קוניטרה
 | |
| קוניטרה, שנת 2001 | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | מחוז קוניטרה |
| נפה | נפת קוניטרה |
| חבל ארץ | רמת הגולן |
| מושל | נוואף עבוד אל-פארס |
| תאריך ייסוד | 1000 לספירה |
| גובה | 1,010 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 153 (2004) |
| ‑ במטרופולין | 4,318 (2004) |
| קואורדינטות | 33°07′N 35°49′E / 33.117°N 35.817°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.esyria.sy/equnaytra/ | |
קוניטרה (בערבית: القنيطرة) הייתה עיר ברמת הגולן, על צומת הדרכים שבין הציר שמוליך מגשר בנות יעקב לדמשק והכביש שמוליך מדרום הגולן למסעדה, סמוך לקו הפסקת האש בין ישראל לסוריה.
במלחמת ששת הימים נכבשה העיר בידי צה"ל ונשלטה על ידי ישראל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. לאחר מכן, בשנת 1974, היא הועברה לידי סוריה. קוניטרה מעולם לא שוקמה; במקום זאת נבנתה צפונית מזרחית לה העיר קוניטרה החדשה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות השם קוניטרה בערבית היא "גשר בנוי קשתות קטנות". ככל הנראה התקיים במקום יישוב עוד בתקופה הרומית ומסופר שפאולוס עבר בו בדרכו לדמשק. חשיבותה של העיר נבעה ממיקומה על אחת הדרכים שהובילו מערי המזרח, כמו דמשק, לחופי הים התיכון ולארץ ישראל.
האזכור הכתוב הראשון של העיר נמצא בתיאורם של תיירים אנגלים אשר עברו דרכה בדרך מדמשק לארץ ישראל בשנת 1600, אשר כתבו:[1]
...והתאכסנו באכסניה טובה ונהנינו לשוטט בשוק הסמוך הנה והנה. מקוניטרה המשכנו דרכנו בנוף נהדר והדרך קשה, ושבעתיים קשים הם האנשים המתגוררים בסביבה. הם מתחבאים בין הסלעים, מזוינים באלות ברזל ודרשו מאתנו כופר מס גולגלות ושילמנו להם...
המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקומה של קוניטרה משך גורמים נוספים מלבד סוחרים ותיירים, ובשנת 1815 תייר שעבר בעיר כתב על מסעותיו ותיאר אותה כעיר חרבה אחרי שהצבא העות'מאני עבר בה בדרך למצרים.[2]
העיר המודרנית קוניטרה ומספר כפרים סמוכים הוקמו על ידי מתיישבים צ'רקסים, בעידודם של השלטונות העות'מאנים לאחר 1878. הטמפלר הגרמני גוטליב שומאכר כתב ב-1888 שהעיר כללה כ-260 מבני בזלת בנוים בקפידה ומנתה כ-1,300 תושבים, צ'רקסים ברובם.
בספרו "אלטנוילנד" (1902), כלל בנימין זאב הרצל במדינה היהודית האוטופית שלו את "מחוז הגולן", בו מובילה רכבת חשמלית נוסעים מתחנה בחוף המזרחי של הכנרת אל העיר קוניטרה, שהיא בעלת חשיבות בהיותה צומת מסילות ברזל של עבר הירדן המזרחי ומרכז מסחרי חשוב.[3]
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-28 בספטמבר 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נכבשה העיר בידי כוחות אוסטרלים מן האנזא"ק. לאחר מכן הייתה קוניטרה חלק מהמנדט הצרפתי בסוריה, ובמהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1941 כאשר צרפת הפכה למדינה נאצית כבושה, כבש הצבא הבריטי את קוניטרה במסגרת השתלטותו על סוריה. אולם כוחות של וישי חדרו חזרה לקונייטרה[4] וכוחות בעלות הברית כבשו אותו שוב.
כאשר סוריה קיבלה עצמאות ב-1946, העיר שימשה כמרכז סחר ואדמיניסטרציה וכמוקד תרבותי חשוב במרכז הגולן הסורי. ב-23 במאי 1948 הופצצה העיר על ידי מטוסים של חיל האוויר הישראלי.[5] בעיר ישבה מפקדת החזית הישראלית של הצבא הסורי, מפעלים צבאיים ובתיהם של חיילים סורים רבים אשר שירתו לאורך הגבול עם ישראל. לפני מלחמת ששת הימים התגוררו בעיר כ-20,000 בני אדם.
כיבוש על ידי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוניטרה נכבשה על ידי כוחות צה"ל ב-10 ביוני 1967, היום האחרון של מלחמת ששת הימים, וכמעט כל תושביה עזבו. במפקד שנערך ברמת הגולן ב-11 באוגוסט 1967 נמצאו בעיר 300 תושבים, מתוך כ-20,000 תושבים שגרו בעיר לפני המלחמה.[6] באפריל 1968 דווח שבית הספר היחיד בקונייטרה נסגר בגלל מיעוט תלמידים שכן בכל העיר יש רק כ-50 נפשות.[7] שבועות אחדים לאחר תום הקרבות התיישב במבני העיר הנטושים גרעין שהקים במקום את קיבוץ גולן, ששמו שונה אחר כך למרום גולן. ב-1972 עבר הגרעין למיקומו הנוכחי ממערב לעיר.
במלחמת יום כיפור קוניטרה נכבשה שוב לתקופה קצרה על ידי כוחות סורים. פלוגה של סיירת אגוז ששהתה בקוניטרה בפעילות של מארבי לילה עם קומנדקרים ונשק קל לא פונתה למרות הידיעות המוקדמות על פרוץ המלחמה. ההפגזה הפתאומית גרמה להימלטות הפלוגה לבונקר סמוך ולכן, עם כיבוש קוניטרה על ידי הסורים, הייתה הפלוגה לכודה בבונקר. החיילים שקלו מעשה התאבדות אם הסורים שהיו מסביב יחדרו לבונקר. הם הצליחו להימלט ביום שני בבוקר והותירו מאחור שני הרוגים – מתי (מתתיהו) בן זכריה ואופיר פלנטר.
לאחר מכן קוניטרה שבה ונכבשה על ידי צה"ל. במהלך הקרבות הוחרבו חלקים מהעיר, לטענת הסורים וועדה מיוחדת של האומות המאוחדות, בכוונת זדון,[8] בעוד שלטענת מקורות ישראלים, הדבר נעשה עקב צרכים צבאיים.[9]
המסירה לסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה הועברה קונייטרה לסוריה כשטח מפורז סורי בפיקוח האו"ם. במטרה למנוע את מסירת העיר לסורים התמקם ב־27 באפריל 1974 גרעין של קשת בקוניטרה, אולם לאחר כ-40 יום במהלכם שהו בבונקר בעיר, עזב הגרעין את העיר וב־31 במאי 1974 הועברה קונייטרה לסורים.
בהסכם התחייבו הסורים ליישב את העיר, אולם העיר לא שוקמה והיא עדיין הרוסה ונטושה ברובה הגדול. הסורים הקימו יישוב חדש בשם "קוניטרה החדשה" קילומטרים אחדים מצפון מזרח לעיר. כיום מופעל בסמוך לעיר מעבר קוניטרה בין ישראל לסוריה, המשמש בעיקר לצורכי האו"ם ולצורכי האוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן ובסוריה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קוניטרה
קוניטרה (סוריה), דף שער בספרייה הלאומית
על הלכודים בקוניטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף עוזר, שמחת חג, באתר ynet, 25 באוגוסט 2013
- יוסף עוזר, באתר סיירת אגוז
- הדר גיל-עד, לכודים בבונקר: "ישבנו שפופים בתוך שלוליות דם", באתר ynet, 18 באפריל 2018
- לכודים בבונקר בשלוליות דם, באתר סיירת אגוז
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוך; The travels of foure Englishmen and a preacher, W. Biddulph, 1609, מצוטט בספר גולן וחרמון, זאב וילנאי, הוצאת המקור, 1970
- ^ גולן וחרמון, זאב וילנאי, הוצאת המקור, 1970.
- ^ תיאודור הרצל, אלטנוילנד, ספר רביעי, פרק ו.
- ^ לא נוכל עוד להמנע מקרבות ממש!, הַבֹּקֶר, 18 ביוני 1941
- ^ מטוסינו הרעישו מטרות בסוריה, דבר, 24 במאי 1948
- ^ יואל דר, מיפקד אוכלוסין נערך אתמול ברמת הגולן, דבר, 11 באוגוסט 1967
- ^ ביה"ס בקוניטרה נסגר מחוסר תלמידים, דבר, 8 באפריל 1968
- ^ Report of the Special Committee to Investigate Israeli Practices Affecting the Human Rights of the Population of the Occupied Territories", United Nations General Assembly Resolution 3240, 29 November 1974, A/RES/3240, unispal.
- ^ חייל חיל ההנדסה הישראלי, ישראל רחמים, כתב בספרו האוטוביוגרפי "דקות ספורות" (קווים הוצאה לאור, 2008, עמ' 70) כי לאחר מלחמת יום הכיפורים הוטלה על יחידתו ”מטלה... להרוס את המבנים הגבוהים של העיר הסורית, שהפריעו לתצפיות שביצעו כוחותינו. בסיומה הפכו כרבע מבנייני העיר, שעמדו נטושים מאז 1967, לערימות אבנים מפויחות.”
