קולוניה דל סקרמנטו
 סמל קולוניה דל סקרמנטו | |||
 | |||
| המגדלור בעיר | |||
| מדינה |
 אורוגוואי | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | קולוניה | ||
| שפה רשמית |
ספרדית  | ||
| תאריך ייסוד | 1680 | ||
| גובה | 27 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 26,231 (2011) | ||
| קואורדינטות | 34°28′17″S 57°50′39″W / 34.471388888889°S 57.844166666667°W | ||
| אזור זמן | UTC-3 | ||
| http://www.colonia.gub.uy/ | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
| |||
 | |||
  | |||
קולוניה דל סקרמנטו (בספרדית: Colonia del Sacramento; בפורטוגזית: Colônia do Sacramento; מוכרת גם כ"קולוניה") היא עיר בת כ-22,000 תושבים (2004) בדרום-מערב אורוגוואי השוכנת לחופו של מפרץ ריו דה לה פלטה. העיר שנוסדה ב-1680 בידי הפורטוגזים היא העתיקה במדינה והיא משמשת כבירת מחוז קולוניה שהיה אחד מששת המחוזות המקוריים של אורוגוואי כשנוסדה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נוסדה ב-22 בינואר 1680 בידי מנואל לובו, מושל ריו דה ז'ניירו הפורטוגלי, ובמצוות הכתר הפורטוגזי אשר ביקש לחזק את אחיזתו בריו דה לה פלטה. המושבה שהוקמה על הגדה השמאלית של המפרץ, בדיוק מול בואנוס איירס, נקראה תחילה בשם "קולוניה דו סנטיסימו סקרמנטו" (Colônia do Santíssimo Sacramento). תגובת האימפריה הספרדית הייתה מיידית, ובלילה שבין 7 באוגוסט 1680 ל-8 באוגוסט 1680 התקיף כוח ספרדי עדיף במספרו את המצודה וכבש אותה. האירוע זכה לשם "הלילה הטראגי" (Noite Trágica). המושבה הושבה לשלטון פורטוגל לאחר מגעים דיפלומטיים בין שתי המדינות כפי שהוסכם בהסכם ליסבון מ-7 במאי 1681, אך על הפורטוגזים הוטלו מגבלות בהקמת ביצורים ומבני אבן.
עם זאת במחצית השנייה של המאה ה-17 המושבה התפתחה והייתה למרכז סחר פורטוגזי חשוב, וב-1704, עם תחילתה של מלחמת הירושה הספרדית ביצרו אותה הפורטוגזים מחדש. הספרדים הגיבו בהתקפת המושבה ב-1705 וכבשו אותה בשנית למשך עשר שנים, והיא הושבה לרשות פורטוגל ב-1715. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-18 החלו הספרדים ליישב את אורוגוואי ולבודד את המושבה מברזיל, וב-3 באוקטובר 1735 התקיפו אותה וכבשוה שוב למשך שנתיים.
ב-13 בינואר 1750 נחתם הסכם מדריד שהסדיר את חלוקת השטחים בין הספרדים לפורטוגזים בדרום אמריקה וקבע כי המושבה תמסר לשליטה ספרדית. אולם ההסכם לא יצא אל הפועל, והצטרפות ספרד למלחמת שבע השנים קטעה את המגעים בין המדינות. הספרדים שבו וכבשו את העיר בשלישית ב-30 באוקטובר 1762 וזו שבה שוב לרשות פורטוגל במסגרת הסכם פריז אשר נחתם ב-10 בפברואר 1763.
הפעם הרביעית והאחרונה בה כבשו הספרדים את קולוניה דל סקרמנטו הייתה ב-30 במאי 1777. הם הרסו את ביצוריה ואת הנמל ונותרו לשלוט בעיר מכוח הסכם סן אידלפונסו הראשון מאותה שנה. עם זאת, ב-1817 סיפח ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל את העיר לברזיל, עד שאורוגוואי הייתה למדינה עצמאית ב-1828.
העיר הוכרזה בשנת 1995 כאתר מורשת עולמית בשל כך:
"...שנודעה לה חשיבות אסטרטגית בהתנגדות לספרדים. נופה העירוני השמור שמערב השפעות פורטוגזיות, ספרדיות ופוסט קולניאליות".[1]
אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרובע ההיסטורי של העיר נבנה בידי הפורטוגזים במאה ה-17, ורחובותיו מרוצפים באבן. שטחו כ-160 דונם, הוא מחולק ל-33 גושים ויש בו חמש כיכרות גדולות וארבע כיכרות נוספות קטנות. הרובע מוקף במים מכל עבריו לבד מצידו המזרחי שלאורכו השתרעו בעבר ביצורים, אשר קיימים בחלקם עד היום. כיום שוכנת העיר החדשה בהמשכו של הרובע העתיק.
במרכזו של הרובע העתיק שוכנת הכיכר המרכזית (Plaza Mayor) וסביבה מבנים רבים מהמאות ה-17 עד ה-19. על המבנים הבולטים נמנים "שער העיר" (Portón de Campo) - שער הרמה עשוי עץ; המגדלור - המשמש כסמל העיר, והריסות המנזר פרנציסקוס הקדוש מהמאה ה-17; בזיליקת הסקרמנט הקדוש (Basilica del Sanctísimo Sacramento) שנבנתה מאבן ב-1808; המוזיאון הפורטוגזי ובו ריהוט, תכשיטים, מדים ומפות ישנות מהתקופה הפורטוגזית; המוזיאון העירוני שנבנה על ידי הספרדים ב-1835, וכן כנסיית מרטיס (Iglesia Matriz) שנבנתה בין השנים 1695-1699 והיא העתיקה במדינה.
העיר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלת העיר נסמכת על ייצור טקסטיל הנהנה מאזור סחר חופשי הממוקם בעיר. עוד ממוקמים בעיר פוליטכניון ומשרדי ממשלה. העיר מחוברת בקו מעבורת לבואנוס איירס ודרכה עובר כביש החוף של אורוגוואי המחבר אותה גם לבירה מונטווידאו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קולוניה דל סקרמנטו- Tours in Colonia
- Hotels in Colonia
- אתר אודות העיר
- תמונות מהעיר
- קולוניה דל סקרמנטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|
 | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16) | |
| אפריקה שמדרום לסהרה | אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888) | |
| מערב אסיה | בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615) | |
| תת-היבשת ההודית | ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749) | |
| מזרח ודרום מזרח אסיה | איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975) | |
| אמריקה הצפונית | ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?) | |
| אמריקה המרכזית והדרומית | ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777) | |
| מדיירה והאיים האזוריים | שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים. | |