צלף קוצני

צלף קוצני
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	צלפיים
סוג:	צלף (צמח)
מין:	צלף קוצני
שם מדעי
Capparis zoharyi ‏Inocencio & Núñez & Obón & Ariza, 2006
שמות נוספים
Capparis spinosa var. aegyptia Capparis hierosolymitana

צלפונית מפוספסת אוספת צוף מפרח הצלף בשעת דמדומים

ניצני הפרחים של הצלף הקוצני

צָלָף קוצני (ברבים: צְלָפִים; שם מדעי: Capparis zoharyi) הוא אחד המינים של הסוג צלף, ממשפחת הצְלָפִיִּים.

הצלף הקוצני גדל בישראל בכל אזורי הגידול האופייניים לצמחייה ים תיכונית: בשפלת החוף ובהרי יהודה, השומרון והגליל. כמו כן, גם בשולי בקעת הירדן, במדבר יהודה, בנגב ובערבה. הוא צומח בכל סוגי הקרקע במעונות האדם ובמעזבות. בתי גידולו הם קירות, מצוקים, גדרות, ערימות אבנים וקרקעות דלות. לעיתים קרובות מתייחסים אליו כעשב שוטה ונוהגים לעקור אותו מגינות פרטיות וציבוריות.

הצלף הקוצני הוא שיח קוצני בעל מבנה עגול בקוטר 80 סנטימטר עד 1.5 מטר, גובהו חצי מטר עד 2 מטר. ענפיו של הצלף הקוצני קשתיים, והם משירים את העלים העליונים לקראת סוף הקיץ. העלים עגלגלים בשרניים מכוסים קרום דק של שעווה. לעיתים מתעבה החלק הסמוך לקרקע כגזע. בבסיס פטוטרת העלה צומחים שני קוצים נוקשים מאונקלים. הפריחה בחודשים מרץ עד אוגוסט. הפרחים דו מיניים בקוטר 4 עד 6 סנטימטר מרובי אבקנים וצבעם לבן עד ורוד. 4 עלי-הכותרת ערוכים בשני זוגות כמו כנפי פרפר. הפרי הוא ענבה מאורכת המשתלשלת על עוקץ השחלה. אורך חיי הצמח 20 עד 30 שנה. שיח שנשרף או נגדע מתחדש במהירות.

ניצני הפרחים מהיום השלישי משמשים למאכל כשהם כבושים בחומץ או במלח. לפרח אבקנים רבים בעלי זירים ארוכים הבולטים מהכותרת, ועמוד עלי יחיד. במרכז הפרח ישנו שקע עמוק בו מצטברת כמות גדולה של צוף למשיכת מאביקים. הפרח נפתח בשעות אחר הצהריים המאוחרות ונובל בשעות הבוקר המאוחרות של יום המחרת, 16 עד 18 שעות אחרי היפתחו. בשעות האור מבקרות בפרח דבורים ובחושך מבקרים רפרפים. בשעות הדמדומים מבקרת דבורת הצלף, היא הצלפונית (Proxylocopa). הפרחים מתפתחים בזה אחר זה מחיקי העלים על ענפים משניים. הפריחה מתחילה בבסיס הענף ומתקדמת מדי יום צעד נוסף כלפי קצהו. השחלה דמוית כדור מוארך נישאת על עוקץ ארוך אשר הופך לאחר ההפריה לעוקץ הפרי. הפירות נאכלים על ידי עופות ושועלים ומופצים למרחוק.

הצלף הקוצני מקובל ברפואה העממית של הערבים בישראל כתרופה לטיפול בליקוי שמיעה, שיגרון, עקרות נשים, פצעים פתוחים ומזוהמים, סוכרת, כאב שיניים ומחלות חזה.

הפרח של הצלף הקוצני משמש כסמלה של שמורת הטבע נאות קדומים.

מבנה הצלף

ענפיו

הצלף הוא בעל ענפים בשרניים סגולים, וקוצים מעוקלים חדים ועזים המאפשרים לאדם להכניס את ידו לתוך הצמח בקלות, אך כשינסה להוציאה היא תישרט קשות. עליו הירוקים צומחים באביב וקמלים בסוף הקיץ.

פרחיו

זמן קצר לאחר הוצאת ענפיו, הצלף מוציא ניצנים (הקרויים גם קפריסים) ירוקים ההופכים לסגולים. מתוכם יוצאים פרחים בעלי 4 עלי גביע ו-4 עלי כותרת לבנים, אבקנים רבים ארוכים וסגולים ושחלה עילית על עמוד ארוך, אשר נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת.

פריו

פריו, הקרוי אֲבִיּוֹנָה, הוא ענבה בשרנית מוארכת המתפצלת לאורכה.

לבלוב

הלבלוב של הצלף מכונה גם תְּמָרוֹת ׁ(מן תְּמָרָה).

חלקים אכילים

הצלף כולו אכיל, ענפיו הצעירים (לאחר קילוף) ועליו בשרניים ובעלי טעם מריר (העלים יותר מרים מהענפים). ניצני פרחיו ופירותיו נמכרים בשוק לאחר כבישה.

הצלף בהלכה

צלף קוצני על הכותל המערבי

שיח צלף על קיר מגדל המים. שכונת מונטפיורי, תל אביב. 2012

עץ או ירק

בעקבות העובדה כי הצלף מוציא ענפים חדשים בכל שנה, היו בקרב התנאים (בית שמאי) אשר החמירו וקבעו כי אסור לנטוע אותו בכרם משום כלאיים - כי הוא דומה לירק, וכי קיים בפירותיו איסור ערלה - כאילן. לעומתם סברו בית הלל כי לפי שגזעו, על אף היותו קטן ביותר, נשאר בכל שנה - הצלף הוא אילן לכל דבר.

ההלכה הוכרעה כבית הלל לפי הכלל "בית הלל ובית שמאי - הלכה כבית הלל".

הגדרת פירותיו

מחלוקת נוספת היא לגבי הגדרת פירותיו. "רבי אליעזר אומר הצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין, רבי עקיבא אומר אינו מתעשר אלא אביונות בלבד" (משנה מעשרות, ד,ו, תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לו עמוד א) רבי אליעזר סובר שהן התמרות (לבלוב), הן האביונות (הפירות) והן הקפריסין (ניצני הפרח) כולם מוגדרים כפרי ולכן הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה. לעומתו סובר רבי עקיבא כי רק האביונות נחשבים לפרי ולכן רק הם חייבים בתרומות ומעשרות ואסורים בערלה.

ההלכה נקבעה לפי הכלל "כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ" ולכן, בחוץ לארץ רק האביונות אסורים בערלה כדעת רבי עקיבא, ואילו בארץ ישראל, הן הקפריסין (ניצנים), הן האביונות והן התמרות (לבלוב) אסורים בערלה. (אין תרומות ומעשרות בחוץ לארץ).

ברכתו

לעניין הברכה על אכילתו, הרי שעל האביונות מברכים בורא פרי העץ שהם עיקר הפרי ואילו על הקפריסין נחלקו הראשונים. הרי"ף והרמב"ם סבורים שמכיוון שהקפריסין אינם ערלה בחוץ לארץ הרי שברכתם בורא פרי האדמה, ואילו הראב"ד והרא"ש סוברים שרק לעניין ערלה פוסקים כמקל בחוץ לארץ אך לעניין ברכה מפני שנחשבים פרי בארץ ישראל הרי שברכתם בורא פרי העץ. להלכה, פוסק בעל הטורים (בניגוד לאביו הרא"ש) לברך בורא פרי האדמה משום ספק, כיוון שברכת האדמה פוטרת את ברכת העץ אך לא להפך, וכן נפסק בשולחן ערוך.

הצלף מצוין בדברי חז"ל כ"עז שבאילנות". באותה שורה עם ישראל – העזין שבאומות, תרנגול – העז שבעופות, וכלב – העז שבחיות.

מעמד טקסונומי

בשנת 2010 פרסם אבינעם דנין רוויזיה על הסוג צלף באזור מזרח הים התיכון, בו הגדיר מין חדש בשם C. hierosolymitana (צלף ירושלים). להפתעתו, שבוע לאחר פרסום המאמר קיבל הודעה שהפנתה אותו למאמר משנת 2006 בו קיבל כבר הצלף מירושלים מעמד של מין טקסונומי חדש בשם Capparis zoharyi (צלף זוהרי, על שם מיכאל זהרי, שחקר את הצלף הקוצני בעבר). דנין כתב באתרו שאילו היה מודע למאמר זה לא היה מפרסם את המאמר משנת 2010 כפי שהוא.

לקריאה נוספת

• החי והצומח של ארץ ישראל בעריכת עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1983. כרך 10, עמודים 96–98.
• נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל. הוצאת כנה ירושלים. 1991. עמודים 216–218. (הספר בקטלוג ULI)
• שיח ועץ במורשת ישראל מאת נגה הראובני. הוצאת נאות קדומים. עמ' 42–54. 1984 ISBN 965-233-010-8

קישורים חיצוניים

• צלף קוצני, באתר Tropicos (באנגלית)
• צלף קוצני, באתר GBIF (באנגלית)
• צלף קוצני, באתר The Plant List (באנגלית)
• צלף קוצני, באתר IPNI (באנגלית)
• צלף קוצני באתר מרכז הרופאים המומחים
• צלף קוצני, באתר גמנון
• צלף קוצני, באתר המשרד להגנת הסביבה
• צלף רותמי, שנחשב לצמח שנכחד בישראל, התגלה בנחל חיון שבערבה, באתר רשות הטבע והגנים
• צלף קוצני, באתר טיולי
• צלף קוצני(הקישור אינו פעיל) באתר רשות הטבע והגנים
• ד"ר רחלי עינב, צלף ירושלים: כמה יפה, ככה טעים, באתר ynet, 24 ביוני 2013
• ריכוז מאמרים בנושא הצלף הקוצני, באתר הדף היומי