קהילות שרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמותת קהילות שרות פיוט וניגון (קהילות שרות) פועלת משנת 2002 במטרה להביא את מסורות השירה והפיוט של קהילות ישראל, במיוחד של יהדות ארצות האסלאם, אל מרכז ההוויה הישראלית. מאז הקמתה מובילה קהילות שרות את העדנה שהפיוט זוכה לה ואת כניסתו למרכז התרבות הישראלית. פעילותה זו היא תיקון לתוצאות הדרת התרבות של יהדות ארצות האסלאם בידי ההגמוניה בישראל. עיקר תרומתה של קהילות שרות היא בהפעלת קבוצות לימוד קהילתיות ברחבי הארץ. בקבוצות לומדים משתתפים מכל גוני החברה הישראלית מפיוטי עדות ישראל וזוכים לחיבור לחוויית הכיסופים של דורות של קהילות ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פיוט

עם הקמת מדינת ישראל, הביאה איתה עליית קהילות יהדות ארצות האסלאם (מרוקו, עיראק וקהילות רבות אחרות) לישראל מסורות מפותחות של פיוט ותרבות הגותית בנות שנים רבות. ואולם, בישראל שלטה בכיפה תפיסה של "שלילת הגלות"[1] ושל "כור ההיתוך", והעולם הרוחני של יהדות ארצות האסלאם נתפס כדתי, מסורתי ומיושן. בנוסף, נדחו עולמות הפיוט מן המזרח, הקשורים לסולמות המוזיקליים הערביים, הפרסיים והטורקיים. הפיוט הודר לשולי התרבות הישראלית החדשה והצטמצם בעיקר למסגרת בתי-הכנסת ואל תוך קהילות דתיות.

עם חלוף השנים, נוצרה גם בתוך קהילות אלו סכנה לאובדן חלק גדול מעולמות הפיוט. הדור הראשון שהגיע לישראל הלך מן העולם, ורבים מבני הדור השני והשלישי התרחקו ממסורות אלו. במקביל, במהלך המאה ה-20, חלו בישראל שינויים במסורות הפיוט, כגון היווצרות המסורת הספרדית-ירושלמית, השפעת המוזיקה המצרית החדשה ושינויים רבים נוספים.

אמנים-פייטנים ויוצרים שהופיעו והקליטו לאורך השנים סיפקו את המסד לפעילותם של הדורות הבאים. נמנים עליהם ג'ו עמר, אביהו מדינה, ר' חיים לוק, ר' מאיר אלעזר עטיה, שלמה בר ויוצרים אחרים כמו זוהר ארגוב. תרומה חשובה הייתה גם לאנשי ההקלטה והתיעוד מן האקדמיה ומחוצה לה (בית התפוצות; הפונותיקה של הספרייה הלאומית; רננות - המכון למוזיקה ותרבות יהודית) ולפעילים עצמאיים, שפעלו לתיעוד המסורות.

קהילות שרות - הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 גיבש יוסי אוחנה, מייסד "קהילות שרות פיוט וניגון", קבוצת פייטנים ממסורות פיוט שונות, פעילי שינוי חברתי, חוקרי פיוט ואנשי רוח ואיתם התחיל את הדרך. בין השותפים בראשית הדרך היו פרופ' מאיר בוזגלו, פרופ' חביבה פדיה, הרב והסופר חיים סבתו, פרופ' אדוין סרוסי, פרופ' אליהו שלייפר, החוקרת והמחנכת ד"ר יעל שי, המוסיקאי יאיר דלאל, הסופר אלברט סויסה, עזרא ברנע ממכון רננות, פרופ' יוסף שטרית, פרופ' אפרים חזן, ד"ר יוסף בן ישראל מקול ישראל, המנצח והמוסיקאי ד"ר אברהם עילם-אמזלג, רבי מאיר אלעזר עטיה. היוזמה זכתה לתמיכה והשראה של פייטנים מן השורה הראשונה: ר' חיים לוק, רבי מאיר אלעזר עטיה, המלחין והחוקר אהרון עמרם.

עוד בשנת 2002 הקים יוסי אוחנה את הקבוצה הראשונה של "קהילות שרות פיוט וניגון" בירושלים, בתמיכת קרן אבי חי, ובשיתוף פייטנים ומוזיקאים כרוני איש-רן, הרב דוד מנחם, יאיר הראל והרב מימון (מני) כהן.[2] בהמשך הוקמו קבוצות נוספות ברחבי הארץ.[3] בקבוצות אלו התוודעו המשתתפים לעולם הפיוט על רבדיו השונים - מוזיקה, טקסט, תרבות, מסורת, היסטוריה, משוררים ופייטנים ממגוון קהילות ישראל לאורך הדורות. כבר מתחילת הדרך היו המלמדים פייטנים הנטועים במסורותיהם מבית אבא.

לדגם של קבוצות הלומדות שירה ופיוט היו תקדימים רבים בעולם היהודי בעבר, אולם הייחוד של קהילות שרות הוא הוצאתו של דגם זה אל מחוץ למסגרת דתית מחייבת. הלימוד מתקיים במשותף לגברים ונשים, והוא מלווה בהרצאות הנשענות על המחקר האקדמי המודרני. באותה מסגרת קבוצתית נלמדות מגוון מסורות פיוט: מרוקו, אלג'יריה, תימן, תוניסיה, כורדיסטן, הודו (קוצ'ין ובני ישראל), ספרד-ירושלים/חלב, עיראק, פרס, טורקיה, לאדינו, חסידות, לוב, אתיופיה, איטליה.

השותפות עם פרופ' מאיר בוזגלו הביאה לתמיכת קרן אביחי בקהילות שרות. תמיכה זו הסתיימה בשנת 2009, ומאז פעלה קהילות שרות במסגרת מרכז תרבות העמים לנוער (בית יהודית), עד להקמתה כעמותה בשנת 2011.[4] משנת 2014 זוכה קהילות שרות לתמיכה ממשרד התרבות ומתמיכה ושיתוף פעולה של רשויות מקומיות.[5] בכל שנותיה כעמותה, פעלה קהילות שרות תחת מגבלות תקציב מצומצם, למרות שרוב אנשיה פעלו ופועלים בהתנדבות.

שמו של "קהילות שרות" יצא לפניו כמפעל חדשני ומרגש, אשר משך מאות ישראלים לחיקה של הספרות העברית של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת והלחן שמלווה אותה מזה מאות בשנים.

פרופ' אדוין סרוסי, במכתב המלצה לוועדת פרס ליבהבר תשע"ב, (26.11.2011)

עקרונות מנחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיון הראשון של צוות "סיעור המוחות" שנערך ביוני 2002 ועסק בהעמקת הזיקה לתרבות היהודית באמצעות הפיוט, הציג יוסי אוחנה עקרונות למימוש החזון:

  • לימוד פיוטים של כל קהילות ישראל;
  • מיצוב הפיוט כתרבות - העתקת הפיוט מן הפריפריה התרבותית אל המרכז;
  • הוראת הפיוטים על ידי פייטנים ופייטניות שצמחו על ברכי המסורות השונות;
  • חידוש המודל הקהילתי של הפיוט: השבת הפיוט לחיי הקהילה במעגלי החיים, במעגלי השנה. שבירת התפיסה המשייכת אותו לבית הכנסת בלבד;
  • איכות. העמקה בטקסט, במנגינה ובהקשר הקהילתי-תרבותי;
  • יצירת מודל חדש של קהילה רב-גונית: חיבור בין גברים לנשים, חילונים מסורתיים ודתיים, צעירים ומבוגרים, משכילים ובעלי השכלה בסיסית, אנשי המרכז ואנשי הפריפריה, יוצאי ארצות האסלאם ויוצאי ארצות אשכנז;
  • מהפכת מעמד האישה / מיצוב פייטניות בעולם הפיוט (עבודה משותפת של פייטנים גברים שחלקם חרדים עם פייטניות ובקבוצות מעורבות של גברים ונשים);
  • פעילות מיוחדת לילדים.

"קהילות שרות" אינה חלק רגיל בתחיית הפיוט המושר המתרחשת בדור הזה, ובעיקר אינה חלק מן האווירה הממוסחרת האופפת לא מעט מגילוייה של תחיה זו. "קהילות שרות" היא עשייה של לימוד מעמיק הפונה אל האמנות המסורתית של שירת הקודש בכל עדות ישראל, תוך לימוד מחודש של אופני הביצוע, השיר והנגינה, מאומנים מסורתיים.

פרופ' אריאל הירשפלד, במכתב לוועדת פרס ירושלים לאחדות-ישראל, (8.2.2015)

מימוש החזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתה פועלת עמותת קהילות שרות למימוש החזון שהוגדר בראשית הדרך.

פעילות והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לממש את היעד העיקרי של הנחלת מסורות הפיוט הרבות שהתפתחו בקהילות ישראל, בוצעו הפעולות המפורטות והונח מסד לשינוי בחברה בישראל:

  • פעילות קהילתית: קהילות ללימוד פיוטים, ואירועי סוף שנה. היום פועלות שמונה קהילות ברחבי הארץ: שתיים בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, אשקלון, ראשון לציון, פרדס חנה. במהלך השנים פעלו קהילות גם בהרצליה, בית שאן, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, חולון, משמר השרון, מעלות, נתניה, רחובות וירוחם. בנוסף, בשנת 2005 הוקמה מקהלת ילדים בהנהגת הרב דוד מנחם ופעילותה נמשכת (עם הפסקות) עד היום (יוני 2021).
  • פעילות ליצירת מהפך בגישה לפיוט – מיזוג בין ההיבטים האמנותיים: טקסט היונק מן היצירה היהודית לדורותיה על רבדיה השונים, מוסיקה וקהילה, במטרה ליצור עולם רוחני שלם ועשיר.
  • יצירת תשתית לעשייה אמנותית עם השלכות הנוגעות לזהות, רב-דוריות, רב תרבותיות ובין תרבותיות וקהילתיות.
  • הכשרת פייטנים/ניות ומנחים/ות.
  • שינוי במעמד האישה במרחב ביצוע הפיוט: שיתוף מלא של נשים הן כפייטניות והן כחברות בקהילות המעורבות.
  • שינוי גישה של פייטנים מסורתיים ובהם גם חרדים, שקבלו על עצמם ללמד פיוטים בקבוצות מעורבות של נשים וגברים.
  • קיום שבתות פיוט משותפות לקהילות הפועלות ברחבי הארץ עם ביטוי לכל המסורות ובנוסף, קיום אירועים וכנסים של פיוט לקהלים נוספים ברחבי הארץ.
  • הוקמה מקהלת פיוט וקהילה פעילה של מוסיקאים-מתעמקים.
  • קבוצת משוררים וסופרים - פעלה במשך שנה בהנחיית דר' אלמוג בהר (2010- 2011).
  • בירושלים התקיימו פיילוטים בבתי ספר יסודיים (גאולים, סאלד, בשנת 2004) ובחטיבת ביניים (בית חינוך, בשנת 2005) ופתחו הזדמנות להבאת הפיוטים למסגרות החינוך. הפיילוטים כללו שבעה מפגשים של הדרכה ולימוד פיוטים.
  • פעילות עם אוניברסיטאות – במהלך השנים הוקמו קהילות פעילות באוניברסיטאות, שזיכו בקרדיט אקדמי: באוניברסיטת תל אביב (2008 -2009) ובאוניברסיטת בר-אילן (2007 -2009) בהנחיית דר' אלמוג בהר ובאוניברסיטת בן-גוריון (2018- 2019) קבוצה בהדרכת דר' פיטר לינארד.

הקבוצה תעסוק בלימוד של המסורות הקהילתיות, המוזיקליות והספרותיות השונות, בקשר בין העברית לשפות היהודים ושפות המקומות השונים והתרבויות השכנות שליוו אותה, בשכבות השונות של העברית למן המקרא, דרך המשנה והגמרא, ועד לשון החכמים, הקבלה והפיוט, בקשר החי והמתמיד בין הפיוט למוזיקה, במקום שלו בתוך התפילה, בדיאלוג שיוצר הפיוט בין יחיד לרבים, בין שליח ציבור לקהלו, בין אדם לאלוהיו, ובתפקידיו השונים של המשורר לאורך הדורות, במתח שבין המשכיות ומקוריות, בין שיבוץ לחידוש, ברצף הספרותי של מסורת הפיוט עד למאה העשרים, ופייטנים כאשר מזרחי וכרבי דוד בוזגלו, הזרים לרוב היוצרים העכשוויים, בין יצירת חול לקודש, בין שירה לפרוזה, בז'אנרים שונים של הפיוט, בהקשרים שונים של שירת פיוטים, בין השירה לציבור המשכילים לשירה לציבור הכללי.

דר' אלמוג בהר, תוכנית לימודים לקבוצת משוררים וסופרים, שנת הלימודים שנת ה'תשס"ט, 2009

מסורות פיוט, פייטנים ופייטניות בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת "קהילות שרות פיוט וניגון" שואפת להנחיל בציבור הרחב את מסורות פיוט שהתפתחו בגלויות ישראל השונות.

המסורת המפורטות כאן, כולן לומדו בקהילות שייסדה "קהילות שרות פיוט וניגון" ברחבי הארץ, וכל הפייטנים והפייטניות המופיעים ברשימה להלן לימדו במהלך השנים פיוטים בקרב הקהילות של לומדי הפיוט.

  • מרוקו: ר' חיים לוק; מימון מני כהן; חי קורקוס; שיר יפרח; יוסי רווח; שרלי זריהן
  • בבל (עיראק): הרב דוד מנחם; אלעד גבאי; הרב יהודה פתיה; הרב ישי מנחם;
  • ספרד-ירושלים (חאלב): רוני איש רן; ארז עבדן; יוסי דוויק הכהן; מנחם נבאת
  • תימן: גילה בשארי
  • אלג'יריה: רחמים זיני; רפאל בן שושן
  • פרס: מורין נהדר; דר' ז'נט יהודיאן-רוטשטיין
  • חסידית: זאב קיציס; צבי זלבסקי, ובנו- נתנאל זלבסקי
  • תוניסיה: יוסף טייב
  • קוצ'ין- הודו: טובה קשטיאל
  • בני ישראל-הודו: יצחק דן
  • לאדינו: כוכבה לוי
  • טורקיה (לאדינו): הדס פל ירדן
  • טורקיה: מרסל קריספי
  • כורדיסטן: יניב עובדיה; אילנה אליה
  • אתיופיה: אבטה בריהון
  • לוב: יצחק בן דוד, חיים לחמיש
  • בוכרה: מנוחה דהאן
  • יהדות איטליה: דר' שרה לאור

אחת התאוריות החשובות טוענת כי שינויים מוזיקליים מתרחשים ביוזמתם של יחידים כפועל יוצא של הניסיון המוזיקלי שלהם ושל עמדותיהם כלפי המוזיקה. אולם השינויים הללו מתרחשים רק אם המערכת החברתית והתרבותית שבה הם פועלים מוכנה לקראתם. התופעה של חידוש זמרת הפיוטים בישראל נבחנת במאמר על יסוד הגישות התאורטיות שצוינו: מוזיקה כביצוע חברתי, כיסוד של קבוצת זהות תרבותית, כיסוד ביצירת קולקטיב ושייכות, כמרכיב בתרבות לאומית והלגיטימציה של תתי־תרבויות מוזיקליות בתוך מדינת לאום, ויחידים כיוזמי שינויים במוזיקה.

פרופ' אסיקה מרקס, היבטים חברתיים ותרבותיים בזמרת הפיוט המתחדשת בישראל, עיונים - כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל - מוזיקה בישראל (2014)

פעולות שנעשו בראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות שרות הייתה שותפה ליוזמה הראשונית של הקמת אתר הזמנה לפיוט, שהוקם ביוזמת קרן אבי חי ובתמיכתה ובמסגרת עמותת סנונית בשנת 2005. חומרים מתוך פעילויות של קהילות שרות מעשירים את מאגר ההקלטות של האתר.

במסגרת פסטיבל הפיוט הוקמה בשנת 2009 "מקהלת הפיוט" של קהילות שרות, שחבריה הם נשים וגברים השרים יחד פיוטים ממסורות ישראל. מנצח המקהלה בראשיתה היה הפייטן והמלחין רוני איש-רן, פייטן במסורת הספרדית-ירושלמית, בוגר האקדמיה למוסיקה ירושלים, ומייסד האנסמבלים למוזיקה "קדם" ו"שחרית".[6]

בנוסף, עסק הארגון וממשיך במתן סדנאות וימי עיון ובהכשרת פייטנים ומנחים בנושא הפיוט.[7]

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי אוחנה – מייסד, מנכ"ל עד שנת 2019, מנהל אמנותי; עופר אמסלם (מנכ"ל התזמורת הסימפונית ירושלים ובעבר מנהל התזמורת האנדלוסית) – מנכ"ל משנת 2019; יעל גידניאן – יו"ר קהילות שרות פיוט וניגון; שמעון יפרח –הפקה ופרויקטים; לירון סויסה - שיווק ופרסום.

הישגי הארגון: תרומה לחברה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות הארגון הייתה גורם מרכזי ב"מהפכת הפיוט" שהתחוללה בישראל בעשור הראשון של שנות ה-2000, בהפיכת הפיוט לז'אנר מוזיקלי מרכזי, בלגיטימציה המחודשת לה זוכה הן המוזיקה היהודית והן המוזיקה הערבית והמזרחית, בהתרחבות הקהל הפונה למוזיקה זאת מחוץ לבתי-הכנסת, ולפנייתם של מוזיקאים פופולריים בחזרה אל הפיוט.[8]

אני מייחל לכך ש... בחוגים לספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל, ילוו את לימוד פיוטי ימי הביניים ותור הזהב בספרד בחוויה מוזיקלית (בבצוע פיוטים על ידי פייטנים ופייטניות)! זה כל כך טבעי, שהרי פיוט ללא מוזיקה זה משהו בלתי-אפשרי, בלתי-נפרד.

הלימוד, ההערכה והמחקר שלהם (הפיוטים) במסגרת האקדמית הוא תנאי הכרחי לכך שיקבלו את מקומם הראוי ויהוו נדבך חשוב בתרבות הישראלית המתהווה.

דברים שנשא יוסי אוחנה בעת קבלת פרס פלג (Simon and Ethel Flegg Award) לשנת תשע"ה (2015)

התרומה לחברה מורכבת מן ההישגים:

  • עיצוב קאנון חוצה מסורות, הכולל מעל 15 מסורות.
  • יצירת מודל קהילתי חוצה מגזרים, ומפגש עם אנשים ממסורות שונות, מרקע שונה והיפתחות זה אל זה.
  • יצירת חממה ליוזמות פיוט חדשות ובכללן אתר הפיוט, מקהלת הפיוט של מכון בן צבי,[9] מקהלת נשים אנדלוסית ישראלית.[10]
  • יצירת חממה למוזיקאים והרכבים שונים שפנו אל עולם הפיוט כמקור השראה.
  • הצמחת דור שני לפייטנים (שיר יפרח, איתמר הולין).
  • חשיפת שכבות רחבות בציבור לפיוט, גם ציבור שהפיוט היה זר לו, ויצירת קהלים חדשים שהצטרפו להנכחת הפיוט בתרבות הישראלית.
  • מפגש רצוף בין פייטנים ממסורות שונות הביא להיכרות עם המסורות השונות ולהשפעה ולהפריה בין מסורות
  • פתיחת חלון אל התרבות הערבית-המזרח תיכונית והכשרת הלבבות לאפשרות לקשר עם שכיננו במזרח התיכון
  • בנוסף, הוכשרו מנחים לקבוצות הפיוט, שהמשיכו בתרומה משלהם לעולם הפיוט בישראל: יאיר הראל, אבי כהן, אורי קרויזר, עמוס יפרח, אורנה זכאי, ניצן-חן רזאל, אסף פדיה, אלי כהן, קשת מרגלית, דבי גולן, לירון סויסה, יורם בלומנקרנץ, דוד קפאח, יהלה לחמיש, שיר יפרח.

במפגשים של "קהילות שרות" מפיצים הפייטנים השונים את האוצר הבלום של עדות ישראל לאוכלוסיות מגוונות, שצמאות להכיר את מורשת הדורות הקודמים, להכיר פיוטים ולשמר אותם על ידי שינון והעברה לדורות תבאים. הלימוד עצמו חווייתי ומרגש: לימוד וזימרה בצוותא מובילים להתרוממות הרוח, לצד הטקסטים המופלאים של מיטב השירה היהודית בכל הדורות. אין ספק שארגון "קהילות שרות" השפיע רבות על תחיית הפיוט בתרבות הישראלית בעשור האחרון ובזכותו מחלחלים אל התרבות הישראלית פירות המפגשים הללו.

נראה שאין ארגון דומה ל"קהילות שרות" בשילוב החדשני שהוא יוצר בין מגוון המסורות, ובעומק האהבה לכלל המסורות שהוא מעניק לשותפיו, וביצירת הבסיסי לפתיחות, לכבוד ולהערכה ההדדית הנוצרת ביניהם.

ארז ביטון, במכתב לוועדת פרס ירושלים לאחדות-ישראל, (10.02.2015)

חזון לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוב לימוד הפיוטים בחינוך בכל הגילאים, בצד הרחבה והעמקה של לימודי ההיסטוריה של קהילות ישראל בארצות האסלאם בתוכנית לבתי הספר היסודיים, לחטיבות הביניים ולבתי הספר התיכוניים.

פנייה למרחב המזרח התיכוני- אם עד היום היה מיקוד בחברה היהודית בישראל, היום ראוי לפנות "החוצה", לשיתופי פעולה עם אוכלוסייה ערבית בישראל ובארצות שכנות ולפיתוח מורשת תרבותית משותפת במזרח התיכון.

פרסים ל"קהילות שרות פיוט וניגון" ולמייסדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העמותה יוסי אוחנה ויעל גידניאן מקבלים את פרס ירושלים לאחדות ישראל מהנשיא יצחק הרצוג בנוכחות השרה מירב כהן, חבר הכנסת ניר ברקת, אבי פרנקל ורחל שפרכר-פרנקל, יום האחדות 2022

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון רז־קרקוצקין, גלות בתוך ריבונות: לביקורת "שלילת הגלות" בתרבות הישראלית, תיאוריה וביקורת, גיליון 4 סתיו 1993, מכון ון ליר
  2. ^ ארז שוייצר, בלי קשר לבית הכנסת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
  3. ^ אתר למנויים בלבד נעם בן זאב, ההצלחה והקושי של "קהילות שרות", באתר הארץ, 2 בנובמבר 2014
  4. ^ אופיר טובול, ייבוש תרבותי, באתר "העוקץ", 2 במרץ 2012
  5. ^ שולה קשת, ארגון "קהילות שרות לפיוט ולניגון" עומד בפני סכנת סגירה, באתר "שיחה מקומית", 21 באוקטובר 2014
  6. ^ נעם בן זאב, תיבת תהודה: עוד חוזר הפיוט, באתר הארץ, 6 ביולי 2009
  7. ^ נעם בן זאב, פיוטים מכל כנפות התרבות המוסיקלית היהודית, באתר הארץ, 28 ביוני 2010
  8. ^ בשמת חזן, הפיוט: מוזיקת הנשמה היהודית, באתר נאמני תורה ועבודה
  9. ^ מקהלת הפיוט שליד מכון בן צבי, באתר יד יצחק בן צבי
  10. ^ מקהלת "נובה" בהובלת הפייטנית והיוצרת זיווה בן עטר
  11. ^ מערכת ישראל היום, הוכרזו הזוכים בפרס ירושלים לאחדות ישראל, באתר ישראל היום, 15 במאי 2022