צידוק הדין

צידוק הדין (עדות המזרח)
	צַדִּיק אַתָּה ה', וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.; צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו.; צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.; מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו.; בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה.; וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ.; קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו.; הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה.; אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה.; הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.; דַּיָּן הָאֱמֶת, שֹׁפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת, בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת, כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת.; בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר.; יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל.; וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ.; ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.;

צידוק הדין הוא שמה של תפילה שהאבלים נוהגים לומר בבית הקברות אחרי קבורת הנפטר, ובה הם מקבלים עליהם את הדין, ומצדיקים את אשר נגזר עליהם. הנוסח של צידוק הדין הנאמר על ידי עדות אשכנז, שונה מן הנוסח הנאמר על ידי עדות המזרח.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של התפילה ניתן לה, על יסוד הסיפור התלמודי אודות הריגתו של רבי חנינא בן תרדיון שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. וכך מספרת הגמרא (עבודה זרה יח.):

”אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות... בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין, הוא אמר: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט^[1]. ואשתו אמרה: אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא^[1]. בתו אמרה: גְּדֹל, הָעֵצָה, וְרַב, הָעֲלִילִיָּה--אֲשֶׁר-עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת, עַל-כָּל-דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו^[2].”

רבי חנינא בן תרדיון נשפט על ידי השלטון הרומאי על כך שעסק בתורה, הרומאים דנו אותו למות בשריפה, את אשתו למות בהריגה^[3], ואת הבת שלחו לבית בושת.

בדרכם לביצוע גזר הדין, קראו השלושה פסוקים המביעים קבלה והסכמה עם גזר דינו של הקב"ה. את פעולתם זאת מתארת הגמרא במילים ”צדקו עליהם את הדין”, ומכאן קיבלה התפילה את שמה: ”צִדּוּק הַדִּין”.

זמני אמירת צידוק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן אמירת צידוק הדין הוא לאחר סתימת הגולל (כיסוי הקבר בעפר). אומרים אותו במשך כל היום, ואף בין השמשות, אך בלילה אין אומרים אותו.

אין אומרים צידוק הדין בימים בהם לא אומרים תחנון. בימי שישי, או בערבי חג אין אומרים צידוק הדין לאחר שחלף חצות היום. בערב ראש חודש, בערב חנוכה, ובערב תשעה באב, אומרים צידוק הדין, גם לאחר שחלף חצות היום.

על פי מנהגי הספרדים, אומרים צידוק הדין בכל הימים, בלילות, ואפילו בחול המועד וביום טוב שני של גלויות. אך ביום טוב ראשון אין הם נוהגים לאומרו מכיוון שאין מתעסקים ביום טוב ראשון בצורכי המת, אין אומרים גם צידוק הדין.

בין חכמי אשכנז, היו שסברו כי בימים שנפסק שלא לומר צידוק הדין, ניתן לומר אותו על כל אדם תוך כדי הליכה, ואילו חכמי ורמיזה, היו אומרים אותו רק על אדם חשוב^[4]. לפי מנהג פפד"מ, תמיד אומרים צידוק הדין, אלא שבערב שבת אחר חצות, ערב יום טוב, חול המועד, ראש חדש, חנוכה, פורים ותשעה באב, אומרים אותו בשעה שנושאים את הארון במקום לאומרו אחרי הקבורה^[5].