צורת הפתח
בהלכה, צורת הפתח היא שתי דפנות עומדות שעליהם מונח קנה נוסף. (צורת האות 'ח') צורת הפתח נחשבת למחיצה הלכתית, והשימוש בה הוא בעיקר לעניין שבת, שם היא משמשת להקפת שטח פתוח המוגדר ככרמלית לרשות היחיד. כמו כן משמשת צורת הפתח כמחיצה לתיקון חצרות ומבואות, כך שיהיה מותר לטלטל בתוכם, אף שהם פרוצים לכל רוחב צידם הרביעי, דבר הפוגם בהגדרתם הבסיסית כרשות היחיד. צורת הפתח משמשת כמחיצה גם לעניין הרחקה בכלאים ובדופן השלישית בסוכה.
כיום, צורת הפתח משמשת בעיקר בעירוב, שבנוי במקומות רבים רובו או כולו מעמודי צורת הפתח המחוברים זה לזה, כך שמקומות פתוחים בתוך ישוב או עיר הופכים על ידי הקפתם בצורת הפתח מכרמלית לרשות היחיד, דבר הגורם לכך שיהיה מותר לטלטל בתוכם חפצים מבלי לעבור על מלאכת הוצאה מרשות לרשות, שהיא אחת מל"ט מלאכות שבת.
דיני צורת הפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשמעות ההלכתית של צורת הפתח היא, שהיא משמשת כפתח, ולכן אף אם יש שטח פתוח ברוחב של יותר מעשר אמות (כ-4.8 מטרים) שנחשב בדרך כלל כפרצה הפוסלת את המחיצה המקיפה שטח, והופכת את השטח המוקף במחיצות לשטח פרוץ, על ידי צורת הפתח הפרצה הרחבה נחשבת כפתח, שאינו פוסל את המחיצה.[1]
לפי רבי ישראל מאיר הכהן בביאור דעת הרמב"ם, מדין התורה, ניתן להשתמש בצורת הפתח אף להקפת שטח שהוא רשות הרבים על מנת להופכו לרשות היחיד. אולם מדרבנן לא ניתן להקיף את רשות הרבים בצורת הפתח אלא רק את רשות הכרמלית. (אך כיוון שזה מועיל מהתורה, הזורק מרשות היחיד לשטח ברשות הרבים המוקף בצורת הפתח - לא יתחייב בקורבן חטאת על כך)[2][3]. לעומת דעה זו, ישנם ראשונים ואחרונים רבים הסוברים שאף מדין תורה מחיצה העשויה מצורות הפתח אינה מועילה ברשות הרבים כלל.
באופן דומה, מדין התורה ניתן להקיף באמצעות צורת הפתח שטח חקלאי פתוח שאינו משמש למגורים ('בקעה') ולהופכו לרשות היחיד, אך מדרבנן, אין היקף צורת הפתח מועיל לשטח זה.[4]
דפנות צורת הפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקנים העומדים של צורת הפתח (העמודים) צריכים להיות לפחות בגובה של עשרה טפחים (כ- 80 ס"מ) וחזקים כדי שיוכלו לשמש כבסיס של דלת. טעם דין זה שצורת הפתח צריכה להיות בעלת יכולת לשמש כפתח ממש הנסגר עם דלת, אפילו דלת חלשה העשויה מקש, ואז היא נחשבת כפתח אף אם אין בה דלת,[5] לפי השולחן ערוך רק העומדים צריכים להיות חזקים מספיק כדי להחזיק דלת קש, לפי הרא"ש הכוונה לקנה העליון, ולפי המאירי נאמרה הגבלה זו הן על העמודים והן על הקנה שעובר מעליהם. גם בליטות היוצאות מהכתלים יכולות להחשב כדפנות לצורת הפתח, אם יש בבליטה גובה של לפחות עשרה טפחים.[6]
העמודים צריכים להיות בדיוק מתחת לקנה עליון של צורת הפתח, ואם הקנה אינו מעליהם אלא מהצד - אין זה נחשב לצורת הפתח.[7]
העמודים אינם צריכות להגיע עד הקנה שמעליהם, מכיוון שיש לזה גדר של - 'גוד אסיק מחיצתא', ולכן - רואים אותם כאילו הם עולים למעלה עד הקנה.[7] לדין זה יש שימוש רב כאשר מסתמכים בצורת הפתח על חוטי חשמל שאינם תלויים בדיוק מעל העמוד הנושאם, ולכן כדי להשתמש בהם כצורת הפתח, מעמידים מחיצה קטנה בצד העמוד שאינה מגיעה עד לחוטים.
עמודים גבוהים מאוד שהקנה עובר באמצע גובהם - נחשב כצורת הפתח אף שהעמודים ממשיכים למעלה מעל הקנה.[8] (צורת האות 'H')
העמודים צריכים להימשך על פני כל רוחב הקנה שמעליהם, ואם הקנה ממשיך יותר משלשה טפחים (כ- 24 ס"מ) מעבר לאחד העמודים - זה לא נחשב כצורת הפתח.[9]
לעיתים נקראים עמודי צורת הפתח בשם 'לחי' או 'לחיים', אולם אין קשר ביניהם לבין המושג ההלכתי לחי המדבר על תיקון הנעשה במבוי פרוץ על מנת להופכו מכרמלית לרשות היחיד.
קנה צורת הפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלק העליון של צורת הפתח, (הקנה) צריך להיות בדיוק מעל העמודים ולא מהצד, אולם אין הדפנות צריכים להגיע עד אליו. הקנה אינו צריך להיות חזק או יציב ברוח, וגם קנה דק, כגון חוט - כשר לצורת הפתח.[5][10]
ישנה מחלוקת לגבי קנה צורת הפתח העובר מעל מבנה, האם המבנה פוסל את צורת הפתח או לא.[6]
במקומות רבים קשור סרט סימון לחוט המשמש כקנה העליון, או שתקוע בו חפץ מסוים, על מנת להקל על בדיקת שלמות העירוב.
פרוץ מרובה על העומד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחישוב ההיקף הכללי של השטח המוקף על ידי מחיצות, צריך שיהיה רוב של שטח סגור ('עומד') ומיעוט שטח פרוץ. לדעת רוב הפוסקים צורת הפתח נחשבת כמחיצה סתומה, אולם לפי שיטת הרמב"ם, צורת הפתח נחשבת לשטח פרוץ, כך שכדי להקיף שטח כרשות היחיד יש להקיפו בצורה שרובו יהיה במחיצה גמורה ומיעוטו בצורת הפתח.[11] להלכה נפסק כשיטת רוב הפוסקים, שניתן להקיף שטח במחיצות לרשות היחיד, אף אם רוב המחיצות הם מחיצות של צורת הפתח.[4]
אולם גם לשיטת המתירים, לא ניתן להקיף מקום פתוח כמו שדה רק באמצעות צורת הפתח, וכדי להקיף מקום כזה במחיצות יש לעשות לפחות שתי מחיצות גמורות ולהשלים את שתי המחיצות האחרות על ידי צורת הפתח.[12] אמנם, יש שהתירו גם במקום פתוח להקיף בצורת הפתח מארבעה צדדים, ובלבד שכל פתח יהיה לא יותר מעשר אמות.[13] אמנם יש שאסרו גם בפתחים הקטנים מעשר אמות.[14]
צורת הפתח בסוכה ובכלאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוכה כשרה צריכה להיות בעלת 3 דפנות ברוחב של לפחות 7 טפחים. לא ניתן לעשות את 2 הדפנות הראשונות מצורת הפתח, אולם ניתן להשלים את הדופן השלישית על ידי צורת הפתח.[15]
בהלכות כלאים יש להרחיק 4 אמות בין שדה תבואה לכרם גפנים, או להציב ביניהם מחיצה. אולם ניתן להציב גם צורת הפתח כמחיצה ביניהם.[16]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלימלך לנגה, הלכות ערובין, ירושלים 1973, עמ' 45 - 70
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף כח
- ^ ביאור הלכה, אורח חיים, סימן שס"ד, סעיף קטן ב', בית מאיר שם.
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסד סעיף א
- ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף ל
- ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף לד
- ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף מו
- ^ 1 2 ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף לא
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף לב
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף לג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף לז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שסב סעיף כט
- ^ חזון איש או"ח סימן ע' ס"ק יב, וכן בתחומין כרך ד עמ' 208-203.
- ^ ביאור הלכה אורח חיים סימן שסב סעיף י
- ^ חזון איש או"ח סימן ע' ס"ק יא
- ^ ערוך השולחן סימן תרל סעיף י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"א, עמוד א'