קהיר האסלאמית
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
מחוז קהיר  |
| שטח |
523.66 הקטאר |
| קואורדינטות | 30°02′46″N 31°15′46″E / 30.046°N 31.2627°E |
|
(למפת קהיר רגילה)   קהיר האסלאמית | |
  | |
קהיר המוסלמית היא אחד משלושת האזורים מהם מורכבת קהיר בירת מצרים של ימינו. היא נמצאת במרכז הנוכחי של קהיר, מסביב לחומות העיר ולמצודת קהיר (מצודת צלאח א-דין). הרחוב המרכזי שלה מתחיל מדרום בבאב אל-זווילה ונגמר בצפון בבאב אל-פותוח. בעיר המוסלמית ישנם מאות מסגדים, קברים, מדרסות וחאנים מהתקופה המוסלמית. אונסק"ו הכריז על אזור זה כעל אתר מורשת[1].
אזור נוסף של קהיר והוא עתיק יותר מכונה "העיר העתיקה" (מצר אל-קדימה). אזור זה מורכב ממספר שכונות שכל אחת מהן נבנתה על ידי שושלת שלטונית שכבשה את העיר. הראשונה והעתיקה ביותר, הנמצאת ליד נהר הנילוס, היא פוסטאט. זהו הגרעין ההיסטורי של קהיר. עמר אבן אל-עאץ כבש את העיר במצוות החליף עומר בן אל-ח'טאב וייסד את עיר הבירה החדשה של הפרובינציה המוסלמית - פוסטאט, בסמוך למבצר בבל. בתחילת דרכה היא נבנתה עבור חיל מצב, לא מתוכננת ובעלת בניינים מגובבים ללא סדר. במרכזה נבנה, בשנת 642, מסגד עומר או בשמו המלא מסגד עמר אבן אל-עאץ.
על המרחק בין העיר העתיקה לקהיר העיד כבר הרמב"ם, שגר בפוסטאט ושירת את השליט שגר בקהיר. הוא השאיר תיאור של אורח חייו וסדר יומו. מסמך היסטורי זה נפתח במשפט המפורסם: "אני שוכן במצרים והמלך שוכן באל-קאהירה, ובין שני המקומות שני תחומי שבת". כאשר הכוונה בשם מצרים הייתה לפוסטאט[2].
השליטים הבאים מחליפות בית עבאס המשיכו בבנייה שהתפשטה לכיוון צפון-מזרח. הם בנו את עיר הלוויין אל-עסכר, שהיא כיום אחת השכונות של קהיר העתיקה. לאחריהם שליטי שושלת טולון בנו עיר לוויין נוספת - קטאיע, שבה נמצא עד היום מסגד איבן-טולון[3] והיא השכונה השלישית של קהיר העתיקה.
האזור השלישי של קהיר הוא החלק שהחל להתפתח במאה ה-19 ונקרא "קהיר המודרנית". בתקופה זו כבר היו טכנולוגיות בנייה מודרניות, שאפשרו את ייצובן של גדות הנהר וכך נמנעו השיטפונות שהיו מנת חלקו של אזור זה ושמנעו את יישובו בעבר. העיר המודרנית נבנתה על שטח האזור שיובש, בין העיר המוסלמית לנהר הנילוס ומשם התפשטה לכל עבר[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_TIMEA.jpg)
ב-8 באוגוסט שנת 969 כבש מצביא הצבא הפאטימי ג'ווהר א-סיקילי את פוסטאט שהייתה באותה העת בירתה של מצרים. הכובשים הפאטימים בחרו אתר צפונית מזרחית לפוסטאט להקמת מרכז שליטתם, שבו הוקם ארמון חדש כמקום מושבו של החליף, מקום זה היה למעשה הגרעין הראשוני של העיר החדשה שנקראה בשם של אלְקָאהִרַה - القاهرة (לימים קהיר), שפירושו בערבית – המנצחת. אולם פוסטאט המשיכה לשמש כמטרופולין של מצרים עוד מספר שנים גם לאחר הכיבוש.
בשנת 987 הגאוגרף אבן חווקל (ابن حوقل) שבקר בפוסטאט התפעל מהעיר ותיאר אותה כבעלת רחובות מוצלים, שווקים נפלאים ובתים גבוהים בעלי שבע קומות. גם 70 שנה מאוחר יותר הפילוסוף והמשורר נאצר ח'וסרו (אנ') משבח את יופיים של השווקים שבעיר, את הסחורות המשובחות ואת המגוון העצום של פריטים שבהם[5].
הסולטאן הפאטמי שכבש את מצרים והיה הבונה הראשון של קהיר הוא החליף אבו תמים מעד אל-מועיז. למרות חשיבותה של פוסטאט, עשה אל-מועיז החלטה חשובה ביותר והעביר את מרכז השלטון לעיר החדשה, קהיר. הפאטמים שבאו מצפון-אפריקה, היו שיעים, שהשתלטו על מדינה סונית ברובה. למען ביסוס שלטונם הם נזקקו למוקד שלטוני חדש שיהיה כולו שלהם ועל כך נתנה להם קהיר פתרון.
שטח העיר החדשה היה מוקף חומה ומרשים ביותר בגדלו, והשתרע מבאב אל-פותוח עד באב זוואלא ומבאב אל-גוראיב עד לרחוב קלאק מעבר למסגד אל אזהאר. היו בחומה שבעה שערים והיא הייתה כל כך רחבה ששני פרשים יכלו לרכב עליה אחד ליד השני[5].
עיקר בניית העיר נעשה מאוחר יותר בתקופת שלטונו של בנו אבו מנסור ניזאר אל-עזיז באללה, שהיה מצביא ובונה גדול. הוא בנה את העיר במתכונת הרומית: מלבנית, חצויה רחובות שתי וערב, מבוצרת ומאוכלסת במוסדות שלטון. מכמה בחינות אפשר להשוות אותה לעיר האסורה בבייג'ינג. זו הייתה עיר מלכות שנבנתה למען החליף. היא כללה את ארמונות הח'ליף, שווקים למסחר, משכנות לצבא, מערכות ביצורים מסגד ואת אוניברסיטת "אל- אזהר" שעד היום עומדת במרכזה של קהיר,, וגילה כגיל קהיר עצמה - למעלה מאלף שנה. הגודל והפאר של אל אזהר נבעו גם הם מהעובדה שהשליטים היו מיעוט שיעי בתוך סביבה סונית. משימתם הייתה להפיץ את האסכולה הדתית שלהם באמצעות ה"דעוה", דהיינו קריאה, פניה, הזמנה להצטרף אל אמונתם[2].
השושלת הפאטימית שלטה במצרים עד לשנת 1169 שנה בה היא הובסה על ידי המצביא צלאח אל-דין, ששלט בה כנציגו רשמי של החליף העבאסי. צלאח א-דין הפך את מצרים לאחוזה של משפחתו, ובין השנים 1176–1183 נבנתה בפקודתו מצודת קהיר שאליה הועבר המרכז הפוליטי והצבאי של העיר. הביצורים המאסיביים נועדו כדי להתגונן מפני תקיפות שהיו עשויות לבוא מטעמם של הצלבנים בארץ ישראל. המעבר השלטוני לאזור המצודה גרם לכך שהאזור הפאטימי שהיה קודם לכן בבחינת "קריית מלך", הפך לאזור הנגיש להתיישבות להתפתחות כלכלית לכל מי שידו משגת. ולכן הממלוכים, השליטים שבאו אחרי צאלח אל-דין, יכלו ליישב במקום את אנשי האליטה שלהם ושל בני המקום ושהיו נאמנים להם[6].
הממלוכים, ששלטו במצרים בין השנים 1517–1250 בנו מספר רב של מסגדים מדרסות וארמונות. הם הקדישו מאמצים וכסף רב לפיתוח העיר וחלק גדול של המבנים המפארים עדיין את קהיר הם מתקופה זו.
על פי תיאורו של אל-מקריזי עמד מספר המסגדים בקהיר בתקופתו על 69. בין השנים 1260 עד 1441, נבנו בקהיר 43 מסגדים על שטח של כ-1.5 קמ"ר. 9 מבנים מפוארים הוקמו בתקופתו של השולטן אל נסיר מוחמד 1340–1293. הפיתוח המרשים ביותר היה הפיכת השטח של הטיילת הפאטימית לשדרה של מבנים מונומנטים מרהיבים כמו: המדרסה של זהיר בייברס, המדרסה של קלאון והמדרסה של ברקוק שכיוון התפשטותם היה דרומה עם בניית שני המסגדים אשרף ומואיד[6].
העות'מאנים כבשו את מצרים בשנת 1517 ושלטו בה עד שנת שנה 1798, שבה פלש נפוליאון למצרים. בתקופת שלטונם הפכה קהיר מעיר אימפריאלית לבירה פרובינציאלית, שנשלטה על ידי נציב שנשלח מאיסטנבול ונקרא פחה. השלטון העות'מאני לא שיבש מאוד את מבנה העיר, נוספו לה עוד מסגדים שהחשובים שבהם הם: מסגד הסולמניה ומסגד שולטן מוחמד, שהתאפיינו בצריחים צרים ומחודדים וכפה גדולה שהיו לסמל של המבנים העות'מאניים[7]
סוג נוסף של מבנים, שהיה מסימני התקופה העות'מאנית הוא סביל-כותאב: זהו מבנה מלבני בעל שתי קומות מקושט בשיש בחלקו התחתון ובעל שלוש חזיתות הפונות לרחוב. בקומה הראשונה היה מצוי מתקן מים ציבורי המיועד לשתייה של בני אדם. הקומה העליונה משמשת כמדרסה עם גזוזטרה בעלת קשתות. מבנים אלו נחשבים כגולת הכותרת של המבנים העות'מאנים בעיר. בקהיר שרדו מספר רב של מבני סביל כותאב מהמפורסמים שבהם הוא סביל כותאב רוקאיה דודו[8], וכן סביל כותאב עבדל רחמן[9].
.jpg)
מבנים ייחודיים נוספים מהתקופה העות'מאנית הם בתי-מגורים של אנשים אמידים, אנשי-דת, סוחרים ופקידים גבוהים. הבתים, הפתוחים כיום למבקרים, ומאפשרים הצצה לתוך אורח החיים היומיומי בקהיר של אותה תקופה. המפורסם ביותר הוא "בית סוהיימי"[10][11] הנמצא בקרבת מסגד אל-אקמר.
בית ג'מאל אל-דין אל-ד'הבי נחשב גם הוא לאחד הבתים היפים ביותר בעיר[12] ונמצא בחלק הדרומי שלה.
ידוע במיוחד הוא גם הבית המכונה בית גאיר אנדרסון[13]
שליד מסגד אבן טולון, שהוא בעצם שני בתים מחוברים יחדיו. ביקור בבתים אלה מגלה מיד את אחת מהתכונות האופייניות של הבית הקהיראי. חזות דלה מבחוץ ומפוארת מבפנים[2]
לאחר תבוסתה של האימפריה העות'מאנית, שלט נפוליאון בונפרטה במצרים תקופה קצרה משנת 1798 עד 1801. לאחריו כבש את מצרים מוחמד עלי שהקים את שושלת מוחמד עלי שצאצאיה שלטו במצרים עד שנת 1952/3. מתקופת שלטונו נשאר המבנה המפואר של מסגד מוחמד עלי[14][15], בשנת 1882 הפכה קהיר לחלק מהשטחים של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עד שנת 1922, שנה שבה ניתנה לה הצהרת עצמאות[16] מטעם הבריטים.
מבנים אופייניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מסגד אבן טולון.
מסגד של אחמד אבן טולון נבנה בפקודתו בשנים 879 – 876 והוא משמר את סגנון הארכיטקטורה האיסלמית הקלאסית של בית עבאס. זהו אחד מהמסגדים הגדולים בקהיר והוא נבנה בסגנון המסגדים של העיר סמארה, כולל חצר גדולה ואולמות מקורים בכל אחת מארבע פינות החצר. באולם הגדול ביותר נמצאת הקיבלה.
תקופה פאטימית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידים מתקופת העיר הפאטמית, הם השערים בּאבּ אל-זווילה בדרום (Bab Zuwayla), באב-אל-פותוח (Bab al Futuh) ובּאבּ אל-נצר (Bab al-Nasr) בצפון[17]. שערים אלו נבנו על ידי הארכיטקט הארמני בדר אל-גמלי אל-גיושי, שנחשב לגדול בדורו. חלק ממערכת השערים בנוי כמתחמים סגורים, כך שניתן יהיה להגן על כל שער לחוד, במקרה שחלק ממערכת הביצורים הזאת תיפול בידי האויב[2].
- אל-אזהר.
מוסד אל-אזהר, (המסגד והאוניברסיטה), בן אלף השנים, החליף פנים פעמים רבות וסגנונות רבים השאירו בו את חותמם. כיום אל-אזהר נחשב כיום למוסד הלימוד החשוב ביותר של האסלאם הסוני[18]. החינוך שבו היה כבר בתקופות הראשונות, בלתי פורמלי, ללא דרישות קבלה ותואר רשמי. בשנת 1961 עברה האוניברסיטה רפורמה מקיפה על מנת להתאימה ללימודים אקדמיים. נושאי הלימודים העיקרים נשארו לימודי החוק והשפה האסלמיים. מסגד אל אזהאר נבנה בשנת 970 על ידי השושלת הפאטימית. מקור שמו הוא כנראה מבתו של מוחמד פאטמה זהראא, שהשושלת הפאטימית מייחסת עצמה אליה. החלק העתיק של המסגד מהתקופה הפאטימית, הוא קיר התפילה. הוא בנוי מחמשה מעברים המקבילים לקיר הקיביה ונתחמים על ידי עמודי שיש. המעבר מרכזי הוא הגדול ביותר כיוונו ממערב למזרח והוא מסתיים משני צדדיו בכיפה. מבנה זה מזכיר את סגנון הבנייה של מסגד הגדול בקירוואן, אזור שממנו החלה התפשטותם של הפאטימים. אלמנטים פאטימיים אחרים הם קישוטי גפנים משתרגות, וצמחים אחרים משולבים באותיות קליגרפיות. קישוטים אלו מופעים מעל קמרוני הקשתות במסגד. במאה ה-18 בתקופה העותמאנית הורחב המבנה ונוספו לו ארבעה מעברים נוספים המקבילים לישנים. תוספת זו פגמה בהרמוניה של אולם התפילה[19].
- מסגד אל-אקמר.
המסגד נבנה בשנת 1125 ונחשב לאחת הדוגמאות היפות ביותר של המסגדים הפאטימים הקטנים במצרים. חזית הכניסה מפוארת ביותר וסימטרית משני צדי הפתח. מופיעים האלמנטים הידועים של האדריכלות הפאטימית המצועצעת וההרמונית: צורות צדף, יהלום, רוזטה ונישות עם עמודים ספירלים, מוקרנס וכיתוב באותיות כופיות. עיטורי הסטוקו הרבים על קירות המסגד ממחישים את חשיבות הדקורטיביות בסגנון הפאטימי. החלון הפאטמי מחורץ בפסים, כמו "פלחי-עוגה" וצורתו מזכירה פרסה מחודדת. משמאל לכניסה מינרט שנבנה מאוחר יותר (1396). המידות של החלק הפנימי הן: אורך 28 מטר ורוחב 17.5 מטרים. במרכז המבנה חלל מרובע המוקף במסדרון עמודים מקורה[20]
- מסגד חאכם באמר אללה.
מסגד חאכם באמר אללה הוא אחד מהמסגדים הגדולים בעיר. נבנה על פי המודל של מסגדי אבן טולון ואל-אזהאר, הוא נחשב למסגד הפאטימי השני בחשיבותו. הכניסה המרשימה נבנתה במאות ה-11 וה-12 בסגנון שער רומנסקי. האולם המרכזי שלפני המחרב מאורך, בעל תקרה גבוהה, בקירות האולם חלונות על פי הדגם של מסגד אל-אקצא. המחרב מאופיין בכפה מעוגלת וקשתות זווית הנצבות במרכזן של שתי כיפות מעוגלות הנמצאות בפינות המבנה. עדויות היסטוריות מצביעות על כך שמקורם כנראה בעיצוב שהיה קיים במסגד אל אזהאר באותה התקופה. לבניין שני מינרטים מצד צפון ומערב, צורתן עברה שינויים רבים במהלך השנים. החצר הפנימית הגדולה מוקפת במעבר מקומר התחום כלפי מרכז החצר בעמודים. גבולות המתחם כולו מוקפים בחומה מאושנבת עם חרכי ירי, אלמנט שהופיע לראשונה במצרים במסגד אבן טולון ולאחריו באל אזהאר. מעניין לציין שזהו מוטיב נוסף שהגיע מהארכיטקטורה באירופה כמו שניתן לראות בקתדראלה של פלרמו משנת 1185[21]. המסגד הוזנח במשך שנים רבות ושוקם לאחרונה, באופן שאינו מחמיא לו ביותר.
הממלוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה הממלוכית, 1517–1250, הייתה ללא ספק תור הזהב של קהיר. מעניין לציין שבתקופת אבן-קלאון ספרי הנוסעים, מפארים מאוד את קהיר, שהייתה מפותחת יותר מערים אירופאיות של אותה העת כגון: פריס לונדון ורומא. היא הייתה מטרופולין בת חצי מיליון תושבים. בעוד שערי אירופה הכילו אז כמה עשרות אלפי תושבים בלבד. היו בה מבני שירותים ציבוריים, בתי-חולים, מערכת חינוך ציבורית וארגון מסחרי שכלל 12,000 חנויות. אחד המקורות ההיסטוריים החשובים, הוא ספרו של ההיסטוריון אל-מקריזי. בהם תיעד בצורה יסודית ובפירוט כה את קהיר[2]. המבנה המאפיין בתקופה זו, הוא קומפלקס של מסגד, מאוזוליאום ומדרסה. כל סולטן ממלוכי שרצה לפאר את שמו בנה מסגד אדיר וכלל בתוכו גם את קברו. בקומפלקס הזה פעלה גם מכללה גבוהה ללימודי האסלאם – מדרסה. צרוף זה שהיה נדיר בשאר ארצות האסלאם, יצר בעיה מסוימת של מצרים ימינו. כאשר פנו שלטונות מצריים אל הסעודים בבקשה לסיוע כספי, על מנת לשקם ולתחזק את האוצרות הארכיטקטוניים שנמצאים בקהיר, סירבו הסעודים, בטענה שאמונתם הווהאבית אוסרת הימצאות קברים בתוך מסגד[2]. את מבנה המדרסה שבקומפלקס, מאפיינת צורת הצלב, נקראת בשם קרוסיפורם. בכל אחד מקצוות הצלב, נמצאת מבנה בצורת במה מוגבהת הפתוחה לצד אחד. שם המבנה - "ליוואן". ליוואנים אלו ממוקמים בכל אחת מארבע הפינות של החצר המרכזית. כל אחד מהליוואנים שייך לאחת מארבע אסכולות ההלכה של האסלאם, שהיו כולן לגיטימיות ונלמדו זו לצד זו בהרמוניה מלאה. רוב המדרסות כללו גם מבנים למגורי השיח'ים והסטודנטים, שמימנו את לימודיהם בעזרת מלגות.
- המסגד של ברקוק.
המתחם שבו נבנה המסגד מכולל באופן מסורתי, גם מדרסה, מאוזוליאום וח'נקה סופית. חזיתו של המסגד מקושטת בפסי רוחב, וגומחות שבהן מופיעים סטלקטיטים. למסגרת החלונות צורת קשת המחודדת באמצעה, סגנון שמופיע בכמה מסגדים ומזוהה עם השושלת הבחרית. לאורך החזית חקוקות כתובות הקדשה. למסגד שני מינרטים ולידם כיפה, שהייתה במקור עשויה מעץ וטיט, אבל קרסה במאה ה-19 ובמקומה נבנתה כיפה הבנויה מלבנים. המינרט המתומן ניתן לזיהוי מרחוק הודות לגילוף של עיגולים החופפים אחד את השני המקיפים אותו מסביב. גלריה הנתמכת בעמודים שבסיומם מבנה נחושת דמוי בצל. דלת הכניסה המקורית משובצת בכסף ושמו של ברקוק חרוט בה. המזרקה באמצע החצר הפנימית בעלת כיפה בולבוסית הנתמכת בשמונה עמודי שיש[22] מקורות מעידים על כך שבטקס פתיחת במסגד, אגן ההיטהרות של המזרקה מולא במי סוכר[23].
- המסגד של קלאון (סולטאן ממלוכי).
הקומפלקס של סולטן קאלהון, כולל בנוסף למרכיבים המסורתיים (מוזולאום, מסגד ומאדרסה), גם בית חולים (מאריסטן). חזיתו של המבנה פונה לרחוב. אורכה של חזית קומפלקס קאלהון הוא 67 מטרים וגובהו כ-20 מטר. הוא עשוי מאבנים וכולל קשתות ורטיקאליות עם גומחות מקושטות בברונזה הנישאת על גבי עמודי שיש. החלונות מקושטים בצורות גאומטריות שונות. בחזית מצויה כתובת חרוטה באבן שכוללת את שם הבנאי תוארו ותאריך הבנייה[24]. החצר הגדולה של המדרסה מרוצפת בשיש ססגוני ושער דמוי פרסת סוס מפריד אותה מהמוזוליאום שנחשב לשני ביופיו לאחר זה של הטאג' מהאל[25]. המסגד של נאצר מוחמד אבן-קלאון למרות שמעמדו מל סולטאן זה היה מהבולטים ביותר בתולדות קהיר, המסגד הוא אחד הקטנים. בימיו, הגיעה קהיר לשיא תפארתה ועלתה אולי על כל עיר אחרת בעולם הידוע. המסגד נבנה בשנת 1318 כמסגד מלכותי ומבצר על אתר שהיה בו כנראה קודם לכן מסגד איובי. הוא מעוצב כשלוש צורות מלבניות. הקיר החיצוני צנוע בצורתו ומיוחס לתפקידו הצבאי של המקום. בפנים, חצר מלבנית המוקפת בהיפוסטיל. עמודים השיש המרכיבים את ההיפוסטיל הם בעלי כותרות פרה-איסלמיות בצורתם. הקשתות המחודדות שביניהן בנויות בסגנון אבלק ומעליהן חלונות. שני המינרטים הם בעלי צורה יוצאת דופן משאר המינרטים במצרים. לטענת מרקיזי נשכר לתכנון המינרטים אדריכל שמקורו מתבריז וכותרתם הבולבוסית בצבעי ירוק לבן וכחול מקורם מסגנון הפרסי ששרר בתבריז[26].
- מסגד סולטן חסאן.
זהו אחד מהמסגדים הגדולים בעולם. אורכו 150 מטר והשטח המחופה שבו משתרע על פני 7906 מ"ר, גובה קירותיו 36 מטר והמינרט שלו מתנשא לגובה של 68 מטר. מבנה השער הוא מונומנט בפני עצמו עשוי חצי-כיפה קעורה כלפי פנים כקונכייה, המחורצת פלחים-פלחים. חצי הכיפה מקושטת בנטיפי אבן מדורגים הנקראים "עיטור נטיפות" או מוּקָרְנָס מזוזות הפתח בנויות בתשליב אבלק[27] טבלת אבן ובה כתובת הקדשה מסולסלת באותיות ערביות מהוות קישוט בפני עצמה. תבניות גאומטריות וצורות מן הצומח המשתלבות בכתב הערבי בצורת ערבסקה החצר הפנימית בנויה במתכונת המקובלת של מבנה צלב שכל אחת צלעותיו מוקדשת לאחת מארבע אסכולות האסלם. במרכז החצר מזרקה שמעליה כיפה, מבנה שמקורו כנראה בתקופה העותמאנית [28]
.
התקופה העות'מאנית-ממלוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הזמן של המאות ה-16, ה-17 וה-18 מאופיינות בירידת חשיבותה של קהיר וצמצום בתנופת הבנייה. אמנם נבנו בניינים גדולים וחשובים, ביניהם מסגדים המתאפיינים בצריח הטורקי המפורסם שצורתו צורת עיפרון דק, אולם כבר לא נבנו בניינים מונומנטליים. במקום בתי ציבור, השאירה התקופה העות'מאנית מבניים מעניינים ואופייניים - בתי מגורים, שהוזכרו לעיל.
שימור האתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיית שימור האתרים ההיסטוריים חמורה מאוד. לאורך הקילומטר וחצי של הרחוב המרכזי וסביבתו, ישנם מאות אתרים שכל אחד מהם הוא נכס מוזיאוני בעל ערך גבוה ביותר. שימור אתרים אלה ניצב בפני בעיה קשה: פני מי התהום במצרים כולה, ובקהיר בפרט, הולכים ועולים: במקומות רבים הגיעו לגובה של מטר מתחת לפני הקרקע. המים העולים מחלחלים לתוך האבן שממנה בנויים אתרים אלה. התוצאה היא המלחה של האבנים בחוץ, תופעה הנראית בצורת כתמי-מלח לבנים על המבנים בגובה של כמה מטרים. המלחת האבן מביאה לכך שחלקים ממנה הולכים ונושרים, והמבנים מתערערים. ללא פעולת הצלה דחופה צפוי כי המבנים יתפוררו בזמן הקרוב או הרחוק. היום כבר ברור שאי אפשר יהיה להציל את כל האתרים, ושיהיה צורך להשקיע רק בחלק מהם את האמצעים הכספיים שניתן יהיה לגייס. בכמה מקומות התחילו לשקם את היסודות, להזריק סיליקון לתוך הנדבכים התחתונים ולנקז את המים. אבל לא פעם לאחר שלוש-ארבע שנות שיקום, מתגלים סימנים נוספים של חדירת מים והמלחה[29][2].,
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Historic Cairo
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 קהיר המוסלמית, טבע הדברים; פרופ' שמעון שמיר
- ^ Doris Behrens-Abouseif Islamic architecture in cairo
- ^ S. Lane-Poole, The Story of Cairo, 1902
- ^ 1 2 Cairo
- ^ 1 2 ANDRÉ RAYMOND
- ^ Islamuc architecture in cairo, Doris Behrens-abouseif
- ^ Sabil and Kuttab Ruqayya Dudu
- ^ Abdel Rahman
- ^ Bayt Al-Suhaymi
- ^ MASTERPIECES OF ISLAMIC ARCHITECTURE
- ^ Gamal El Din House
- ^ A walk around the Gayer Anderson Museum
- ^ Mosque of Muhammad Ali Pasha
- ^ The Mosque of Muhammad Ali Pasha in Cairo
- ^ Independence documents of the world. 1
- ^ Rabbat, Nasser (1995). The Citadel of Cairo: A New Interpretation of Royal Mameluk Architecture. Leiden ; New York ; Köln Brill.
- ^ אוניברסיטת אל אזהר
- ^ Al-Azhar University
- ^ Discover Islamic Art
- ^ Al-Hakim Mosque, Cairo (990-1012)
- ^ Masjid al-Sultan Barquq
- ^ al-zahir-barquq madrasa mosque, mousoleum
- ^ g;mon01;3;en Mosque of al-Azhar
- ^ Complex of Sultan al-Mansur Qalawun (Mausoleum, Madrasa and Hospital)
- ^ Sultan al-Nasir Muhammad ibn Qala'un Mosque
- ^ Sultan Hassan Mosque/Exterior
- ^ Mosque of Sultan Hasan
- ^ Unholy thefts