צוואת הריב"ש

צוואת הריב"ש

שער אחת המהדורות הראשונות (חמ"ד [אוסטרהא?], אלול תקנ"ג)
מידע כללי
מאת	הבעל שם טוב, דב בער ממזריטש
הוצאה
תאריך הוצאה	1793

צוואת הרִיבָ"ש (ראשי תיבות: רבי ישראל בעל שם טוב; במקור: צוואת מריב"ש והנהגות ישרות) הוא ליקוט של דברי תורה שנאמרו ברובם הגדול על ידי המגיד ממזריטש.

השם המקורי, "צוואת מריב"ש", בא כנראה לייחס את ההנהגות הכתובות בו לרבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט), אך בניגוד למשתמע מהשם, אין מדובר בצוואתו והוא בוודאי לא כתב את הספר, אלא לכל היותר מדובר במסורות משמו. מקור השם בסעיף שהוצב ראשון על ידי המו"ל, ופותח במילים "צוואה מריב"ש".

המהדורה הראשונה נדפסה בשנת ה'תקנ"ג (1793), כנראה באוסטרהא. הספר מהווה ספר יסוד בתנועת החסידות, ועמד במוקד החרמות נגד החסידות ואף נשרף במסגרת הפולמוס.

חיבור הספר

על פי הכתוב בשער המהדורה הראשונה, החיבור נמצא בין כתבי רבי ישעיה מיאנוב (המזוהה עם רבי ישעיה מדינוביץ, שמכתב יד שלו הודפס "אור התורה" למגיד ממעזריטש). רק 16 מתוך 144 סעיפי הספר מיוחסים במפורש לבעש"ט, ול-8 נוספים ניתן למצוא מקבילות שמיוחסות לבעש"ט במקורות אחרים. לרוב מוחלט של הסעיפים האחרים, וגם לחלק מאלה המיוחסים לבעש"ט יש מקבילות המיוחסות למגיד ממזריטש במקורות אחרים.

הראשון לדון בעריכת החיבור היה מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, ולדבריו מדובר במסורות מכלי שני ("לקוטי בתר לקוטי"), ולכן הלשון לא מדויקת, אך התוכן הוא דברי הבעש"ט:

"להבין אמרי בינה מה שכתוב בספר הנקרא צוואת ריב"ש, הגם שבאמת אינה צוואתו ולא ציווה כלל לפני פטירתו, רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתר לקוטי ולא ידעו לכוין הלשון על מתכונתו. אך המכוון הוא אמת לאמיתו... כי הבעש"ט ז"ל היה אומר דברי תורה בלשון יידיש ולא בלשון הקודש".

כאמור, רק חלק קטן מהספר מיוחס לבעש"ט למעשה, ולכן יש להניח שרובו איננו מדברי הבעש"ט באופן ישיר. עיקר הספר כלול כבר בספר "ליקוטים יקרים" שהודפס שנה אחת קודם לכן, ועל פי ההסכמות שבראשו מכיל את תורת המגיד.

לפי זאב גריס, התקיים קובץ מסודר של הנהגות המגיד ממזריטש שהועתק בכתבי יד ושולב (בהשמטות שונות) בכמה מן ההדפסות של ליקוטים מתורת המגיד. קובץ זה מהווה לדעתו את הבסיס לספר (גם כאן בהשמטות) ואליו צורפו הנהגות מלוקטות מכתבי יד אחרים.

תוכן החיבור

בשונה משאר החיבורים שלוקטו מתורת המגיד ממזריטש או ייוחסו אליו, הספר איננו כולל דרשות מפורטות או רעיונות מופשטים, אלא "הנהגות" בלבד - המלצות וכללים לחיים דתיים ראויים.

בין הנושאים המודגשים בהנהגות המומלצות: הרכזות מחשבתית באלוהים ובעולם הרוחני, הקפדה על עשיית מצוות מתמדת, ענווה, הנחיות רבות על אופן התפילה הראוי וכיצד להתרכז בה בלי "מחשבות זרות", חשיבות התפילה והלימוד בלילה, תענית וייסורים, עבודת השם ביראה ובשמחה.

התנגדות

כתבי ההתנגדות לחסידות והחרמות שהוטלו כנגדם מזכירים מן הההתחלה כתבים שמוגדרים בעיניהם ככפירה, ובאיגרת שנשלחה מקהל וילנה בעת הפולמוס הראשון בשנת תקל"ב ומובאת בקונטרס זמיר עריצים וחרבות צורים נכתב: "ועוד זאת שנית עשו נגידי קהלתינו... ושרפו ספרי דתיהם השונים מכל עם בית ישראל בשער בית הכנסת בקהלתינו בעת כניסת השבת".

משעה שיצא לאור ספר ההנהגות "צוואת הריב"ש" הרבה מהמאבק התמקד בו. רבי אביגדור מפינסק מצטט רק ממנו בניסיונו להוכיח את רשעת החסידים במכתבו לקיסר, שהחל את התהליך שהוביל למאסרו השני של רבי שניאור זלמן מלאדי. גם המגיד רבי ישראל לבל משתמש בעיקר בצוואת הריב"ש, בפולמוסו נגד החסידים.

נטען גם כי בראשית הפולמוס השני, בשנת תקנ"ו, שרף הגר"א את הספר בפני קהל רב בערב פסח לפני ביעור חמץ.

קישורים חיצוניים

• צוואת הריב"ש, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
• ישראל בן אליעזר (בעש"ט), צוואת הריב"ש, ‏אדלין תרצ"ד, באתר היברובוקס
• ישראל בן אליעזר (בעש"ט), צוואת הריב"ש, ‏ניו יורק תשנ"ח, באתר היברובוקס
• מידע על צוואת הריב"ש בקטלוג הספרייה הלאומית

מחקר:

• זאב גריס, עריכת "צוואת הריב"ש", קרית ספר, נב,א (תשל"ז), עמ' 187–210