הם עורכים קרב מכות ואגרופים עם בעל מסעדה ואנשיו, שמנסים לפגוע בהם, ויוצאים כשידם על העליונה.
בתל אביב הם פוגשים בחורה יפהפייה בשם מירה (יונה אליאן), שמנסה לתקן את רכבה. הם מתקנים את הרכב והיא מזמינה אותם לנשף מסכות בביתה.
בנשף המסכות הם מכירים את דני (ג'ו ג'אפרי) וחבורתו. דני הוא מנכ"ל מפעל לטלוויזיות של אביה של מירה (זישא גולד). הוא גונב סחורה מהמפעל בעזרת חבריו וזומם להביא את המפעל לפשיטת רגל ואז לקנות אותו בפרוטות.
ג'ו ושמיל מתקבלים לעבודה במפעל. הם מגלים את הגנבות של דני, ומיידעים את מירה שמתעמתת עם דני.
דני וחבריו חוטפים את מירה ומביאים אותה לחווה נטושה (חוות חפציבה) והיא נכלאת בחדר. אחד מהשומרים הוא הומוסקסואל בשם דורה לולו (משה סולו). הוא מרחם עליה ונענה לבקשתה להעביר ידיעה על חטיפתה לג'ו ושמיל. הוא מתחמק מחבריו ומגיע לדירתם של השניים ומנהל שם דו-שיח ביידיש עם שתי שכנותיהם. בדירה הוא מוצא את רחל ומעביר לה את הידיעה.
ג'ו ושמיל מגיעים לחווה על וספה, פורצים עם השער ומפליאים מכותיהם בחבורת הפושעים. בחדר מנסה דני לכפות את עצמו על מירה אך היא הודפת אותו. כשהוא מבחין בקטטה הוא חוטף את מירה ועוזב את המקום במהירות כשג'ו ושמיל בעקבותיו.
המרדף מסתיים בחוף אפולוניה. דני בורח אל הצוק אך ג'ו רודף אחריו ומתכתש איתו עד שבאים השוטרים שהוזעקו ואוזקים את דני.
ג'ו, מירה, שמיל ורחל מתהלכים מחובקים לאורך החוף בסיום הסרט.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שחקן | תפקיד |
|---|---|
| אורי זוהר | ג'ו |
| פול סמית | שמיל |
| יונה אליאן | מירה |
| ג'ו ג'אפרי | דני |
| זישא גולד | זישא ליבוביץ |
| רחל פורמן | רחל |
| ששי קשת | זמר |
| בועז שרעבי | זמר |
| משה סולו | דורה לולו |
| לולה יעקובוביץ | שכנה |
| יהודית קרונפלד | שכנה |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"קוראים לי שמיל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "קוראים לי שמיל", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "קוראים לי שמיל", באתר אידיבי
"קוראים לי שמיל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "קוראים לי שמיל", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- בועז שרעבי שר "השיר שלא נגמר" מתוך קוראים לי שמיל, באתר יוטיוב
- ששי קשת שר בנשף מסכות בסרט קוראים לי שמיל, באתר יוטיוב
