קוסוב

**קוסוב**
**Косів**
סמל קוסוב סמל קוסוב	דגל קוסוב דגל קוסוב
מדינה	אוקראינה
אובלסט	איוואנו-פרנקיבסק
חבל ארץ	גליציה
ראש העיר	ולדימיר פיטליאק
תאריך ייסוד	1424
שטח	11.38 קמ"ר
גובה	362 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	8,522 (1 בינואר 2019)
‑ צפיפות	727.42 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות	48°18′54″N 25°05′43″E / 48.315°N 25.095277777778°E
אזור זמן	UTC +2
	http://kosivmr.if.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים קוסוב

ערך זה עוסק בעיירה באוקראינה. אם התכוונתם לעיירה בבלארוס, ראו קוסובה (עיירה).

קוסוב (באוקראינית: Косів, "קוֹסיב"; ברוסית: Косов; בפולנית: Kosów) היא עיירה במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבאוקראינה. לפי מפקד אוכלוסין משנת 2001, מונה אוכלוסייתה 8,301 איש.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסוב נזכרת לראשונה במאה ה-16, ובתחילה התפרנסו תושביה מייצור מלח ממעיינות בסביבתה. תעשייה זו התגברה עם חיבור העיירה לקו מסילת הברזל באמצע במאה ה-19. עם חלוקת פולין הראשונה ב-1772 נמסרה לממלכת הבסבורג, כחלק מנחלת גליציה. שגשוגה של העיירה נקטע עם התפרצות מגפת כולרה בה בשנת 1868, אשר הביאה למותם של כמחצית מתושביה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה בשטח פולין העצמאית, ותחת תנאי חוזה ריבנטרופ-מולוטוב סופחה לאוקראינה הסובייטית.

היסטוריה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חסידות קוסוב

יהודים נזכרים בעיירה מראשית המאה ה-17. במאה ה-18 העיירה נהפכה לאחד ממרכזי החסידות, כאשר במשך זמן מה התגורר בה הבעל שם טוב. בשנת 1772 קבע בעיירה את משכנו ר' מנחם מנדל מקוסוב, אבי חסידות קוסוב, וסבו של רבי מנחם מנדל הגר, מקים חסידות ויז'ניץ. השושלת שהקים ר' מנחם מנדל שרדה עד השואה.

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-2,400 יהודים, רוב תושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית ענפה. הפעילות הציבורית היהודית בעיירה נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת יולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, כבשו את העיירה ההונגרים, והטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת תשלום סכומי כופר וחובת ענידת סרט זרוע. באותו זמן הגיעו לעיירה פליטים יהודים מכפרי הסביבה, לאחר שיתר היהודים בהם נרצחו או הוטבעו בנהר צ'רמוש, וכן הובאו לעיירה מאות יהודים שגורשו מאזור קרפטורוס.

בספטמבר 1941 הועברה השליטה בעיירה לידי הגרמנים, ואלו הוציאו בה להורג מספר יהודים שהואשמו בקומוניזם. באמצע אוקטובר 1941 ערכו שוטרים גרמנים ואוקראינים אקציה המונית בעיירה, בה רצחו למעלה מ-2,000 יהודים בבורות ירי סמוכים. בזמן זה הועלה באש בית הכנסת הגדול בעיירה.

בנובמבר 1941 הובאו לעיירה יהודים נוספים מכפרי הסביבה, ששרדו את מעשי הטבח בהם, והיודנרט המקומי בעיירה התגייס לעזרתם. באפריל 1942 נערכה בעיירה אקציה נוספת, בו שולחו כ-700 יהודים חסרי כרטיסי עבודה למחנה ההשמדה בלז'ץ.

ב-1 במאי 1942 רוכזו יהודי העיירה בגטו סגור וצפוף שהוקם בה, בו מעת לעת הוציאו הגרמנים יהודים להורג. ב-8 בספטמבר 1942 נערכה בגטו אקציה, במסגרתה בוצעה ביושביו סלקציה, וכ-600 איש שולחו לבלז'ץ. בשעת האקציה נרצחו עוד כ-150 יהודים בשטח הגטו, וקבוצת גברים שולחה למחנה ינובסקה, בו נספו כולם.

ב-28 בספטמבר 1942 ערכו הגרמנים אקציה נוספת בגטו, בה רצחו חלק מיושביו, והצעידו אחרים לקולומיאה, שם נספו. ב-1 בנובמבר 1942 חוסל סופית גטו קוסוב, תוך רצח כ-50 יהודים בשעת האקציה, והעברת כ-200 הנותרים לקולומיאה. לאחר מכן, ערכו הגרמנים מצוד שיטתי אחר יהודים מסתתרים בשטח העיירה והגטו, ולאחר הוצאתם להורג, הוכרזה העיירה רשמית כ"נקייה מיהודים", ורכוש יהודיה נתפס בידי תושבי המקום האוקראינים. בין הנספים הייתה משוררת שלומיה קרייזל.

באתר יד ושם, בארכיון המסמכים, ניתן למצוא רשימה שמית של יהודים שהתגוררו בקוסוב לפני 1941. "רשימת יהודים שהתגוררו ב-Kosow לפני 1941 המסודרת על-פי רחובות מגוריהם"^[1]