קונסטנטינוס השני
 | |||||
| לידה |
פברואר 316 ארל, צרפת  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
אפריל 340 (בגיל 24) אקוויליה, איטליה | ||||
| מדינה |
רומא העתיקה, האימפריה הביזנטית | ||||
| השושלת הקונסטנטינית | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
קונסטנטינוס השני, שם מלא: פלביוס קלאודיוס קונסטנטינוס אוגוסטוס (בלטינית: Flavius Claudius Constantinus Augustus; פברואר 316 - אפריל 340) היה שליט רומאי, ששלט על האימפריה הרומית ביחד עם אחיו קונסטנטיוס השני וקונסטנס. הוא היה בנו הבכור של קונסטנטינוס ובמהלך המאבק על מקומו המועדף נהרג בידי אחיו קונסטנס.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא היה בנו הבכור של הקיסר הרומאי קונסטנטינוס "הגדול" מנישואיו לאשתו פאוסטה נולד בעיר ארל שבפרובינציית גאליה בפברואר 316 במרץ 317 הוא הוכרז כקיסר ובשנת 323 הוא השתתף במסע המלחמה עם אביו קונסטנטינוס כנגד שבטים גרמאניים ובגיל 10 התמנה למפקד של צבא הפרובינציה ובשנת 332 היא קיבל מאביו פיקוד על לגיונות במערכה מול שבטים גותיים.
מינוי לאוגוסטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם מותו של קונסטנטינוס האב התפתח מאבק כוחות רצחני בחצר המלוכה. קונסטנטיוס השני היה ככל הנראה היוזם והמנהל של מסע טיהורים ללא רחמים בקרב בני משפחתו ויורשיו הפוטנציאליים. אף על פי שהמקורות של התקופה לא מצביעים על קונסטנטיוס כיוזם מרחץ הדמים אין ספק כי הוא ואחיו היו המנצחים והמרוויחים הגדולים מתוצאותיו. אין ספק כי קונסטנטיוס היה מעורב בעקיפין או ישירות בטיהור במטרה להסיר איומים פוטנציאליים על שלטונו. בטבח נרצחו שניים מדודיו ו 6 מבני דודיו ובהם חניבליאנוס (Hannibalianus) גיסו של קונסטנטיוס מנישואים לאחותו קונסטנטינה ובסופו נותרו בחיים אחיו הבכור של קונסטנטיוס - קונסטנטינוס השני ואחיהם הצעיר קונסטנס ו3 מבני דודיו קונסטנטיוס גאלוס (Constantius Gallus), יוליאנוס הכופר ונפוטיאנוס (Nepotianus). ככל הנראה גילם הצעיר של הניצולים ומעמדם השולי בהיררכית הכוח הרומאית מנעו את הצורך להוציאם להורג.[1]
משהתגבשה אחיזתם בשלטון קונסטנטיוס האחים נפגשו בעיר סירמיום זמן קצר לאחר מכן וסיכמו על חלוקת שטחי האימפריה ביניהם. קונסטנטיוס קיבל את הפרובינציות המזרחיות ובהן תרקיה, סוריה ומצרים וקבע את מושבו בקונסטנטינופול. קונסטנטינוס השני קיבל את השליטה על בריטניה וגאליה היספניה והיה עוצר לקונסטנס שרשמית שלט על איטליה אפריקה איליריקום פאנוניה ומקדוניה.
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות החלוקה הברורה של השלטון ולמרות הכוח היחסי שניתן לקונסטנטינוס השני הוא לא הסתפק בנכסים שבידיו, הוא ראה עצמו כשליט הבכיר בשלישייה ופעל לדחוק את רגליו של קונסטנס. בשנת 340 יצא צבא בפיקודו של קונסטנטינוס השני ופלש מגאליה אל צפון איטליה במטרה לתפוס את השלטון על איטליה ואפריקה. הצבאות של האחים נפגשו בסמוך לעיר אקוויליה, צבאו של קונסטנטינוס השני נכנס למארב ורובו הושמד, קונסטנטינוס עצמו נהרג וגופתו הושלכה לנהר. קונסטנס ניצל את ההזדמנות ובמהלך מהיר וללא התנגדות נטל את השלטון על כל האימפריה המערבית. כאשר הסופר הרומאי ליבאניוס רצה לכתוב שיר הלל לקיסרים לבית קונסטנטינוס הוא התקשה למצוא זכר לקונסטנטינוס השני ברשומות הרשמיות, כאילו מעולם לא היה קיים וזכרו נמחה כמעט לחלוטין.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
- The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קונסטנטינוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 2-4
- ^ Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 5
