צלאח ח'לף
 | |
| לידה |
1933 יפו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| נרצח |
14 בינואר 1991 (בגיל 58 בערך) תוניס, תוניסיה |
| מדינה |
ארץ ישראל |
| השכלה |
אל-אזהר |
| מפלגה |
פת"ח |
| השקפה דתית |
אסלאם |
  | |
צלאח ח'לף (ערבית: صلاح خلف), הידוע גם בכינוי אבו איאד (ערבית: أبو إياد) (1930 - 14 בינואר 1991), היה פלסטיני, ממקימי ארגון ספטמבר השחור ומראשי הפת"ח.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'לף נולד ביפו וגלה עם משפחתו לעזה ב-1948. הוא למד באלכסנדריה ושם פגש ביאסר ערפאת. הוא התפרסם כאידאולוג וכמי שניסח, יחד עם ערפאת, את העקרונות והיעדים של הפת"ח. בפת"ח הופקד ח'לף על ארגוני המודיעין. בינואר 1970 הוא ניהל עם ערפאת את המגעים עם לבנון[1]. בספטמבר 1970 הוא נתפס על ידי הלגיון הירדני[2][3] ושוחרר לאחר מספר ימים אחרי שהושג הסכם הפסקת אש בינו לבין חוסיין[4].
הוא הוביל את פעולות הטרור של הפת"ח מחוץ לישראל[5] ובין השאר הקים את "ספטמבר השחור", הגם שהכחיש מעורבות בפעילות הארגון[6]. באפריל 1973 פרצו כוחות ישראלים לביתו בביירות והרגו את חברו, אך הוא ניצל במקרה.
במהלך מלחמת לבנון באוגוסט 1982 הוא נפצע בהפצצה בביירות שכוונה לחסלו[7]. בשנת 1983 ביקש אורי אבנרי להזמין את אבו איאד לישראל וטען שהוא מסכים לשלום עם ישראל[8].
בנאום שנשא ב-14 בנובמבר 1988, בעת דיוני המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר לפני פרסום ההכרזה על הקמת מדינה פלסטינית, הבהיר ח'לף את מדיניות השלבים של אש"ף: "זוהי מדינה המיועדת לדורות הבאים. תחילה היא תהיה קטנה... אם ירצה אלוהים, היא תתרחב מזרחה ודרומה... רציתי את כל פלסטין בבת אחת. אך הייתי טיפש. כן, אני מעוניין בשחרור פלסטין, אבל השאלה היא איך. והתשובה היא: שעל־שעל".[9]
בהמשך דרכו, צבר לעצמו אויבים רבים. בסופו של דבר נרצח בתוניס בשנת 1991, יממה לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה, על ידי אחד משומרי ראשו, שפעל מתוך אמונה אידאולוגית שאבו איאד נוקט עמדה פייסנית מדי כלפי ישראל. המתנקש, שגויס על ידי ארגון אבו נידאל, קיבל הוראה לרצוח את אבו איאד זמן קצר לאחר שהכריז כי מדינה פלסטינית תקום לצד מדינת ישראל ולא במקומה.
עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1973-1970 הוא שלל את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל[10]. אולם בתחילת 1974 הוא תמך בהליכה לשיחות ז'נבה[11] ובהמשך 1974 הוא הצהיר על נכונות להקמת מדינה פלסטינית על השטחים שנכבשו ב-1967, במסגרת תוכנית השלבים של אש"ף. אבו איאד גם הוביל קו יותר פרו סובייטי מאשר ערפאת[12][13]. בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון, הכריז אבו איאד כי הדרך לשחרור ירושלים "עוברת דרך ג'וניה" (הנמל שבשליטת הפלנגות).[14]
בשנת 1988 יצא ח'לף בהכרזה על נכונות להכרה במדינת ישראל. אך לטענת רבים, אין לראות בו גורם מתון - אלא טקטיקן. בין השאר מכיוון שבשנת 1989 הוא קבע בנאום: "אנו נשיב את פלסטין כמו היהודים: שעל, שעל. אנו לומדים מהם, ואין בכך שום בושה!"
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבו איאד, ללא מולדת: שיחות עם אריק רולו, תר' נורית פלד, ת"א: עמל, 1979; ירושלים: מפרש, 19832.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צלאח ח'לף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אבו איאד (1933-1991), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ערפאת והרמטכ"ל הלבנוני החלו לדון בביצוע הסכם קאהיר, מעריב, 19 בינואר 1970
- ^ מנהיגים בכירים של המחבלים - בשבי הלגיון, דבר, 21 בספטמבר 1970
- ^ כך לכדו חיילי הלגיון את אבו־איאד וחבריו, דבר, 24 בספטמבר 1970
- ^ אחר נסיגת הסורים: ערפאת דוחה הסכם בין סגנו לחוסיין, דבר, 24 בספטמבר 1970
- ^ אהוד יערי, כה אמר אבו איאד, דבר, 29 בינואר 1973
- ^ מנהיגי "פתח" מצדיקים שיטות "ספטמבר השחור", דבר, 2 בפברואר 1973
- ^ אבו איאד נפצע בהפצצות ח"א בביירות, מעריב, 15 באוגוסט 1982
- ^ אבנרי: להזמין את אבו־איאד לכנסת, דבר, 31 במרץ 1983
- ^ בני מוריס, מדינה אחת, שתי מדינות, עמ' 91.
- ^ סגנו של ערפאת: נדחה התכנית למדינה פלשתינית בגדה והרצועה, מעריב, 17 במרץ 1970
- ^ סגנו של ערפאת בעד הליכה לז'נווה, דבר, 2 בינואר 1974
- ^ שמואל שגב, המעורבות הסובייטית החריפה המחלוקת בין ארגוני המחבלים, מעריב, 21 במאי 1970; המשך
- ^ יוסף חריף, הרומנים שרפו את עצמם, מעריב, 7 בנובמבר 1986
- ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 111.