צבי רים

צבי רים
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	אנטילופות ערבה
סוג:	צבי
מין:	צבי רים
שם מדעי
Gazella leptoceros ‏קיוויה, 1842
תחום תפוצה

צבי רים (שם מדעי: Gazella leptoceros; קרוי גם צבי דק-קרניים או צבי חול אפריקני), הוא מין אנטילופה בינונית בסוג צבי החי בצפון ומרכז מדבר סהרה ומצוי בסכנת הכחדה. הוא תואר לראשונה בשנת 1842 על ידי החוקר והביולוג הצרפתי פרידריק קיוויה וקרוב מבחינה גנטית לצבי קיווייה וצבי החול. משמעות שמו המדעי של המין היא "עז דקיקת קרן", בהתייחס לסימן ההיכר שלו.

תיאור

צבי רים מתאפיין בזוג קרניים ארוכות וספיראליות, והן דקות ביותר מכל מיני הצבאים ומאפשרות לזהות אותו בקלות רבה. המבנה של הקרניים עדין יותר משל רוב המינים, בדרך כלל בצורת נבל או חצי קשת, ולעיתים רחוקות עם צורת "S" ברורה. הקרן צומחת ישר לכיוון מעלה, מתעגלת באלגנטיות לאחור ובחזרה לקדימה תוך כדי הטיה קטנה לצדדים, וישנם פעמים בודדות שהיא ישרה כמעט לחלוטין כקרני הראם. אצל צבי זה גם נפוץ שאין לקרניים צמיחה אחידה, ואחת מהן עלולה להיות עקומה לעומת חברתה. הקרניים ממוקמות במרכז המצח מעל העיניים, ובמרחק ניכר מהן ומהאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה בדרך כלל בין הבסיס לקצוות, אך תלוי בכיוון הצמיחה שלהם. ההפרש בעובי הקרן בין הבסיס לקצוות נמוך מאוד במין זה ופעמים רבות נעדר, ועובי הקרן זהה לפחות בשני שלישים מהקרן. מהבסיס לאורך הקרן ישנם 14–30 טבעות או חצאי טבעות גדולות ובולטות, וזהו הצבי בעל מספר הטבעות הרב ביותר; הקצוות חלקות וחדות. צבע הקרניים שחור חלודה, שחור כחלחל ואפרפר, ולפעמים הקצוות בצבע כהה משאר הקרן. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, אך של הזכרים עבות וארוכות בצורה ניכרת, והטבעות ברורות ובולטות יותר. קרני הנקבות גם גליליות ועדינות מאלו של הזכרים.

צבי רים זכר בגן חיות.

הפרווה של צבי רים קצרה וחלקה ומורכבת משערות דקות ודלילות, ובכך מותאמת במיוחד לאקלים המדברי והיבש של מדבר הסהרה. צבע הפרווה חיוור במיוחד ומקנה לצבי שני יתרונות: הפרווה הבהירה מתמזגת לחלוטין עם דיונות החול במדבר ומקשה על טורפים וציידים למוצאו, ובנוסף, הצבע הבהיר גורם לקרינת השמש שנקלטת על צבע כהה לחזור חזרה, ובכך מסייעת לו להתמודד בקלות יותר עם האקלים המדברי. צבע הפרווה הוא גוונים של צהבהב וורדרד בהיר\שמנת, בז' קרמי או חום חולי המקנה לו את שמו הנוסף. הגחון, המותניים, העכוז והחזה בצבע לבן בוהק, וסמוך לעכוז יש פסים דהויים בצבע חום כהה. הרגליים מתחלקות בין לבן בוהק בצד הפנימי לחום בהיר\חולי\קרמי בצד החיצוני. מעל המותניים הלבנות יש פס כהה ועבה האופייני לצבאים, אך הוא דהוי ובהיר מאוד ביחס לשאר - בצבע חום בהיר או כהה מעט. בדומה לצבי פרסי, גם לצבי רים אין זה נדיר שהפס נעדר לחלוטין. זנבו של צבי רים הוא האזור הכהה ביותר בגופו ונע בין חום שוקולד לשחור, והוא שעיר למדי ביחס לשאר הפרווה. אזורים כהים נוספים הם הברכיים והאזור הסמוך לפרסות.

צבע הפנים של צביי רים בהיר בדומה לשאר הגוף, וסימוני הפנים קלושים וחיוורים ביחס לסימוני הפנים של מינים כדוגמת צבי תומסון, צבי סומרינג וצבי גראנט. הלחיים בצבע צהבהב\ורדרד\קרמי, המצח והחרטום בצבע אדמדם או חום בהיר, כשבמרכז החוטם יש רצועה שחורה קטנטנה. מעל העיניים ועד ללוע נמשך פס קרמי עבה, ומתחתיו במקביל ישנו פס אדמדם\חום בהיר שמתחיל בתחתית העיניים ומסתיים אף הוא סמוך ללוע. סביב האף, השפתיים והסנטר יש כתם בצבע לבנבן\אפרפר, ומהסנטר ועד לחזה ישנו פס לבנבן. האוזניים בצע חום בהיר או קרמי בצד החיצוני, כשהקצוות והצד הפנימי בצבע לבן בוהק.

גופו וצוואר של צבי רים ארוכים ודקים למדי, וראשו קצר ובעל חרטום משולש. אוזניו דקות, ארוכות ומשולשות, וזנבו קצרצר. רגליו ארוכות ודקיקות, והאחוריות גבוהות במעט מאוד מהקדמיות, ומשום כך יש לו לעיתים מראה כפוף ומקושת. העיניים גדולות ושחורות, ומהם יוצא פס דק וקצר המאפיל על בלוטות הריח. הנחיריים והפה ארוכים ודקים בצבע שחרחר. הפרסות של צבי רים דקות וחדות כיתר הצבאים, אך הן רחבות מעט בבסיס בדומה לפרסתני ביצות כקובוס וצבי סוף, ומקלות על הצבי לנוע במהירות על פני מרחבי החולות. מלבד הקרניים ההבדלים בין הזכרים לנקבות מועטים יחסית, כשהזכרים כבדים וכהים במעט מהנקבות.
מידות הגוף של צבי רים:
גובה הכתפיים: 72-66 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 110-100 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 41-30 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 38-20 ס"מ.
אורך הזנב: 20-15 ס"מ.
משקל: 30-14 ק"ג.

מינים דומים

• צבי הנגב (Gazella dorcas) - חופף עם צבי רים בכל חלקי תפוצתו ודומה לו מאוד מבחינה חיצונית. הפרווה שלו כהה במקצת, אך מעבר לכך זהה למדי עם פס עבה ודהוי בצבע אדמדם, וגחון ועכוז לבנים. פניו בצבע חום אדמדם בהיר. ההבדלים בינו לבין צבי רים: הקרניים ארוכות וקצרות יותר והן מתעקלות לאחור; האוזניים והזנב גדולים יותר; אין לו כתם שחרחר סמוך לאף; הצבע האדמדם בפנים משתרע עד לנחיריים; הוא קטן במקצת מצבי רים במידות גוף; יש לו לעיתים קמטים על האף שמתנפחים בשעת סכנה. נפוץ בכל רחבי הסהרה ובדרום הלבנט.
• צבי החול (Gazella marica) - המין הקרוב ביותר מבחינה גנטית לצבי רים, וגם דומה לו מאוד חיצונית. פרוותו חיוורת אף יותר משל צבי רים והפס במותניים נעדר אצלו תמיד. נבדל מצבי רים כדלהלן: הקרניים שלו אינן ישרות והוא גדול במעט במידות גופו; תחת הפס במותניים יש לו כתם רחב לבן המתחבר עם הגחון; הפנים שלו לרוב לבנות לחלוטין; יש לו בליטה בגרון בעונת הרבייה; זנבו ארוך יותר, וצווארו עבה יחסית. נפוץ בחצי האי ערב ובלבנט.
• צבי הודי (Gazella bennettii) - גם הוא כקודמיו חי באזורים צחיחים ומדבריים, ומזכיר במקצת את צבי רים בצבעי פרוותו. גם לו הפס דהוי ומתמזג לעיתים עם הפרווה. ההבדלים בינו לבין צבי רים: קרניו קצרות ועבות יותר; הפרווה מתכהה לעיתים קרובות עד לזהוב-קפה; צווארו עבה יותר וזנבו ארוך; סימוני הפנים שלו בולטים יותר; אין לו סביב הלוע כתם לבן. יש לו גבות שחורות מעל העיניים. נפוץ בדרום אסיה, מהודו ועד איראן.

תפוצה ובית גידול

בית גידול אופייני לצבי רים. (אלג'יריה)

צבי רים היה נפוץ בעבר לכל אורך צפון, דרום, ומרכז צפון אפריקה. תפוצתו משרעת כיום במספר אוכלוסיות מבודדות אחד מהשני במדינות הבאות: מצרים (מחוזות: אל-ואדי אל גדיד ומטרוח). לוב (במחוזות שבחבלים הבאים: חבל קירנאיקה - אל בוטנאן ואל כופרה, חבל טריפוליטניה - נאלות ואל-ג'באל אל-ערבי; חבל פזאן - ע'את, וואדי אל-חיאה וסבהא). אלג'יריה (מחוזות: אדראר, לאגוואט, אל-ג'לפה, בשאר, ורקלה, אל-ביד, אל-ואד, א-נעאמה, ע'רדאיה, ותאמאנראסט). תוניסיה (מחוזות: קבילי, טטאוניה וטוזיאור) צ'אד (מחוזות: בורקו, אנדי וטיבסטי), סודאן (מחוזות: א-שימאליה, וצפון דארפור), ניז'ר (מחוז אגדז), מאלי (מחוז קידאל). הטווח הגדול ביותר של תפוצתו משתרע על מרחבי החולות והדיונות העצומים של ערג' המערבי הגדול, ערג' המזרחי הגדול, וחמדה אל חמדה, הנמצאים במרכז אלג'יריה ומערב לוב.
למרות הטווח הגדול של תפוצתו, הנוכחות שלו במדינות הסהרה הדרומיות לא מאומתת כבר שנים רבות. בעבר היו גם דיווחים על הצבי ממרוקו, אך הם התבררו כלא נכונים.

בית הגידול של צבי רים הוא מהצחיחים ביותר על פני כדור הארץ, וכולל את מרחבי החול העצומים של מדבר סהרה שבהם צמחייה ומטעי שיטה דלילים, ופסיפס של דיונות, אזורים סלעיים או הרריים, נאות מדבר, ושקעי חול כדוגמת שקע קטרה. הוא מצוי בעיקר בגבהים נמוכים, החל מ-133 מטר מינוס ועד ל-1,000 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות בתחומי תפוצתו 20–40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 100-0.5 מילימטר לשנה.

אקולוגיה ומחזור חיים

צבי רים מעלה גרה.

צבי רים הוא בעל חיים אפלולי כתוצאה מהאקלים החם, ושיא פעילותו היא בעיקר לאורך הלילה ובשעות הזריחה והשקיעה הקרירות יחסית; בשעות החמות החל מזריחת השמש הוא נח באזור מוצל כדוגמת סלעיים, שיחים או עצים בודדים הפזורים במדבר. מלבד הפרווה החיוורת שלו שכאמור מחזירה את קרינת השמש, האף שלו רחב כדי לאפשר לדם להתקרר ברשת כלי הדם. מאפיינים אלו כמו גם האקולוגיה שלו הופכים אותו למותאם ביותר למדבר סהרה. התזונה שלו רחבה למדי ומורכבת מעשבים, עשבי תיבול, שיחים, צמחים בשרניים, סקולנטים, קקיונות, פקעות - ובאופן כללי כמעט כל צמחייה שנפוצה במדבר. כיון שצבי רים פעיל בעיקר שעות הלילה, הוא מנצל את הטל שיורד על הצמחייה ובכך אינו זקוק כלל למים זמינים; עם זאת, אף על פי שהוא צובר ממזונו מספיק לחות הנדרשת לקיומו, הצבי תמיד ישתה מים כאשר תהיה לו הזדמנות.

כיום אין כמעט לצבי רים טורפים טבעיים לאחר שהם ניצודו מרוב רחבי הסהרה, אך מדי פעם הוא נטרף על ידי ברדלסים וצבועים נקודים בודדים, וכנראה גם על ידי פיתון סלעים אפריקני, אריות, נמרים וזאבים טלואים בטווח הדרומי יותר של תפוצתו.

צביי רים הם בעלי חיים נוודים, הנודדים על פני שטחים גדולים בסהרה בחיפוש אחר מזון, למרות שאין להם מסלול נדידה קבוע. ניתן לזהות נוכחות של צביים אלו על ידי שבילים קבועים בין הדיונות, כמו גם על ידי ערימות זבל אופייניות בצידיהם שנעשות על ידי הזכרים בעיקר. במהלך הנדידה צביי רים נפגשים עם פרסתנים נוספים כדוגמת צבי הנגב, דישון ועבדקן הרעמה. צבי רים הוא בעל חיים חברתי, אך בדומה לפרסתנים אחרים בסהרה המבנה החברתי גמיש למדי ותלוי בעיקר בשינויים בתנאי המחיה. המבנה הקבוע הוא קבוצות או עדרי נקבות בוגרות וצאצאיהן בהיקף של 3–10 פרטים, העשויים להגיע עד 25 פרטים; בדרך כלל בכל עדר יש נקבה דומיננטית הקובעת את כיוון המסע. הזכרים המבוגרים נוטים לחיות בבדידות, בעוד שזכרים צעירים חיים בעדרי רווקים משלהם. למרות זאת אין זה נדיר לראות עדר מעורב של זכרים ונקבות.

עונת הרבייה נמשכת בדרך כלל מאוגוסט עד ספטמבר, ובתנאים אופטימליים של מזון, הזכרים עלולים להקים טריטוריות רופפות בעונה זו. הזכר ממגן על שטחו מפני זכרים אחרים, ומאפשר רק לנקבות להיכנס אליו. עם זאת הנקבות אינן משתפות פעולה תמיד, ועלולות להתרבות גם עם זכרים צעירים יותר הנמצאים בשולי הטריטוריות. למרות המראה העדין והחינני של צביי רים, הזכרים תוקפניים ואגרסיביים במיוחד בעונת הרבייה, והקרבות ביניהם על הטריטוריות סוערים ואכזריים למדי.

ההריון נמשך 156–169 ימים (5.5 חודשים), לאחריהם הנקבות יולדות עופר אחד ולעיתים שניים במהלך חודשי ינואר ופברואר. בדרך כלל שיעורי הלידה עולים כאשר יש שפע במזון. העופרים נגמלים לאחר 3 חודשים, ומגיעים לבגרות לאחר 6–9 חודשים לנקבות, ו-18 חודשים לזכרים.
תוחלת החיים של צבי רים היא כ-14 שנים.

איומים ושימור

איור של זכר ונקבה.

צבי רים מסווג על ידי IUCN במצב השימור "סכנת הכחדה" (EN), בשל ירידה מתמשכת במספר הצביים הבוגרים, הצטמצמות האוכלוסייה לכיסים מבודדים, וההעלמות שלו מחלקים רבים מתפוצתו ההיסטורית כדוגמת המדבר הלובי במזרח, וערג' שש ואיגידי במערב. מגמת האוכלוסייה בירידה החל מ-1986. כיונק הנפוץ במדינות עניות במיוחד, אשר לחלק מהם ישנה תסיסה אזרחית, צביי רים סובלים רבות מאובדן בית גידול ולוחמה של ארגוני טרור בשטחם. הוא גם ניצוד בהרחבה לבשרו או לקרניו הנמכרות כקישוטים. האיום המרכזי לאורך הטווח שלו הוא ההתרחבות המהירה של ההפרעה האנושית הנגרמת על ידי חדירת תיירים ואזרחים בתחבורה מדברית המבוססת על 4x4, חיפושי וקידוחי נפט, וצורות אחרות של תחבורה ממונעת המשפיעות גם על חלק מהאוכלוסיות שנותרו בצפון אפריקה. איומים נוספים הם הידרדרות בנוכחות של הצמחייה על ידי מדבור ובצורות.

צבי רים מופיע בנספח א' של CMS - תוכנית שימור לאנטילופות בסאהל ובסהרה. הוא מצוי במספר אזורים מוגנים, כשהבולטים שביניהם הם הפארק הלאומי דג'ביל והפארק הלאומי סינג'אר בתוניסיה, הפארק הלאומי טאסילי אגירס באלג'יריה, שמורות נאות סיווה במצרים, ואולי גם שמורת הטבע אווי-טנרה בניז'ר. ישנו מספר קטן של צביי רים הנמצאים ב-20 מרכזי רבייה בשבי באירופה, צפון אפריקה ואמריקה. כל המרכזים מהווים חלק מתוכנית רבייה בינלאומית, ומקורם מקבוצה קטנה מאוד שנתפסו בתוניסיה. מספר הצביים במרכזים אלה מוערך בכ-200 צבאים.

אומדן האוכלוסייה העולמי של צביי רים אינו ידוע דיו, ומרבית האוכלוסיות מתמעטות. המספר בוודאות נמוך מ-2,500 פרטים.

קישורים חיצוניים

• צבי רים, באתר ITIS (באנגלית)
• צבי רים, באתר NCBI (באנגלית)
• צבי רים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צבי רים, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• צבי רים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צבי רים, באתר GBIF (באנגלית)