צריף בן-גוריון
 | |
| צריף בן-גוריון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | היסטוריה |
| על שם |
דוד בן-גוריון  |
| כתובת |
שדה בוקר |
| מיקום |
שדה בוקר |
| מדינה |
ישראל |
| מנהל | גיל שניידר |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1953 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1974 |
| קואורדינטות | 30°52′27″N 34°47′21″E / 30.87416667°N 34.78916667°E |
|
www | |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   צריף בן-גוריון | |
  | |
צריף בן-גוריון הוא אתר תיירות מורשת בקיבוץ שדה בוקר שבמרכזו צריף המגורים ששימש את דוד בן-גוריון ואת אשתו פולה בשנים 1953-1973. צריף המגורים נשמר קרוב ככל האפשר למצבו טרם מותו של בן-גוריון ומוצגים בו חפציו האישיים, הרהיטים המקוריים וספרייתו העשירה. את הצריף מקיפות תצוגות נוספות שקשורות לשדה בוקר ולבן-גוריון. הצריף מנוהל על ידי המכון למורשת בן-גוריון. במקום מתקיימים סיורים עצמאיים ומודרכים ואירועים.
מגורי בן-גוריון בשדה בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלייתו של בן-גוריון לשדה בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1953, כאשר חזר מפתיחת 'מעלה העצמאות' בדרך לאילת, ראה בן-גוריון לצד הדרך צריף ומספר אנשים. הוא עצר את הרכב, ירד ושוחח עם תושבי המקום. הם סיפרו לו כי הם קבוצה של צעירים שנלחמו בנגב במלחמת העצמאות, והם סבורים כי לא די להילחם עליו אלא יש להתיישב בו. בן-גוריון התרשם מאוד גם מהעובדה כי התושבים אינם שייכים לתנועה התיישבותית מסוימת ואינם מזוהים מפלגתית.
מספר ימים אחרי הביקור כתב בן-גוריון מכתב לחברי שדה בוקר:
בעיתונים קראתי שבימים אלה מלאה שנה לקיום משקיכם. זה אופייני מאוד – שבהיותי אתכם לפני שבוע לא העירותם כלל על יום זה. ובלי קשר עם היובל אני שולח לכן מלים מעטות אלה. במשך 47 שנותי בארץ ראיתי כמה מפעלים חלוציים [...] ותסלחו לי אם אומר, שלא ראיתי מימי מפעל חלוצי כשדה בוקר [...] לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים, לא ברכוש ובתואר ובסגולות שיש לאנשים [...] אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה [...] היו ברוכים ותצליחו!
בן-גוריון ביקר עוד כמה פעמים במקום ובביקורו בסוף ספטמבר 1953 אף תרם לקיבוץ 1,200 לירות לצורך רכישת גמלים[1]. באותו ביקור שאל בן-גוריון לתנאי ההצטרפות לקיבוץ ונענה שיש רק תנאי אחד: שלא להתעסק בפוליטיקה. בימים שלאחר אותו ביקור ביקש ראש הממשלה בן ה-67 להצטרף אל היישוב. לאחר קבלתו ליישוב הוצע לבן-גוריון להתגורר באחד ממבני הבלוקים של הקיבוץ אך הוא העדיף להתגורר בצריף. דבר הקמת הצריף פורסם בעיתונות החל מ-16 באוקטובר 1953[2][3][4], אך ב-22 באוקטובר 1953 פורסמה סוג של הכחשה בה נטען שטרם בוצעו מדידות להקמת הצריף[5]. ב-10 בנובמבר 1953 ביקרה פולה בן-גוריון בצריפים בשדה בוקר שכבר עמדו על תילם ובחרה את הצבע בה יצבעו את הצריפים[6].
המעבר לשדה בוקר תאם את חזונו של בן-גוריון. הנגב מוקם גבוה בסדר העדיפויות שלו כמנהיג שנים רבות לפני שהחליט להתגורר בו. כבר בספר שכתב יחד עם יצחק בן-צבי בתקופת מלחמת העולם הראשונה, 'ארץ ישראל בעבר ובהווה', הזכיר את הנגב בתור עתודת קרקע חשובה לציונות. משנות השלושים לא חדל לפעול להכללת הנגב במדינה שתקום ולעודד את ההתיישבות בו. עם זאת בן-גוריון לא פרט את הסיבות לעלייתו (כפי שהקפיד לומר) לשדה בוקר, ובעיתונות הועלו השערות רבות לגבי סיבות פרישתו של בן-גוריון ומעברו המפתיע לשדה בוקר[7]. בין ההשערות שהועלו: רצון לקחת חלק במפעל הקמה, עייפות מפוליטיקה, הרצון לקדם את ההתיישבות בנגב; צעד דרמטי אחרון לסחוף המונים לנגב; וגעגועיו לתקופת עבודתו בחווה בסג'רה בצעירותו.[8]
ועדת הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוטוקול ועדת הקבלה של בן-גוריון לשדה בוקר:
- חגי: ראש הממשלה הנוכחי מודיע לכם שהוא ורעיתו רוצים לבוא אלינו, לחיות בתוכנו, לעבוד איתנו. הם רוצים להקים צריף לעצמם.
- רפי: האם קיימת האפשרות לסרב?
- אהרונצ'ו: חושב שהמשק עדיין שייך לנו.
- יהושע: צריך לקבל את בן-גוריון למרות שזה יהיה לנו למעמסה.
- רפי: מתנגד בגלל הקשיים שרואה שיוצרו עם בואו.
- יהושע: הגענו למצב כזה שאין אנו יכולים להתנגד אלא עלינו לדאוג שבואו לא יגרום לנו לאינורמליזציה.
- דני: הלואי שבואו של בן-גוריון ישמש דוגמה לאחרים. אבל בל נראה את בואו של בן-גוריון מקור תועלתי. ואינו מוכן לזה. אנו אמנם חיים בעזרה ומקוה שבמשך השנים הקרובות נצדיק את העזרה שקיבלנו.
- צביקה: יש לו הרגשה שיבואו אנשים בעלי השקפות שונות ויגרמו לכל מיני בעיות וזה עלול להביא לזעזועים ועלינו להחליט מה אנו מסוגלים לקלוט. זה עלול להביא לנו אנשים טובים אבל גם מפלגתיות.
- דני: ומקווה ששהותו כאן ישמש לנו דחיפה לנהל חיים סדורים יותר.
- אהרונצ'ו: חושב שבואו יאלץ אותו למשמעת פנימית יותר.
- דני: מציע לערוך מסיבה ביום השישי הראשון לבואו.
- אהרונצ'ו: למען הסדר מעמיד את בואו של בן-גוריון להצבעה.
- תוצאות ההצבעה: בעד: 7, נגד: 0.
בן-גוריון בשדה בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת נובמבר 1953 הודיע בן-גוריון על כוונה להתפטר מראשות הממשלה, וב-14 בדצמבר 1953 עברו פולה ודוד בן-גוריון להתגורר בשדה בוקר[9]. בן-גוריון חשב שפולה תישאר בביתם בתל אביב, אבל להפתעתו לא רק שפולה עברה איתו לנגב והפכה את שדה בוקר לביתה, אלא שהיא השתלבה בחיי החברה במקום יותר מבן-גוריון.
הסוכנות היהודית דאגה לבנייה של שלושה צריפים שישמשו את מתחם המגורים. הצריפים היו זהים לצריפי הרכבה סקנדינביים שהוקמו באותה התקופה בכל רחבי הארץ על מנת לפתור בעיות מגורים.[10] אחד מצריפים אלה הוכשר לצורכי הזוג: שני חדרי שינה נפרדים, חדר אירוח וחדר עבודה גדול ובו ספרייה המכילה מקום לאלף ספרים. היה זה הצריף היחיד במקום שהיו בו מים זורמים וביוב, מיתקן לחימום מים, מקרר וגז. הצריף מוקם במרכז המשק, במקום צריף קטן שעמד שם קודם. לקראת בואו של בן-גוריון נבנו במקום עמדות שמירה וגדר והובאו גנרטורים. שני צריפים נוספים שימשו את עוזריו של בן-גוריון, את השומרים ששמרו עליו ואת האורחים הרבים.[11]
בן-גוריון עבד 4 שעות ביום וביקש להקדיש את שאר זמנו לקריאה וכתיבה. הוא עבד בתחילה בשדה אך האבטחה של ראש ממשה לשעבר הייתה מורכבת מדי. אחר כך עבד בדיר ובתחנה המטאורולוגית במקום. לאחר התקף של כאבי גב, התרכז בעבודות קלות.
בתקופה הראשונה לחייו בשדה בוקר לא נשא בן-גוריון תפקיד רשמי אבל הוא הרבה לנסוע ברחבי הארץ ולפגוש אנשים. במפגשים רבים קרא לנוער להירתם למשימות הלאומיות של התקופה: קליטת עליה והתיישבות, בעיקר בנגב. בנוסף כתב ופרסם מאמרים, בעיקר על חשיבות הנגב למדינה ולחברה בישראל.[12] רבים ורבות המשיכו לפנות אליו בכתב בשאלות, טענות ובקשות עזרה, עם חלק מהכותבים והכותבות ניהל התכתבות ואף התכתבות ענפה.
ב-1955 שב בן-גוריון לכהן כשר ביטחון ולאחר מספר חודשים נבחר שוב כראש ממשלה ושימש בתפקיד זה עד 1963. בכל התקופה בן-גוריון אמנם התגורר בשדה בוקר אך בילה את רוב זמנו בביתו שבתל אביב. רק בשנת 1963 לאחר שפרש מתפקידיו בממשלה הוא עבר לגור כדרך קבע בקיבוץ. בשנת 1968 נפטרה פולה ובן-גוריון נותר לבדו בצריף. הוא חי בקיבוץ עד פטירתו בשנת 1973.
הקמת המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מותו כתב בן-גוריון בצוואתו[13]:
אֲבַקֵּשׁ כִּי הַמִּבְנֶה בִּשְׂדֵה בֹּקֶר אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ כִּמְקוֹם מְגוּרַי עַד לְיוֹם פְּטִירָתִי יִשָּׁמֵר בְּצוּרָתוֹ הַנּוֹכְחִית עַל כָּל הָרִהוּט, הַסְּפָרִים וְכִתְבֵי הָעֵת הַמְּצוּיִים בּוֹ. אֵין בָּאָמוּר כְּדֵי לִמְנֹעַ הַעֲבָרַת הָרִהוּט, הַסְּפָרִים וְכִתְבֵי הָעֵת וְכָל שְׁאַר הַדְּבָרִים הַמְּצוּיִים בִּצְרִיף הַמְּגוּרִים לְמִבְנֶה שֶׁל קֶבַע, בְּמִדָּה וְיָקוּם מִבְנֶה כָּזֶה בְּסָמוּךְ לְאוֹתוֹ צְרִיף, וּבִלְבַד שֶׁיִּשָּׁמֵר אַף בְּאוֹתוֹ מִבְנֶה הָאֹפִי וְהַסִּגְנוֹן הַמְּקוֹרִי. בַּקָּשָׁתִי כִּי לְאַחַר מוֹתִי יִהְיוּ בֵּית הַמְּגוּרִים בִּשְׂדֵה בֹּקֶר עַל הַסִּפְרִיָּה וְהַנְּכָסִים שֶׁבּוֹ פְּתוּחִים לַצִּבּוּר הָרָחָב. אֲבַקֵּשׁ כִּי יָבִיאוּ אוֹתִי לִקְבוּרָה בְּנַחֲלַת הַקֶּבֶר בְּמִדְרֶשֶׁת שְׂדֵה בֹּקֶר לְצַד קִבְרָהּ שֶׁל פּוֹלָה זָ"ל. אֲבַקֵּשׁ כִּי בְּעֵת הַלְוָיָתִי וּלְיַד קִבְרִי לֹא יִנָּשְׂאוּ הֶסְפֵּדִים וְלֹא יֻשְׁמַע יְרִי מַטְּחֵי כָּבוֹד.
שנה לאחר מותו נחנך הצריף כמוזיאון בנוכחות נשיא המדינה, ראש הממשלה ורבים אחרים.[14][15]
חוק דוד בן-גוריון, התשל"ז 1976, קיבע את הפיכת הצריף למוזיאון וקבע כי יוקם מכון למורשת בן-גוריון והוא:
"יהיה בשדה בוקר ויכיל את הצריף ששימש למגוריו של דוד בן-גוריון בקיבוץ שדה בוקר ואת ספרייתו במקום שהייתה בעת פטירתו."
באתר מיצג אנימציה המתאר את אבני הדרך המרכזיות בחייו של בן-גוריון ובו מוצג חזונו לפיתוח הנגב. המוזיאון עוצב על ידי אורי דה בר ועל עבודה זו הוענק לו פרס בן-גוריון.
מתחם צריף בן-גוריון היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצריף נשמר קרוב ככל האפשר למצבו עם מותו של בן-גוריון בסוף שנת 1973. הוא כולל ספרייה מרשימה וכן תמונות וחפצים נוספים שהוצגו בבית עוד בחייהם של בני הזוג. בנוסף להכרות עם דוד ופולה בן-גוריון הצריף מאפשר הכרות עם התרבות החומרית של ישראל בשנותיה הראשונות: הריהוט, כלי האוכל, התמונות על הקירות – כולם מצביעים על סגנון ישראלי משנות החמישים והששים.
במשך הזמן צורפו לצריף המגורים מבנים נוספים והיום שוכן במקום מתחם מוזאלי מגוון:
- רחבות הסבר בכניסה למתחם בהן ניתן להכיר את סיפור חייו של בן-גוריון באמצעות סרט אנימציה קצר – "בן-גוריון מארח". הסרט מבוסס על תמונות מחייו של בן-גוריון והטקסט כולו לקוח מדברי בן-גוריון בכתב ובעל פה.
- בית הגבס, המבנה הראשון ביישוב, ובו תצוגה שממחישה את סיפורה של ההתיישבות בשדה בוקר מראשיתה ועד היום, את סיפור השתלבותו של בן-גוריון ביישוב ואת חזון הנגב שלו.
- תצוגת "בן-גוריון במבחן הזמן", ובה שולחנות פעילות אינטראקטיביים. ניתן לבחור באחד משלושה נושאים: הנגב, יחסי צבא חברה ותפקידו החברתי של הנוער. בכל אחד מנושאים אלה מועלות דילמות היסטוריות ועכשוויות, ומובאים נתונים סטטיסטיים ועמדות שונות. מלבד השולחנות, נמצאים בתצוגה זו גם מוצגים הקשורים לנושאים אלה – מזכרות, מכתבים וקריקטורות.
- "איזהו מנהיג" - תצוגה שבמרכזה סרט שעוסק חמש נקודות הכרעה חשובות במנהיגותו של בן-גוריון. הסרט מבוסס על תיעוד היסטורי בזיכרונותיו של בן-גוריון, ביומניו ובמסמכים בני הזמן. מלבד הסרט, מוצגים בצריף זה פריטים נוספים שקשורים לחייו האישיים ולמנהיגותו של בן-גוריון.
- שתי כיתות לימוד שבהן מוצגות תערוכות מתחלפות.
- בחצר הצריף שולחן חול להמחשת מצב הנגב היום.
- פארק חלוציות במטע הזיתים באתר הצריף שממחיש בצורה חווייתית את תפיסת החלוציות והמנהיגות של בן-גוריון. בפארק חמש תחנות שבכל אחת מהן משימה שתוכננה בהשראת אמירה חלוצית של בן-גוריון.
הצריף נגיש לדוברי עברית, ערבית ואנגלית וניתן בו תרגום לשפות נוספות.
בכל שנה מבקרים בצריף אלפי חיילים, תלמידים, מבוגרים ותיירים. בשנת 2010 שופצו הצריף והתערוכה כחלק ממיזם ציוני דרך של משרד ראש הממשלה. בשנת 2020 בעת התפרצות נגיף הקורונה בישראל היה צריף בן-גוריון לאחד מאתרי המורשת הראשונים בישראל שערכו סיורים וירטואליים באמצעות אפליקציית זום.
בינואר 2022, החלו עבודות שימור בצריף ותיעוד החפצים בו, כחלק ממיזם "ארץ חפץ" של יד בן-צבי, ובשיתוף משרד ירושלים ומורשת. במסגרת זו, מתעדים את ספרייתו של בן-גוריון בצריף, המכילה כ-5000 ספרים, שירשמו בפורטל, ויונגשו לקהל הרחב.[16]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המכון למורשת בן-גוריון
- בית בן-גוריון (תל אביב)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
אתר האינטרנט הרשמי של צריף בן-גוריון- חוק דוד בן-גוריון, תשל"ז-1976 באתר נבו
- צריף בן-גוריון באתר המכון למורשת בן-גוריון
הצריף של בן-גוריון, ריאיון עם האנשים שעבדו לצדו של בן-גוריון בשדה בוקר- בן גוריון, ויצמן וביאליק: כך הם חיו, בבתים שהזמן עצר בהם מלכת, באתר Xnet, 29 בדצמבר 2015
- מצריף בן גוריון ועד שביל ישראל: לטייל בארץ דרך המחשב, באתר ynet, 19 במרץ 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מבקרים בשדה בוקר, מעריב, 27 בספטמבר 1953
- ^ ח. בן עדי, צריף שבדי לבן גוריון מוקם בשדה בוקר, מעריב, 16 באוקטובר 1953
- ^ צריף לראש הממשלה בשדה בוקר, זמנים, 19 באוקטובר 1953
- ^ ד. בן גוריון נתקבל ברוב קולות, מעריב, 20 באוקטובר 1953
- ^ תכנית בן גוריון להתישב בשדה־בוקר, הארץ, 22 באוקטובר 1953
- ^ הגב' בן גוריון מסיירת בשדה בוקר, הצופה, 11 בנובמבר 1953
- ^ פרישה אישית או משבר במפלגת־השלטון?, על המשמר, 6 בנובמבר 1953
- ^ יחיעם ויץ,, 'אל הפנטזיה ובחזרה: מדוע החליט בן־גוריון לרדת לשדה־בוקר', עיונים בתקומת ישראל ,8 ,1998
- ^ היום הראשון בשדה בוקר, מעריב, 15 בדצמבר 1953
- ^ ינון, ע. 2022
- ^ קציר, ט. 2022
- ^ דוד בן-גוריון, משמעות הנגב
- ^ בן גוריון ציווה ספריו וכתביו למדינה ולמדרשת שדה־בוקר, דבר, 3 בדצמבר 1973
- ^ רבין: אני חש בחסרונו של דוד בן גוריון בשעה שמוטל עלי התפקיד שמילא בעבר, מעריב, 21 בנובמבר 1974
- ^ חוק דוד בן-גוריון
- ^ אילנה קוריאל, להציץ בספרים של בן גוריון עם הערות בכתב ידו: תגליות חדשות בשדה בוקר, באתר ynet, 6 בינואר 2022
.jpg)