קולנוע ביתי
קולנוע ביתי הוא שם נפוץ למכלול מכשירי האלקטרוניקה הביתיים המשמשים ליצירת "חוויה של קולנוע" בבית הפרטי. בפרט, שימוש מקובל בשם זה הוא לתיאור מערכת האודיו מרובת הערוצים, בניגוד למערכת סטריאו ביתית רגילה.
שמע - רמקולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת האודיו מכילה בדרך כלל מערך רמקולים הקפי. מבנה נפוץ הוא 5.1 - חמישה רמקולים (מרכז-קדמי, ימין-קדמי, שמאל-קדמי, ימין-אחורי ושמאל-אחורי) ורמקול נוסף עבור תדרי שמע נמוכים (באסים). מבנה מקובל נוסף הוא 7.1 - דומה ל-5.1 בתוספת שני רמקולים צדדיים.
חוזי (וידאו)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 נגני DVD היו מקור החוזי המקובל למערכות ביתיות, אולם כיום משתמשים בנגני וידאו בהבחנה גבוהה עקב איכות החוזי העדיפה שהם מאפשרים.
שמע-מגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכות קולנוע ביתי כוללות בדרך כלל מגבר עם חיבורי כניסה ויציאה דיגיטליים SPDIF או אנלוגיים (6 כאלה בדרך כלל). במערכות פשוטות יותר מוחלף המגבר במגבר הנמצא על רמקול אקטיבי מרכזי.
הסרט מוצג בדרך כלל על מסכים גדולים במיוחד, להשגת התחושה ה"קולנועית". המסך משמש בדרך כלל גם לצפייה בטלוויזיה, ותקציב הרוכש קובע בדרך כלל את הטכנולוגיה - מסך טלוויזיה (CRT), מסך שטוח (פלזמה או LCD) או מקרן.
המערכות החדשות משלבות מחשב HTPC או נגני מדיית רשת שמאפשרים השמעה וגם הקלטה לרשת המחשבים. במערכת HTPC ניתן להשתמש לא רק להשמעת מוזיקה וסרטים אלא גם להצגת תמונות כתחליף לאלבומי תמונות מסורתיים.
