צבי גבעתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי גבעתי
אל"ם צבי גבעתי מפקד יחידת הלוחמה הזעירה, 1975.
אל"ם צבי גבעתי מפקד יחידת הלוחמה הזעירה, 1975.
לידה 25 בנובמבר 1934 (בן 89)
י"ח כסלו ה'תרצ"ה
עיירה זאגוש ליד העיר סאנוק בגליציה
תאריך עלייה אוקטובר 1948
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "קרוזו"
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1952–1977 (כ־25 שנים)
דרגה אלוף-משנה (ים) אלוף-משנה
תפקידים בשירות

לוחם ומפקד יחידה בשייטת 13

פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
מנהל טרמינל אשקלון של קו צינור אילת אשקלון
מנהל סניפי שופרסל בחיפה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי גבעתי (נולד ב-25 בנובמבר 1934) הוא קצין חיל הים בדימוס בדרגת אלוף-משנה, בתפקידו האחרון היה מפקד יחידת לוחמה זעירה בשנים 1974–1976.

משפחה וילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי משפחתו של צבי במשפחת "סאנטוס" הספרדית, שהגיעה לפולין בתקופה שאחרי גירוש ספרד. במאה ה-19 שונה השם לרוטנברג על-מנת שיתאים לסביבה. המשפחה הייתה מבוססת בעיירה זאגוש ליד העיר סאנוק שבדרום גליציה.

ברשות הסב אפרים רוטנברג היה מועדון לילה. האב יעקב רוטנברג לחם במלחמת העולם הראשונה בצבא הקיסרות אוסטרו הונגרי ונפל בשבי האיטלקי כשהוא צועק "שמע ישראל". בתקופת השבי עבד בבנין מסילות וכבישים וחלה במלריה. שוחרר מהשבי על מנת להצטרף לצבא הפולני שנלחם ברוסים. נישא לאשה, ובשנת 1933 נולד בנו הבכור משה (לימים הררי) והאשה נפטרה. בשנת 1934 נישא האב בשנית לחנה לבית אברהם, אחות שהוסמכה בהולנד, ובמלחמת העולם הראשונה טיפלה בפצועי הצבא הגרמני. המשפחה גרה בבית בן שתי קומות, למטה חנות ודירת המגורים למעלה.

ב-25 בנובמבר 1934 נולד צבי, בשם צבי אברהם רוטנברג.

במהלך השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 חולקה פולין ועל האזור השתלטו הגרמנים. לאור הרקע הצבאי בשירות בצד הגרמני לא חששו בתחילה בני המשפחה מהכיבוש. חיילי הוארמאכט נכנסו לבית המשפחה הגדול והמטופח והתנהגו בנימוס יחסי. אחריהם הגיעו חיילי האס אס והמשפחה עזבה את ביתה, ירדה דרומה וחצתה את הנהר לסטארה סול בשטח המוחזק בידי הרוסים.

היות שסירבו לקבל אזרחות רוסית הועמסו לרכבת ונשלחו יחד עם יהודים פולנים רבים לסיביר. המשפחה עברה במספר מקומות: סניוגה, בוודאיבו – שם האב עבד כסואר בנמל. בולבוכטה שליד יקוטסק האב כרה זהב והאם עבדה כאחות והדירה שימשה כבית חולים. עקב שינויי המקום התכופים צבי כמעט לא למד.

התקבלה הוראה לעבור ליקוטסק ומשם לסובחוז שנקרא ספלבנוחה האב נשלח לעבוד בשדות והאם לסייע לחולים.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה הוחזרה המשפחה לפולין וקיבלה בית למגורים בשילזיה דרום פולין. בשנת 1946 חוו פוגרום וחלונות ביתם נופצו על ידי אנטישמים מקומיים. המשפחה הבינה שאין להם עתיד בפולין. חצו את הגבול השמור לצ'כיה שם פגשו את אנשי הבריחה. המשפחה הועברה לווינה ומשם למחנה העקורים בוינצהיים, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה.

האב משה שנעשה דתי אדוק השפיע לכיוון חנוך דתי. צבי החל ללמוד. למשפחה וליתר העקורים הייתה תמיכה ממוסדות הג'וינט החיים באזור האמריקאי היו נוחים יחסית. לאחר הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר נודע על פריצת המלחמה בארץ ישראל. האב שאף לעלות במהירות כדי ליטול חלק במערכה למען המדינה העברית. גייסו אז צעירים מגיל 17 עד 40 ואילו האב היה כבר בן 52 והבנים היו צעירים מדי על כן נאלצו לחכות לתורם.

ילדות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1948, הגיע תורה של המשפחה לעלות. המשפחה נסעה ברכבת אל נמל מרסיי בצרפת, ולאחר שהיה קצרה הפליגה באנייה, שהגיעה בתחילת אוקטובר 1948 לנמל חיפה.

המשפחה שוכנה במחנה עולים בפרדס חנה. לאחר מספר חדשים קיבלה דירת 2 חדרים בדרום יפו שכונת 'סחנה דרוויש' לימים גבעת התמרים. האם חנה רוטנברג עבדה כאחות בבית חולים לחולי נפש בבת ים. האב והאח הועסקו בקטיף תפוזים.

צבי רצה להמשיך ללמוד מסגרות אך לאחר ריתוך בלא מסכת מגן נפגעו עיניו. צבי עבר לעבוד בבית-הדפוס "קליין" ולמד להפעיל את מכונת הדפוס ושימש גם נער שליחויות באופניו. אחת המשימות הייתה הדפסת העיתון ההונגרי אוי קלט וצבי היה מביא את הטיוטה להגהה לד"ר ישראל קסטנר.

בהמשך, עבד האב בניקיון בבסיס חיל המודיעין ששכן בבתים הירוקים בין יפו ובת ים, ושמע שמחפשים פועל דפוס. צבי רוטנברג רכש מקצוע פועל דפוס ועבד בו מגיל 16 עד 18 כשמשכורתו גדולה יותר ממשכורת אביו ואחיו יחד.

תוך כך לאחר פעם שכמעט טבע למד מניסיון עצמי לשחות בחוף הים של ג'בליה. במטרה להופיע בחוף הים עם גוף שרירי, החל התאמן במכון שמשון של רפאל הלפרין שפעל ברח' בן יהודה בתל אביב.

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1952 גויס רוטנברג לצה"ל בפרופיל 97 ללא בדיקות מיוחדות. בבסיס הקליטה הופיע רס"ן אשר חורש, "אושקה" ”אני רוצה מתנדבים ליחידה מיוחדת” את שם היחידה לא אמר, ”אני לא יכול להגיד זה סודי”.[1] עם כשבעים טירונים לשייטת 13.

צבי אהב לתת קולו בשירה רמה אך לא דייק בלחן. במשאית שהובילה את המתנדבים הייתה שירה רמה וכך נהג במקלחת המשותפת, וחבריו בחרו לו את הכינוי "קרוזו" על שם אנריקו קארוזו המפורסם, כינוי שדבק לו לכל החיים.

הכשרת הלוחמים לשייטת 13 הייתה קשה ותובענית ביותר. במהלך ההכשרה עבר קורס מ"כים צה"לי בג'וערה. בשוטטות בין הגבעות מצא מערת מסתור ובה סליק נשק מתקופת ההגנה. בקורס הצה"לי פגש ניצול שואה בשם אנגלברג שהתברר כי היו יחד בברית המועצות. במהלך הקורס נפצע בידו כאשר אחת המדרים הכה בעודו מחזיק כידון מורכב לרובה בלא נדן אך חבש את היד והמשיך בקורס.

מצטיין נשיא - ביום העצמאות תשי"ד נשלח צבי רוטנברג כחניך מצטיין לנשיא המדינה. בתעודת ההצטיינות נכתב: ”אל רב טוראי רוטנברג אברהם. שייטת 13, חיל הים. ביום העצמאות תשי"ד הוצגת בפניי על ידי מפקדיך בתור חייל צה"ל מצטיין. הנני שמח להביע לך בזאת את הערכתי ולברך אותך במיטב הברכות והאיחולים. רוח ההתנדבות, הנאמנות והאמונה במפעלנו היא שפעמה תמיד בלב אנשי המגן ביישוב, היא שעמדה לנו ביום קרב והביאה לנו את הניצחון על אויבינו והקימה את עצמאות ישראל. בהתעניינות רבה חזיתי ביום העצמאות יחד עם כל אזרחי המדינה בחילות צה"ל העומדים על משמרתם לשלום המדינה. אתה יכול להיות גאה על כך שהנך נותן ידך למאמצים הכבירים ותורם את תרומתך לביסוסו ולשכלולו של צבאנו הצעיר, ועל כך תהיה מבורך, יצחק בן-צבי.”[2]

לאחר סיום קורס המ"כים החל השלב של הקומנדו הימי המעשי. השלב הראשון כלל הכשרת מפקדי סירות ואימון גופני. בסיום השלב קיבלו החניכים דרגת רב"ט שהובטחה להם. קבלת הדרגה קרתה לאחר עימות קצר עם פיקוד השייטת. לטקס סיום השלב הוזמן יוסף דרור והחניכים שנדרשו להפגין שמחה בשירה. דרגות הרב"ט החדשות הוסיפו לשמחה.

בשייטת היו אז שני מקצועות: צולל לוחם ונהג סירת נפץ. לאחר כשנה בקורס נעשה מיון לפי מבחן כושר גופני. שכלל טיפוס על מגדל עם כל ציוד הצלילה על הגב. מי שהצליח עבר ליחידת הצוללים צ-1 מפקד יחידת הצוללים היה דב שפיר. מי שלא היה בכושר לטפס עד גג המגדל הוצב ליחידת סירות הנפץ ב-10 שמפקדה היה אשר חורש.

במהלך קורס הצלילה עבר רוטנברג אירוע של הרעלת חמצן ואיבד את הכרתו מתחת למים בתוך מפרץ עתלית. מפקח האימון חילץ אותו כשהתעורר סירב לפנות לבית חולים ודרש להמשיך.[א]. בשנת 1953 הוסמך כצולל לוחם.

מתוך כל המתחילים הוסמכו 17 כלוחמים ונשלחו לקורס צניחה. רוטנברג שירת כצולל לוחם בסתיו 1954 נשלח עם לוחם נוסף מרדכי שטרן לפלגת הטרפדות ויצא על הטרפדת אח"י לילית (ט-209) בפיקוד יוסף יריב לסיור מבצעי בצפון. במהלך ההפלגה, הטרפדת שסבלה מריקבון מבני שקעה וטבעה. הלוחמים סייעו בהעברת הצוות לטרפדת השנייה. בהמשך שירותו בשייטת הומלץ רוטנברג לקורס חובלים.

קורס חובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 החל רוטנברג את קורס חובלים ה' כשלב ראשון עבר קורס קצינים בבה"ד 1. רוטנברג התבלט ואף עמד על דעתו כנגד גערה של מפקד הבה"ד ישראל טל. במסדר הסיום קרתה לרוטנברג תקלה עם הכידון שבידו החבושה לא הצליח להרכיבו על הרובה הצ'כי שנשא. הכידון עף ונחת מחוץ למחלקה. בתמונת סיום הקורס נראה רוטנברג צועד עם רובה ללא כידון.

הלימודים בקורס חובלים נערכו בבה"ד חיל הים. החומר המעשי היה קל אך כמי שלא למד בית ספר יסודי היה קושי רב בלימודים העיוניים.

במהלך הקורס נקרא להשתתף במבצע חדירה של שייטת 13 לנמל ביירות כהוכחת יכולת. התרגול המבצעי עבר בהצלחה והרמטכ"ל משה דיין היה מרוצה בתחקיר. בהמשך הקורס, נשלח עם חבריו לקורס לאייש את המשחתות שנרכשו בבריטניה. לקראת הנסיעה נאלץ כמנהג הימים לעברת את שמו ובחר בשם "גבעתי". שובץ למשחתת אח"י יפו (ק-42) ואיתה הגיע לישראל. בטקס קבלת הפנים נכח ראש הממשלה דוד בן-גוריון והוזמנו משפחות אנשי הצוות והחובלים. האב משה רוטנברג היה כל כך נרגש שפרץ את המחסומים וכל הקהל אחריו כדי להגיע לפגוש את בנו.

בספטמבר 1957, לקראת סיום הקורס, הצטרף גבעתי עם קבוצת חניכי הקורס משייטת 13 לקבוצת לוחמים מהשייטת בהפלגה עם אח"י נגה (ק-22) לצרפת, במהלכה התבצעו אימונים מתקדמים בצלילה ולחימה. הסדרה כללה הכרת מכשירי צלילה מתקדמים.

יחידת צלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום קורס החובלים חזר לשייטת 13 ועבר קורס מפקדי פלגות. וקיבל פיקוד על יחידת ה"חזירים". היחידה נחשבה איכותית ביותר. דרש והציג דוגמה אישית למשימות שדרשו כוח סבל רב. משך התרגילים הוכפל ושולש ועשה בעצמו כל מה שדרש מהיחידה. תחת פיקודו השתפרה יכולת היחדה הרבה מאוד. תכנן וביצע תרגילים בים לטווחים וזמנים ארוכים. למד את כלי השיט ויזם חידושים. צוללות הננס סבלו מתקלות בתדירות רבה. הצרכים ולפי בקשותיו הכניסה הפלגה הטכנית שיפורים בכלי השייט שהגבירו את היכולת המבצעית וחיזקו את האמינות כך גבר הביטחון ביכולת המבצעית.

על הצלחתו ביחידת הצלילה עם החזירים זכה למכתב הערכה ממפקד חיל הים יוחאי בן נון ”הנדון: הערכה. לסיכום שנת עבודה 1961–1962 נא קבל את הערכתי על הישגיך הראויים לציון כמפקד יחידה בשייטת. הישגיך ביחידה זו בתחום הכשרת לוחמים, קידום שיטות הדרכה חסכוניות בזמן ובאמצעים ופיתוח שיטות לחימה, הנובעים ללא ספק ממסירותך, יוזמתך ומחשבותיך המקוריות. יוחאי בן-נון אלוף”[3]

הפלגות בצי הסוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה התקופה ניתנה אפשרות לקציני חיל הים לנצל את החופשה השנתית המצטברת להפלגות בצי הסוחר. גבעתי נהנה לנצל את האפשרות ויצא להפלגות כקצין ים באנייה "גלילה" של חברת צים. הקצין השני באנייה היה בן מחזורו הלל ירקוני. באוניית סוחר לא מפליג רופא וגבעתי זכה לתפקיד נוסף להזריק פניצילין לימאים שחלו. לאחר ההפלגה חזר והמשיך שירותו בשייטת 13.

קצין גנ"ק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962 סיים את תפקידו בשייטת 13 עבר לשרת בכלי השיט של חיל הים. תפקידו הראשון סגן מפקד אח"י נגה (ק-22) שמפקדה היה מייק גל.

בשנת 1963 התחיל קורס קציני גנ"ק בפיקוד רס"ן משה טבק. בקורס השתתפו גם עמי מאור, מיכה רם רמי רפאלי ואברהם אשור.

חציו הראשון של הקורס התקיים בבה"ד 7 יחד עם קורס קציני אלקטרוניקה מתקדם של חיל הקשר. חניכי הקורס שגרו באזור חיפה היו נוסעים ברכבת ונקרתה להם תאונת הרכבת בבית יהושע (1963). למזלו של גבעתי לא נסע באותה רכבת כי נאסף ברכב על ידי חותנו. חלקו השני של הקורס הועבר בבה"ד חיל הים.

לאחר הקורס הוצב כקצין גנ"ק באח"י חיפה בפיקודו של רפי אטלינגר. ואחר כך קצין גנ"ק במשחתת אח"י יפו בפיקוד צבי תירוש.

בשנים 1965–1966 פיקד על אח"י נגה (ק-22). אף כי יעודה באותה עת היה תובלה ואימונים גבעתי תחזק את האונייה ואימן אותה כאונייה קרבית.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

גבעתי צורף במינוי חירום לשמש כסגנו של יוסף דרור בספינת דיג שנשלחה עם צוללים לוחמים לפעולת מינת אל-ביידה. הצוללים הגיעו עד פתח המעגן ומפקדם החליט שאין סיכויי הצלחה לביצוע. הצוללים בסירות הגומי התרחקו מהחוף ויוסף דרור התקרב ואסף אותם באור יום.

בתום המלחמה פיקד על נחתות וכאשר הוחלט להוריד את שלוש הנחתות 36 מטר לאילת קיבל גבעתי משימה להוריד את הנחתת השלישית. לאחר הרכבת הנחתת באילת שימש כמפקדה וביצע הפלגות לשארם א-שייח'.

באוקטובר 1967 נשלח גבעתי לרוטרדם והצטרף לאנייה ההולנדית שנקנתה והפליג עימה סביב אפריקה לאילת אח"י בת גלים (ת-81) והתעתד להיות מפקדה. כשהגיע לאילת התברר לו כי עליו לעזוב את האנייה וכי אלי לוי נועד להחליפו. גבעתי עמד על כך שישמש כמפקד האנייה לפחות מספר חודשים. מפקד חיל הים שלמה אראל נעתר לדרישתו ואלי לוי קיבל לפיקודו את אח"י בת ים (ת-83).

ספינות סער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 נשלח גבעתי לשרבור במגמה להיעשות מפקדה של ספינת הסער השלישית שנבנתה שם - אח"י מזנק. לצורך אימון והכרת הדרך יצא גבעתי ינואר 1968 מנמל שרבור להפלגה לישראל עם אח"י משגב בפיקוד עזרא קדם (כריש).[5]

עם הגעתו לישראל נשלח שוב לשרבור וקיבל את הפיקוד על אח"י מזנק. כלקח מההפלגה הקודמת לא נכנס לנמל ברסט אלא משרבור לגיברלטר ומשם לישראל עם עצירה לתדלוק בסיציליה.

בחיפה הצטרף לשייטת ספינות הטילים אח"י מזנק חומשה בתותחי 40 מ"מ. לאחר תקופה קצרה קיבל פיקוד על הפלגה הראשונה בנוסף להיותו מפקד אח"י מזנק. לאחר תקופה עבר לפקד על אח"י חנית (סער 3) ונעשה מפקד פלגה 33 עדיין בדרגת רס"ן.

חיל הים ארגן לאנשיו קורס פו"ם קצר וגבעתי הצטרף אליו ובסיומו קיבל דרגת סא"ל.

משימה באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 נשלח גבעתי לדאר א-סלאם בטנזניה להביא לישראל את הנחתת הארוכה "Zambia Challenge", שקיבלה בחיל הים את השם אח"י בת שבע.[6] שלב ראשון היה העברת הנחתת עם צוות זר שכור למומבסה, שם עברה שיפוץ במבדוק. משם הפליגו תחת דגל צי הסוחר הישראלי, עם צוות ישראלי כאשר גבעתי הקברניט. יחד עם אח"י בת שבע הפליגה גם אח"י בת ים (ת-83) שגם היא עברה מבדוק במומבסה. הדרך ממומבסה לשארם א-שייח' ארכה 12 יום.

כאשר הגיע לקרבת שארם א-שייח', נדרש להתעכב כדי שהמכובדים שהוזמנו לקבלת הפנים יספיקו להגיע. במהלך ההמתנה התקרב לאי טיראן ונוצרה בהלה לכח בחוף אף פתח באש לעבר הנחתת.[7]

ב-23 ביוני 1969 הגיעה אח"י בת שבע לבסיס אילת. גבעתי העביר את הפיקוד לסרן שאול חורב וחזר לתפקידו כמפקד על פלגה 33 בשייטת ספינות הטילים.

המתקן הטקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 מונה גבעתי למפקד המתקן לתרגול טקטי (מת"ט) בבה"ד חיל הים.[8] בספטמבר 1973 נשלח לאנגליה להשתתף בקורס טקטי של הצי המלכותי הבריטי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שב לישראל.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

בעת פריצת המלחמה נמצא באנגליה בקורס לוחמת ים. נספח צה"ל בלונדון הדר קמחי נתן לו עדיפות ושיבץ אותו למטוס מיוחד בו חזר גם צבי זמיר מפגישתו עם אשרף מרואן. טייס המטוס המיוחד היה דני שפירא.[9]

המתקן הטקטי היה מושבת בזמן המלחמה. הצטרף לשייטת ספינות הטילים ויצא עם מיכאל ברקאי לקרב הזירה הסורית. בהמשך שובץ כיועץ ימי למפקד עוצבת סיני. לאחר מספר ימים הוחלף והמתין במפקדת חיל הים.

גובשה תוכנית לחמש כלי שיט במערכת טילי גבריאל במטרה לפגוע במשחתות מצריות החוסמות שיט לישראל בים האדום. גבעתי קיבל את הפיקוד ולאחר סיום ההתקנות יצא לדרום הים האדום. בקרבת פורט סודאן גילה משחתת מצרית כאשר במרחב הטקטי נמצאה גם סיירת של צי ארצות הברית. בעוד הוא נערך להתקפה קיבל הוראה לנתק מגע. הסיירת האמריקאית התרחקה והאנייה המצרית נכנסה לנמל.

כשחזרו לאילת הסתיימה המלחמה. גבעתי שב למתקן הטקטי בחיפה, תוך הבנה שתפקידו הבא יהיה מפקד זירת ים סוף אך לא כך קרה.

יחידת לוחמה זעירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים בנימין תלם שאף להציב לוחם בכיר לפיקוד על שייטת 13. במרץ 1974 מונה גבעתי למפקד יחידת לוחמה זעירה קודם לדרגת אלוף-משנה. יחידה 707 אוחדה עם שייטת 13 וגבעתי פיקד על היחידה המקובצת עד יוני 1976. היחידה ביצעה מבצעי פשיטה רבים בלבנון. לקציני השייטת לקח זמן להסתגל למצב החדש והפעילות הרבה עזרה לגיבוש היחידה.

תפקידים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום תפקידו ביחידת לוחמה זעירה יצא לחופשת פרישה ובשנת 1977 פרש לגמלאות.

השתלם במגמת מינהל באוניברסיטת חיפה במשך כשנה. לאחר מכן הפליג כקצין סיפון בצי הסוחר הישראלי על האנייה "רימון".

בשנת 1978 מונה למנהל טרמינל הדלק של חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א) באשקלון מנהל החברה היה אברהם בוצר. נפט מאירן הגיע לטרמינל באילת ומשם בצינור לאשקלון. מיכליות היו מגיעות למצוף התקשרות ומקבלות את הנפט להפצה באירופה. בטרמינל הועסקו כ-200 עובדים וכלל כ-12 מכלים בחוף, יחידת גוררות וצוללים לעבודות ימיות. בתפקיד זה שימש כ-10 שנים.

בתפקיד זה נדרש לפתרון בעיות קשות: הצינור בים ניזוק מעגינת אונייה בעת סערה. צבי גבעתי החליט לתקן על ידי רתכים צוללים עם פעמון מיוחד וחסך כסף רב לחברה. ייעול הניקוז של הצינור מהדלק אפשר לצבור עודפי דלק רבים. כאשר עלה הצורך להכניס דוברות עם חלקי מתכת לבניית תחנת הכוח, שדרשו עומק רב יותר, ביצע את עבודת ההעמקה עם מדחפי הגוררות וחסך בהוצאות.

בשנת 1988 קיבל לידיו את ניהול החברה הוותיקה לעבודות ימיות "העוגן". החברה שהייתה שייכת לסולל בונה העניקה שירותי ים לאוניות בנמל חיפה. תוך מספר חודשים התחוור לגבעתי שמצב כלי השיט של החברה ירוד והוא התפטר.

בשנים 1989 עד 1999 ניהל סניף של חברת שופרסל בחיפה. תחילה את הסניף בכרמל צרפתי ואחריו את סניף חורב שהיה מהגדולים בחברה.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה הררי, אחיו של צבי, התמחה בהפעלת ציוד מכני כבד בסולל בונה. ניהל עבודות באפריקה כחלק מעסקי גד זאבי. בשנת 1972 כאשר אידי אמין גירש את הישראלים מאוגנדה וזמם להשתלט על ציוד החברה עבר הררי בנסיעה עם הטרקטורים והציוד הכבד לקניה.

בשנת 1957, במהלך קורס חובלים, פגש את עדיה לבית בירנצוויג (בארי) בחתונה של חבר מהמחזור, והחל לצאת איתה. הזוג נישא ב-17 בדצמבר 1957.

בשנת 1962 נולד לזוג בן - עופר, שלמד הנדסה, ניהל את המפעל ברמלה ושימש כמנהל תפעול בחברת נשר. נעשה יועץ עצמאי בנושאים הנדסיים. נשוי לרותי וכיום הוא מתגורר עם משפחתו ביובלים שבגליל התחתון. מעופר זכה לשלש נכדות ומהן לשלושה נינים.

בשנת 1969 נולדה בת - ענת, שנעשתה אגרונומית, למדה מחשבים ותרפיה באמצעות בעלי חיים. כיום עושה הסבה אקדמית לעבודה סוציאלית. מענת זכה לחמישה נכדים - ארבע בנות ובן.

משנת 1999 פרש מעיסוקים אזרחיים. ועבר לגור במושב כוכב מיכאל ליד משפחת בתו ונהנה לטפל בנכדיו. במאי 2017 חלתה עדיה ואושפזה בהוסטל בקיבוץ יד מרדכי. בחודש מאי 2019 נפטרה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלי כהן, קרוזו – מערבות סיביר לקומנדו הימי - סיפורו של צבי גבעתי, אב סב לוחם, דוקוסטורי בע"מ, 2021

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הייתה זו בעיה עם מכשיר הצלילה האיטלקי שהיה אז בשימוש.
  2. ^ מימין לשמאל: אלכס דרורי, אברהם לביא, צבי גבעתי, זאב אלמוג, הלל ירקוני משה דיין, גיל שפירא, ואלי תמיר. התמונה צולמה במצלמה של גיל שפירא אשר שלח את הצילום גם ללשכת הרמטכ"ל.
  3. ^ משמאל לימין: רס"ן חנינא עמישב, מפקד יחידות לוחמה זעירה אל"ם צבי גבעתי, הרמטכ"ל מרדכי גור, מפקד חיל הים בנימין תלם

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלי כהן עמ' 22.
  2. ^ אברהם רוטנברג מצטיין נשיא באתר הגבורה.
  3. ^ מלי כהן עמ' 41.
  4. ^ מימין לשמאל: יאיר שמעוני, צבי גבעתי, אברהם לביא, הרב החיילי שמואל הייטנר, משה סגל, מיכה לצרוס, משה אורון, עמי מאור, רמי לונץ מול מפקד השייטת מנחם כהן, טולון 1964.
  5. ^ שאול חורב הפלגת אח"י משגב משרבורג לישראל באתר משמר המורשת הימית.
  6. ^ שאול חורב, מנהיגותו של אלוף בוצר -צ'יטה, באתר "משמר המורשת הימית", 12 בנובמבר 2012
  7. ^ מלי כהן, עמ' 50.
  8. ^ אל"ם (מיל') צבי ינאי (טורבו), ‏"חירום טייח!", מערכות 391, אוקטובר 2003 .
  9. ^ מלי כהן עמ' 51.