ציונות מדינית
הציונות המדינית הייתה זרם בתנועה הציונית בשלהי המאה ה-19, אשר דגל בפעולה מדינית דיפלומטית לפני פעולות התיישבות בקנה מידה רחב בארץ ישראל. הציונות המדינית הייתה שונה ואף מנוגדת לתנועת חיבת ציון ולזרם המעשי שדגלו בעיקר בעבודה בארץ ישראל בלי להבטיח מראש זכויות פוליטיות.
מנהיגו המובהק של הזרם היה בנימין זאב הרצל, ולשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית.
שורשיה של הציונות המדינית, בין השאר, בהגותם של מבשרי הציונות. ראשון להם, על פי ההיסטוריון ונשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי היה הרב ד"ר יהודה ביבאס ואחריו תלמידו רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי.
יעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצדדים בציונות המדינית דרשו השגת ערובות חוקיות וזכויות פוליטיות בטרם התיישבות מאורגנת של יהודים בארץ ישראל. הזרם התבסס על מספר הנחות:
- האנטישמיות היא האויב המשותף המלכד את האומה היהודית.
- מצוקת היהודים היא בעיה מדינית שיש לטפל בה בגלוי בזירה הבינלאומית.
- לעמים עצמם יש אינטרס לפתור את בעיית היהודים (היהודים גורמים אנטישמיות ומהווים מתחרים כלכלים).
- מרכז טריטוריאלי יתאפשר רק בהסכמת המעצמות.
הנמקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במכתב לדניאל פסמניק הסביר הרצל את תמיכתו בציונות המדינית[1]:
- ”אלה האנשים הטוענים נגד מה שמכנים בשם "ציונות דיפלומטית," מדברים פשוט שטויות. כל הרוצה לפתוח בפעולה בארץ זרה, יצטרך ללכת קודם כל בדרך הדיפלומטית — יהיה מי שיהיה. רק מי שיש לו צבא של מיליונים מאחוריו, יוכל לפעול בארץ זרה בלא משא ומתן דיפלומטי. אך בהביטנו מסביב לנו הרינו רואים, שגם אלה החולשים על צבאות של מיליונים, פעילים ללא הפסק בשדה הדיפלומטי. על כן מעל לכוח השגתי הוא, איך תובל לפעול קבוצה של תיאורטיקאנים נטולי אמצעים וחסרי נשק אם לא בדרך הדיפלומטית.”
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק בן-צבי, ארץ-ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ו-1955
- אמנון רובינשטיין, מהרצל עד רבין והלאה: מאה שנות ציונות, 1997. (הספר בקטלוג ULI)
- יואל רפל, אין זו אגדה: ציונות, הסיפור והמעשה, 1997
- גדעון שמעוני, האידאולוגיה הציונית, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2001
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם לוינסון (עורך), ביבליוגרפיה ציונית, ירושלים: יוצא לאור על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית, תש"ג-1943
- ח' מרחביה (עורך), הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות, הקדמה מאת דוד בן-גוריון, ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1943
- ח' מרחביה (עורך), קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, תשמ"א-1980
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קובי דנה, בנימין זאב הרצל: אם תרצו אין זו אגדה - עיונים בכתביו, באתר מגזין אימגו, נובמבר 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוך מכתבי הרצל, הצופה, 7 ביולי 1944
